מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

לתולדותיו של הרב נריה - הרב משה קרונה ז"ל

לתולדותיו של הרב נריה - הרב משה קרונה ז”ל

לתולדותיו של הרב נריה - הרב משה קרונה ז"ל

ר' משה צבי נולד בלודז' -  העיר התעשייתית ההומיה ובעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה שבמרכז פולין.  אביו,  הרב ר' פתחיה מנקין, יליד פולטווה שברוסיה ותלמיד בישיבות מיר, לומז'ה וראדין,  נשא לאשתו את בתו של "המגיד מווילקה"  (וילקה היתה מין שכונה עירונית בלודז') ובשנים הראשונות שאחרי הנשואין היה סמוך על שולחן חותנו בלודז' "המגיד מווילקה" שימש ברבנות בלודז' . למדן גדול (הרי למד בוואלוזין) ודרשן.  רבה של לודז', הגאון המפורסם ר' אלי' חיים מייזל,  רצה דווקא שהאיש הזה יימצא ברבנות לידו.

אחר שלוש שנים עוזבים ר' פתחיה וביתו את לודז' וחוזרים לרוסיה,  כדי לשמש ברבנויות שונות בעיירות שונות ותחילה בראשקובקה שעל נהר דנייפר;  אחר כך בקרוצ'ה.

ר' פתחיה היה גם למדן וגם דרשן מחונן , כדרך הרבה רבנים שמידות עיירות רבנותם היתה נמוכה בהרבה ממידות גדולתם ויכלתם הרוחנית-הדתית שלהם.  הרב הליטאי הזה היה בדומה להרבה מאד מחבריו הרבנים הלמדנים המובהקים "מסתפק במועט" היינו - בקהילה זעירה,  ובלבד שיוכל לעסוק בתורה.

כאשר התלקחה בכל עוז המהפכה הקומוניסטית הגדולה (1917) יצאו הערים והעיירות הקטנות שבאיזור זה בלי פגעים מיוהדים. בתקופת המעבר ההיא לא הצליחה הייווסקציה (קיצור רוסי של: "הסקציה היהודית") עדיין להשתלט על כל מקום ויישוב יהודי ולהשליט את משטר רדיפות הדת התוקפניות שכבר הצליחו בהנהגתו ברחבי המדינה.  עדיין "אפשר היה לנשום" שם.

בשנים האלו היה הרב פתחיה מנקין קם ומעיר את השחר כדי ללמוד וללמד את ילדיו.  וכי אפשר היה אחרת? הרי בסופו של דבר גרמו ה"ייווסקים" לכך שהמלמד הקבוע נאסר וגורש ממקומו אלא שבהשקט ובסתר עוד אפשר היה ללמוד וללמד.  אכן,  צעירים לימים היו ילדיו של ר' פתחיה ותורת אביהם - רבם שניתנה להם בנועם וחביבות של רב-דרשן עוכלה יפה על ידם וממש חיסנה אותם,  רוחנית,  שלא ליפול,  חלילה,  במלכודת התעמולה המשולהבת של היווסקים והקומוניסטים.

בית הרב והרבנית המשכילה מסוגל היה לחסן את הילדים בנסיוב יהדותי עד כדי כך שיוכלו עמוד מול כל זרמי ההשפעות החיצוניות הלוחצות בלי הרף ובתוקפנות.

באותם הימים לא ידעו עדיין אל נכון כי המשטר הסובייטי יעמוד ימים רבים ושנים רבות.  היו שחשבו כי זהו רק עניין של זמן מסויים והמהפכה עבור תעבור . והנה עברו ימים ושנים והכל הבינו שבכל הנוגע ליהודים וליהדות צריך לקחת בחשבון כי ימי הזעם יימשכו זמן רב מאד. חל משהו מזעזע בתולדות ישראל.  יהדות רוסיה המעטירה  על כל אוכלוסייתה הרבה ונכסיה הרבים ברוח,  במסורת,  בישיבות הגדולות - נהפכת ליהדות של מצוקה וכדי שיוכל הדור הצעיר לעמוד ביהדותו צריך מסירות נפש ובית יהודי חם.

