מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

אוהב ישראל בקדושה / הרב יעקב אריאל

לרגל שלושה באלול, יום הזיכרון למרן הרב זצ"ל

אוהב ישראל בקדושה / הרב יעקב אריאל

אוהב ישראל בקדושה / הרב יעקב אריאל

לרגל שלושה באלול, יום הזיכרון למרן הרב זצ"ל


ידוע הוא הרב זצ"ל במידת אהבת ישראל הגדולה שניחן בה. אהבה עזה לכלל ישראל, לאומה הישראלית בכללה, שראה בה את שיא השלמות האנושית, ולפרט בישראל, בלמדו זכות על פושעי ישראל ובקרבו את המתרחקים מכור מחצבתם. 
יש הרואים בו את האדם הסנטימנטלי, המשורר בעל הרגשות הלוהטים, שנטל ממנת החסד תשעה קבין כנגד אחד שנטל העולם כולו. הרואים אותו במבט זה מסבירים הרבה מפעולות חייו ודעותיו כביטוי לרגשותיו הסוערים ולדמיונו הנועז החורג ממסגרת המציאות, ומתייחסים לאישיותו ולכתביו כאל דברים קדושים ונעלים, אך גם אינם מחייבים. 
המודדים אותו באמת מידה זו, חוטאים לאמת ההיסטורית. הוא לא היה רק איש הרגש, כי אם מגאוני המשפט העברי בדורו, דיין ופוסק, פילוסוף והוגה דעות. אישיותו ממזגת בתוכה הרמוניה מופלאה של רגש ושכל. הגותו הנה פרי מאמץ שכלי וחקירה הגיונית מעמיקה. רק מי שלא הבין את כתביו ולא ירד לסוף דעתו יכול לומר שאין בדבריו אלא שירה ומליצה. כל מלה - מכוונת, כל מליצה - מדודה, כל משפט האפוף מסתורין ושגב - שקול במאזני השכל. 
הוא ראה בהתרחקות מהעיון ובהזנחת השטח הרעיוני שביהדות את אסון הדור ואת הגורם העיקרי להתפרקותו. התפרקות זאת באה מרגשנות. "כי סערת הלב והתפעלות הנפש מתנגדות לגמרי לחכמה שתתיישב באדם" (מוסר אביך, עמ'' י"ז). 
א. עם סגולה
הערצתו העמוקה לכנסת ישראל, לקנייניה הרוחניים ולאישיה הפרטיים, לא נבעה מרגשנות גרידא. היתה זאת הכרה ברורה שנבעה מחקר מעמיק בתופעות ההיסטוריה האנושית והפילוסופיה הישראלית: 
"אהבת ישראל, העבודה של הסנגוריא על הכלל ועל הפרטים איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה וחכמה עמוקה ורחבה" (אורות ישראל ד'' א''). 
לא מתוך עיוורון עיניים ונפש משוחדת אמר את אשר אמר על מעלתה הנשגבה של כנסת ישראל ועל קדושתו של כל יחיד ממנה - מצדיקיה המופלגים ועד פושעיה הגרועים - אלא מתוך אובייקטיביות המציינת את החוקר המדעי. 
"האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל אנחנו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת החופשית, נקייה מכל מום. "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (שם סעי'' ג''). 
בגאוותו הלאומית ואהבתו העמוקה את עם ישראל אין לראות גישה פטריוטית בלבד צרת אופקים. עדיני הרוח שבבני אדם יחושו מחנק אם יסגרו את רוחם רק בחוג לאומם הצר. קל וחומר - לנפשו הגדולה של הרב זצ"ל, שהשתוקקה להידבק באחדות היותר שלמה, להיכלל בהכללה היותר מקיפה. דווקא באותם מרחבי אין סוף, בהכללה היותר עליונה הוא רואה את עיקר גילוייה של כנסת ישראל. שם לא מורגש המחנק שבהסתגרות בתוך הלאומיות המצומצמת. אדרבא, רק דרך כנסת ישראל, מוצאת לה הנפש אפשרות להתפשט על פני ההוויה כולה. כי האוניברסליות הגמורה טמונה בעומק נשמתה של אומה זו. סגולתה של כנסת ישראל היא ההכללה המקיפה והמאחדת הכל. משום כך דווקא עם ישראל הוא