הרב פתחיה מנקין יחד עם חבריו שאר הרבנים משתדלים להמשיך בעבודתם,  תוך מסירות נפש,  כדי להבטיח המשך.  ראשי ישיבות ובני ישיבות נרדפים יותר ויותר ובורחים ממקום למקום ובתנאי סתר ומחתרת לומדים תורה.

על מבועי התורה ב"שואבי מים"

לאט לאט חדר המשטר לכל מקום נידח והשתלט.  צעיר בן 12  כבר מוכרח היה ללכת לבית ספר ודבר זה כרוך היה בחילול שבת ובמצב כזה אין עצה ואין תבונה --- צריך לבצע את "ויברח"...  והשאלה היא:  לאן?  ומעשה נסים הוא שדווקא ברגע זה בוקעת מרחוק , לפתע, קרן אור.  בין "יודעי דבר" נפוצה שמועה כי קיימת איזו ישיבה לצעירים בעיר הגדולה מינסק. הכיוון הוא , איפוא,  ברור.  רק עברו ימי ה"בר מצווה" וחג הפסח והצעיר משה צבי יוצא למינסק.  ילד בן 13 מגיע שם לבדו ומצטרף לחבורת הצעירים הקטנה שריכז ר' יהושע'לי הורודנר (צימבליסט) בבית הכנסת "שואבי מים".

בית הכנסת "שואבי מים" במינסק נוסד על ידי יהודי "עמך" שהיו באמת ובפועל שואבי מים בעיר.  משך זמן רב חסכו יהודים אלה פרוטות משכר עבודתם הקשה כדי להקים לעצמם בית כנסת.  בהרבה מקומות ברוסיה וליטא היו בעלי מקצועות מסויימים מצרפים פרוטות לפרוטות ובונים בתי כנסת לעצמם.

ר' יהושע'לי הורודנר היה "שם דבר" במינסק.  גדול בתורה וגאון במעשה חסד וצדקה.  רבים כינו אותו בשם "צדיק".  והנה אירע מעשה מופלא שכזה: בראש המשטרה במינסק הסובייטית עמד קצין יהודי שהיתה לו,  עמוק בלבו,  הכרת טובה לר' יהושע.  זכר ולא שכח האיש שעל המשטרה,  כי בילדותו כאשר נתייתם עשה ר' יהושע חסדים עם המשפחה. האיש,  ראש המשטרה,  החליט לגמול חסד תחת חסד ו--- "התעלם" מקיומה של ישיבה שר' יהושע'לי הורודנר עומד בראשה ודאג לכך שגם הסרים למשמעתו יעלימו עין...

אולם הופעלו בישיבת מינסק כמה אמצעי מחתרת כגון שהיו נועלים את דלת הכניסה ואחד הבחורים היה יושב תדיר ליד החלון כדי להשקיף החוצה ולראות אם מתקרבת איזו סכנה...

לומד איפוא הצעיר שלנו אצל "שואבי מים" כשנתיים ימים.  רחוק מבית אבא ואמא שאותם יכול בן ישיבה כזה להרשות לעצמו לבקר,  לכל היותר,  במועדים.

יום אחד מתברר כי הנה התארגן במקום אחר בעיר - בבית הכנסת הקרוי "משכיל לאיתן" - "קיבוץ" בשביל בני ישיבה מבוגרים יותר.  ושוב:  ה"מפעיל" והרוח החיה ב"קיבוץ" תורני זה הוא אותו ר' יהושע'לי הורודנר שהיה בשנות החירום והרדיפות האלו פטרון לתורה בכל האיזור.  הבחור משה צבי כלתה נפשו לעלות קצת בלימוד ועל כן טרח שיקבלו אותו לשם, עם שהיה צעיר משאר הבחורים ולא הגיע למידות ידיעותיהם.