המסוגל יותר מכל העמים לאמונה מונותיאיסטית אבסולוטית ואילו "כל הגויים שכחי א-להים". תכונת נפשם הגסה אינה יכולה לקלוט תפיסה אינסופית טהורה ומופשטת. ההשקפה הרואה בעולם ניגודים וסתירות, כוחות טבע שונים המתגוששים ולוחמים זה בזה, תאמה את נפשם יותר. החיקוי הלא מוצלח של היהדות שנעשה על ידי הנצרות, גם לאחר התערובת האלילית שבה, לא הצליח להיקלט יפה בנפשן של אומות העולם. על כן עדים אנו להתפרקות הדתית שאחזה במחנה הנוצרי עם בוא תקופת ההשכלה, ואשר יש כאלו הרוצים להקיש ממנה גזרה שווה מוטעית גם על עם ישראל. 
"יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה ואת אי האחדות הנפשית. סגולת עולמים היא בנו השלום והאיחוד בצורתם האידיאלית" (שם ה'', ז''). 
ב. המוסר הישראלי 
תכונת האחדות הכוללת האופיינית לישראל מתחייבת מקרבתו הסמוכה של עם ישראל לה'' אחד - "בני בכורי ישראל". הדמיון שבין האב לבן ניכר ביותר בישראל, למרות שהמין האנושי כולו נברא אף הוא בצלם א-להים. מכאן גם הקשר ההדוק יותר שבין ישראל לאביהם שבשמים. אהבת ה'', הדבקות בו, ההתמסרות המוחלטת לציוויו, ומסירות נפש על קדושת שמו ית'' - כל אלה מציינים את סגולת ישראל. 
"כנסת ישראל היא הגילוי הרוחני העליון שבהויה האנושית... כנסת ישראל היא גילוי זרוע ה'' בעולם, יד ה'' בהוויה, בבניין הלאומים" (שם א'', ב''). 
"אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים. כוללת היא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לא-להים. התשוקה להא-להות בהתלהבות נפש אמיתית מתגלה היא בכל פינותיה, מתגלה בתורה ובמצוות, מתגלה במוסר ובמידות, בצימאון אין חקר, מתגלה במסירות נפש תדירית" (שם, שם, ג'').
דבקותה של כנסת ישראל בא-להים מתבטאת בדו-אנפיות, הן באהבת ה" והן במידות מוסריות שבהן מתוארת הא-להות: חסד, צדק, אמת וכדומה. לפיכך, המוסריות המוחלטת היא התכונה השנייה האופיינית לישראל. למעשה אין לראות שתי תכונות אלה כנפרדות, אלא כזהות. כי הדבקות בא-להים - פירושה דבקות במידותיו המוסריות. לכן גם לא תתכן הפרדה בין דת ומוסר בישראל. אדם דתי שאינו מוסרי - אף דתיותו פגומה; ואילו המאמין במציאותו של מוסר מוחלט - בהכרח מאמין הוא גם בא-להים, שהוא מקורו של מוסר זה, גם אם אין הוא מוכן להכיר בכך בגלוי. 
האהבה לא-להים והמוסריות המוחלטה כלולות שתיהן בתכונת האחדות הכוללת שהוזכרה לעיל. כי הרצון לאחד את הכל ולהקיף את הכל בסקירה אחת מביא בהכרח לאמונה במציאותה של יש אין סופי הכולל בתוכו הכל ותפיסת עולם מאחדת שאינה רואה את המציאות כמפוצלת לכוחות מתנגשים, אלא כאחדות אורגנית אחת המתגלה באברים שונים, היא בהכרח תפיסה מוסרית, כי לפיה לא חוק מלחמת הקיום הזורע איבה ומדנים בין הבריות הוא השולט בהוויה, אלא רעיון השלום, השיתוף והאהבה הוא המאחד את כל היצורים כולם. 
המוסר הישראלי הוא, לפי זה, מוסר שאינו יכול להצטמצם בחוג סגור של אנשים; ואפילו לא בחוגה המצומצם של האנושות כולה. הוא מקיף את ההוויה כולה. עם ישראל נושא את חזון השלום והצדק לא רק לעצמו, אלא לעולם כולו. 
"אהבת ישראל מחיבת אהבת כל האדם" (שם ד'' ה'').
"כנסת ישראל חובקת בקרבה את הטוב הא-להי - לא רק לעצמה, כי אם לכל העולם, ליקום כולו" (אורות התשובה י"ג ג'').