והנה בא לו הבחור משה צבי לבית הוריו לבקרם בתקופת "בין הזמנים" (שלהי תרפ"ח) ומגיע להוריו מכתב מהרב ר' מרדכי פינשטין - רבה של שקלוב ואחיו הצעיר של הגאון ר'  משה פיינשטין (ר' מרדכי נתפרסם כבר כלמדן מעמיק) מוכן הוא ורוצה ללמד חבורה של צעירים מבני הישיבות.  הבחור דנן שמח על המכתב ורואה בהזמנה אתגר מעניין. ר'  מרדכי פיינשטין , נוסף להיותו למדן,  נודע ברבים כאישיות כובשת,  משכנעת , כגדול בהדרכה , ואם יש מכתב ממנו - על שום מה שלא להיענות?

בשקלוב אצל ר' מרדכי עושה משה צבי שנה ומחצית השנה.

 

קרן אור מארץ ישראל

והנה , לפתע,  בקעה קרן אור מארץ ישראל הרחוקה.  עומדים אנו במקום זה בשלהי שנת תרפ"ט ותחילת תר"צ וחדשות נשמעו מהארץ.  דוד היה לו לצעיר שלנו בירושלים ר' א'א' אורי שעלה לארץ מפולין והיה מורה ב"תחכמוני" והוא הוא המעביר לר'  משה צבי לרוסיה את הידיעה שהרב הראשי הראי"ה קוק טורח להציל בני ישיבה מרוסיה ומאפשר להם לימודים ב"מרכז הרב" בירושלים.

הוא מציע למשה צבי כי יפנה לבנו של מרן הרב - ר' צבי יהודה ויבקש ממנו לשגר לו רשיון עליה לארץ.  אומר ועושה.  הצעיר שלנו מחיש את מכתבו-פנייתו להרצי"ה קוק וגם מצרף למכתבו קונטרס של חידושי תורה "לדוגמא",  וראה זה פלא:  לא ארכו הימים וכבר יש תוצאות למכתב.  ומסתבר כי זה אירע מפני שגם הרב הראשי וגם בנו ממש עסקו בהצלת בני הישיבות מרוסיה בלהט ובזריזות.

בתמוז תר"ץ מגיע ר' משה צבי לארץ.  לכאורה , למותר הוא לספר בעניין זה,  שהרי רבבות כמותו הגיעו לארץ והסיפורים בהקשר זה ידועים לנו.  אלא שנאן מדובר בצעיר בודד שבא אז מברית המועצות ולא ידע שום דבר מענייניה של הארץ מחמת הניתוק והניכור הממושכים.  ולכן עמד העולה החדש נדהם ונפעם למראה עיניו . שבת ראשונה עשה, כמובן,  בביתו של הדוד אורי שהיה גרמא עיקרי בעצם עניין העליה ובמוצאי שבת הלך ל"מרכז הרב".  והגיע אחרי תפילת הערבית המאוחרת שהיתה אחרי הסעודה השלישית, שבה היה הרב מגיד שיחות במחשבה . וכאן - נרעש היה בכפליים.

הפגישה עם הרב ועם בנו ר' צבי יהודה עשתה על העולה החדש (שכבר רגיל היה בשיחות עם רבני וראשי ישיבות) רושם בל יימחה.  בעת הסעודה השלישית חבש הרב שטריימל ולבש בגדי שיראין ומראהו בשעת ה"הבדלה" הרשים מאוד.  אחרי ההבדלה קיבלו הרב לשיחה נינוחה.  הרב,  לבוש חלוק (ובלי שטריימל) שוחח עמו.  הקיפו בשאלות על מצב יהודי רוסיה,  על בני הישיבות,  ועל בתי המדרש ועל השחיטה הכשרה עניינים רבים עד למאד.