ג. לאומיות ואנושיות
אולם מתגלית סתירה קשה כביכול. מחד גיסא, ההבדל העצום שבין ישראל לעמים - שהוא עמוק, לדעת הרב, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה (אורות ישראל ה'' י'') - מחייב את ההסתגרות הלאומית המוחלטת. התכונות הנעלות של עם ישראל דורשות שמירה קפדנית על טהרתן לבל יתערב בהן גורם זר. טהרה זו מחייבת התנזרות מכל השפעה חיצונית. "שלושה סימנים באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים" (יבמות ע"ט). כל שיש בו שלושה סימנים הללו ראוי להידבק באומה זו - מי שאין בו סימנים אלו אינו ראוי להידבק בה. לכן "קשים גרים לישראל כספחת" (שם מ"ז). אך מאידך גיסא, תכונת הכלליות הישראלית, השואפת להיטיב ולהשפיע לכל כאילו מחייבת קירוב של הגויים והתערבות ביניהם. אהבת כל האדם דורשת, כביכול, טשטוש של התחומים הבין-לאומיים. 
אין סתירה - משיב הרב. תכליתה של ההתכנסות הלאומית בתוך גבולותיה הצרים - צורך הארה והשפעה כלפי חוץ היא. ככל שתועמק התכנסות עצמית זאת ותרבה אור לעצמה, תרבה אור אף לעמים כולם. הסרת המחיצות תביא לגישה שטחית לקניינים אלו, וממילא תחדל השפעתם הברוכה על העולם כולו. השפעה זאת אינה חייבת להיות השפעה ישירה, אדרבה, ההשפעה העקיפה עדיפה. על ידי כך אנו מבטיחים את טהרת מעיננו לבל ידלח ממרבץ רגליו של כל עובר ושב, והמים הזכים שאנו שותים מהם יישארו צלולים ונקיים לטובת האנושות כולה. 
אהבת האדם כולו, כשהיא אמיתית, מחייבת את ההסתגרות. האוהב, הרוצה באמת להיטיב עם הבריות, ייטיב לעשות אם יפתח קודם את כשרונותיו העצמיים. רק האוהב השוטה והשטחי ירוץ להשקות את המתעלף באין מים בצקלונו. 
"רחבות הלב הבאה להכניס את האנושות כולה בכלל החיבה המיוחדה המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כשההכרה של הקודש המצוין אשר לסגולת ישראל עומדת בצביונו, ומתוך בהירותו מתפשטת החיבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד, זוהי מידתו של אברהם אבינו, אב המון גויים. אבל יש שיסוד התרחבותה של חיבה זו באה מתוך כהות הרגש והאפלת אור הקודש של הכרת סגולת ישראל העליונה ואז היא ארסית, ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד" (שם ח'' ה''). 
"כשרוח ישראל מתכנס יפה בפנימיותו הריהו מרגיש שלמות עליונה בקרבו, בונה הוא אז את עולמו, אינו רודף להיות הומה ושואג בעולם, אבל רוחו בפנימיותו מתרענן, חייו פועמים בחוזקה והוא יודע את כוחו. ואז הוא פועל בעולם, על ידי מה שפועל בעצמו" (מוסר הקודש עמ'' רס"ט). 
ד. בין היחיד לציבור
הקשר בין היחיד לכלל ישראל נוצר, לאור האמור, על ידי התאמת רצון היחיד לרצון הציבור. מכיון שרצון הכלל הוא הידבקות בה'' כמקור המוסר המוחלט - הרי היחיד, שרצונו זהה עם רצון זה, הוא שותף עם הכלל ומהווה חלק ממנו. כשרצונו מנוגד לרצון זה, הוא מנתק בכך את הקשר שלו עם כלל ישראל. כלל ישראל, לפי זה, הוא אינו הסכום הסטטיסטי של יהודים החיים בדורנו. הוא מקיף את כל הדורות כולם, שעברו ושעתידים להיות . ואף למעלה מזה, כלל ישראל פירושו התכונה היסודית העצמית של העם, ולא יוכלו כל מעשי הפרטים גם אם רבים יהיו להכחיש או להחליש תכונת יסוד זו. הכלל הוא היסוד, מעשי הפרט הם מקריים; ואין המקרה מבטל את היסוד. כלל ישראל, במובנו הטהור, אינו חוטא אף פעם ואינו מסוגל לחטא. הכלל, כפי שהוא [הנו], מוגבל באפשרות בחירתו. האוהב את האומה חייב לאהוב את התוכן העמוק של נשמת האומה, את תכונות היסוד שלה. ללא אהבת התכונות הללו, הופכת אהבתו את האומה להיות אהבה מזויפת ומילולית שכוחה יפה רק מן השפה ולחוץ. 
"אי אפשר להידבק ביסוד הלאומי של ישראל כי אם מי שנשמתו הוטהרה כבר על ידי תשובה מחטאות האדם המגונות ומידותיו הפחותות... כי היסוד האמיתי של תכונות האומה הישראלית הוא שאיפת הצדקה העליונה, צדקת ה'' בעולם, וכל מי שנזדהם באיזה חטא, לפי אותה המידה של זוהמתו, אין חפץ הצדקה והטוב מאיר בקרבו כראוי, ועל כן לא יקושר באמת עם התכונה הלאומית עד אשר יטהר" (אורות התשובה י"ג א''). 
מכיון שאהבת ישראל כוללת בתוכה את אהבת האדם והעולם, הרי רגש של שנאה כלפי איזה יצור מוכיח על פגם מוסרי ודתית. 
"כל חטא, אפילו הקל שבחטאים מטביע בקרב האדם שנאה לאיזו בריאה, ועל ידי התשובה חוזרת האהבה להאיר" (שם י"ב ד''). 
אם בכל זאת קיימת אצל האדם הרחוק מקיום תורה ומצוות אהבה עזה לאומה - אין זאת, כי אם עדיין נפשו לא נטמאה לגמרי, ובתוך אהבה זו גנוזה אהבה לרעיונות האומה ולכל קנייניה הרוחניים. - אין זאת, אלא שנשמתו עדיין קשורה בנשמת הכלל, והתכונות היסודיות של הכלל עדיין טמונות עמוק עמוק בנפשו, וצריכים לפתח אהבה זו עד שתבוא להסקת המסקנה העקבית, והיא אהבת ה'' ותורתו. 
במקביל למה שנאמר לעיל על התשובה המביאה להכרה לאומית מלאה, קיימת גם דרך הפוכה, שהרב ראה את גילויה בדור האחרון. הדבקות הלאומית היא המעוררת לתשובה. מכאן יחסו החיובי להתעוררות הלאומית שפקדה את צעירי העם, ובכלל זה, את אלה הרחוקים מקיום תורה ומצוות. הוא ראה בהתעוררות זו את תחילתה של התעוררות הרוח של החזרה הגדולה בתשובה שאנו מובטחים עליה עם השיבה לציון (אורות התשובה י"ז ב''). הוא ראה בכך את תחילת התלקחותו של הזיק הא-להי העמוק השרוי בכל אחד מישראל. 
"צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב הא-להי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה, ובזה הוא זוכה לתשובה... אל ייבהל מלהיות מחובר עם שורש נשמת האומה כולה, אעל פי שבהסתעפות הענפים הפרטיים נמצאים גם כן רשעים וגסים. אין זה מגרע במאומה את האור הטוב הא-להי של כללותה, וניצוץ נשמת אלוה שרוי הוא גם בכל הנפשות הפרטיות היותר נפולות" (שם י"ג ג''). 
"ישראל - אף על פי שחטא - ישראל הוא".

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • שגרירים צעירים בישיבת בנ”ע רעננה

    שגרירים צעירים בישיבת בנ"ע רעננה

    כחלק מחינוך למעורבות חברתית וחיים של שליחות ותרומה, תלמידי ישיבת בני עקיבא רעננה מתנדבים מידי שבוע במספר בתי ספר יסודיים בסביבת הישיבה
    המשך לקריאה
  • אלופים!

    אלופים!

    ישיבת בני עקיבא נחלים קטפה את המקום הראשון באלפיון הישיבות בכושר גופני.
    המשך לקריאה
  • בורחים עם מדעים

    בורחים עם מדעים

    כיתה ט'4 באולפנית בני עקיבא ישורון, נבחרה לחקר מסוג אחר וחדשני.
    המשך לקריאה