ניכר היה בפניהם גם של הרב וגם של ר' צבי יהודה,  כי עניין ההצלה של יהודים מרוסיה עומד ברום עולמם.

רושם השיחה הממושכה הזו והיחס החם והנלבב היו בבחינת גורם מכריע בחייו,  נקודה חשובה על אם הדרך של החיים.  מאז,  ממש,  רוח חדשה ורעננה היתה עם הצעיר. אישיות גדולה נתגלתה לנגד עיניו ורישומה היה עניין של קבע.

במשך חמש השנים שעשה ר' משה צבי ב"מרכז הרב" "עברו" שם בני תורה מעולים שבמעולים,  הן כראשי ישיבה והן כתלמידי הישיבה.  הן בלתי אפשרי הדבר שאישים גדולים ודגולים כהרב ר' צבי יהודה קוק,  הגרי"מ חרל"פ, ה"נזיר" ר' דוד כהן, ר' יצחק אריאלי - לא יעשו רושם של קיימא!  ביותר נמשך הצעיר,  כמובן , אחר אישיותו של הרב.

התברר כי אין כאן עניין של רושם "פגישה ראשונה" אלא רושם עמוק וקיים של חיים במחיצתו של אדם גדול יחיד בדורות.  בלבו ובדעתו של רמ"צ נקבע,  כדרך שאירע להרבה אחרים,  כי מרן הרב הוא באמת "האדם השלם" - בכל:  בדרך ההנהגה,  בעמלה של התורה,  בעשיית חסד , בהיקף ההשקפה,  במידות הסבלנות וב --- בכל האנפין המרובים שרצונך לבחור.

 

צעדים ראשונים ב"בני-עקיבא"

תור כדי לימוד בישיבה התקרב הרב נריה יותר ויותר לבני עקיבא,  בתרצ"א.  קבוצת המייסדים המצומצמת של בני עקיבא עשתה עליו רושם.  צעירים כמותו,  מעטים וחסרי אונים רוצים להתארגן ולפעול בקרב בני הנעורים חרף האווירה הכללית המנוכרת.  מתוך הרגל הציע עצמו ר' משה צבי להרצות בפני הצעירים ורושם גדול עשו עליו אז הדברים הפשוטים ממש שאמר לו המארגן העיקרי של בני עקיבא בימים ההם, ר' יחיאל אליאש:  "אין אנו צריכים מרצים.  מדריכים נחוצים לנו" . שמע,  סבר וקיבל.  וכי צריך הוא סתם לנהוג אחרת מאשר נוהגת קבוצת הצעירים של בני עקיבא,  שכבר התארגנה והיא מורכבת כולה מאלה המוכנים למסירות נפש במאבק על נפשו של הדור הצעיר הגדל בארץ ישראל?

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • טקס 45 שנה לסיום מלחמת יום הכיפורים בישיבת בנ”ע נתיב מאיר

    טקס 45 שנה לסיום מלחמת יום הכיפורים בישיבת בנ"ע נתיב מאיר

    טקס אזכרה מיוחד לציון ארבעים וחמש שנה לסיום קרבות מלחמת יום הכיפורים התקיים בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
    המשך לקריאה
  • ארי בין העולמות

    ארי בין העולמות

    ערב השקה של ספרו של פרופ' אביעד הכהן על הרב אריה בינה זצ"ל, מייסד וראש ישיבת נתיב מאיר, התקיים באחת הישיבות הגדולות והותיקות בירושלים.
    המשך לקריאה
  • הישגיים ארציים בתחום השח-מט לישיבות קרני שומרון

    הישגיים ארציים בתחום השח-מט לישיבות קרני שומרון

    תלמידי ישיבות בנ"ע השומרון והליכות עולם מקרני שומרון, יצאו לתחרות שחמט בעמק חפר עם קבוצת חטיבה וקבוצת התיכון וקטפו השיגים נכבדים.החטיבה זכתה במקום השני והתיכון במקום הרביעי
    המשך לקריאה