מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

עשר שנים לפטירתו של מר"ן הרב נריה זצ"ל

עשר שנים לפטירתו של מר”ן הרב נריה זצ”ל

עשר שנים לפטירתו של מר"ן הרב נריה זצ"ל

 

הקדמה

בחודש יוני 1951, הגעתי להתחנך ולגדול לתורה ולמצוות בגבעה שמול כפר הרא"ה. זכיתי ללמוד ולספוג את הנדבך הנוסף על זה שקבלתי מבורא עולם ומהורי ז"ל לבניית הוויתי. בשלושת המוסדות שהיו והתהוו על גבעה נפלאה זו למדתי הרבה. "מוסד יקיר" שנוהל על ידי מו"ר הרב שלמה לייב צוקרמן ע"ה, אישיות נדירה של מחנך ומורה, בהמשך הייתי בן המחזור הראשון של הישיבה התיכונית חקלאית, שאף היא היתה פרי יצירתו של כב' הרב הנפלא הזה, ואת השמינית למדתי בישיבת בני עקיבא שעל אותה הגבעה, אם הישיבות, פרי יצירתם של מר"ן הרב נריה זצ"ל ומר"ן רבי אברהם צוקרמן שליט"א. בכל שנות לימודי זכיתי במישרין ובעקיפין להיות קרוב לרוחם ולדרכם של שלושת מאורות החינוך הללו, וכן לרבים האחרים שסייעו לצידם של גדולים ונפלאים אלו.

לאחר השירות הצבאי ובהמשך, בצד לימודי האוניברסיטאיים (ביולוגיה, כימיה, פסיכולוגיה ולבסוף קרימינולוגיה וסוציולוגיה משפטית) ועד 1976, השתלבתי בהוראה בשתי הישיבות שעל הגבעה ולבסוף אף ניהלתי את תיכון הישיבה התיכונית חקלאית. הרבה ספגתי מגדולי החינוך הללו, והמעט מן המעט על מר'ן הרב נריה זצ"ל אביא כאן לכבודו בפניכם.

יהי רצון שדברי אלו שיבואו, המבטאים תחושות של הוויות סובייקטיביות, יאירו עיניהם של השומעים ויאפשרו לכולנו ללמוד מדמותו של ענק רוח ומעשה זה, להוסיף ולהרבות טוב בשדה ההוויה והחינוך.

הפרט כביטוי עליון של מסורת הדורות

"ישראל עם קדושים קומו לעבודת הבורא", בקריאה זו, מדי בוקר, היה נוהג מר'ן הרב נריה זצ"ל, להעיר את בני הישיבה. הוא היה עובר מביתן לביתן ובקולו הנעים והצלול, הוא היה מסיר את תנומת הלילה מעיניהם של הנערים לקראת חובות היום.

בקריאתו זו, הוא כבר החדיר בלב שומעיו, כי הם צאן קדושים, הם המשכיות של עם קדוש, הם חלק מרצף הדורות, מרצף "שאין לו סוף", עד בא גואל צדקנו. בחירת הנער מישראל נעשית על בסיס ערכים וקריטריונים הלקוחים מעם ישראל. הפרט הוא הביטוי העליון של מסורת הדורות, של משפחתו ושל עמו.  היה זה הסוציולוג גידנס (Anthony Giddens, 1993) שציין בפנינו, שבדורות האחרונים, גדלים אנשים ללא שורשים, ללא מסורת הדורות, ללא מבנים משפחתיים. האדם חפץ להוליד את עצמו, והוא בשל כך הופך להיפר-רפלקסיבי (שטרנגר,2005). שאיפת האדם היא להגשים אינדיבידואליות קיצונית המלווה ברצון עז לבעלות על חייו. הוא משייך לעצמו את מה שנראה לו. מר'ן הרב נריה זצ"ל, הצמיח נוער שחווה את עצמו כבן לאבותיו, כבן לרבי עקיבא, כבן שעיניו מופנות לשמיים, כבן שהאוטונומיה האישית שלו, רוויה ביראת שמיים ובאמונה עמוקה בבורא עולם. וזהו הבדל גדול ומהותי!

אין הנער מעצב את עצמו בהתאם לרצונותיו, כי אם בהתאם לרצון אביו שבשמיים. הוא עושה זאת, על בסיס "והיו עיניך רואות" ומפנימות את מוריך. לא הנער קובע איזה סוג חיים ראוי לו לחיות, ואיזו דרך יבור לעצמו, כשהבסיס לבחירתו היא האקראיות, בדרך ההיפר-רפלקסיבית, בכיוון האופנה השולטת ברחוב. הוא בהחלט בוחר, אלא מתוך אלטרנטיבות הכוללות את מסורת אבותיו. מתוך תחושה ברורה, שהוא מהווה המשכיות למשפחתו ולעמו. הבחירה היא מתוך תחום "היש הקיומי" ולא "הריק הקיומי", או/ו האקראיות הקיומית. עצמיותו של אדם חקוקה בתוכו, והודות לחינוך המוענק לו, הוא מעצים ומגדל את "היש" שעמו הוא בא לעולם. אכן, ישראל עם קדושים וקדושתו של האדם מה' יתברך, והוא מצווה להגדיל ולפתח את ההוויה שעמה הוא בא לעולם.

גישה זו שונה מזו של פוקו (Foucault 1961, 1984) או מזו של בולס (Bollas, 1989) או מזו של איגן (Eigen, 1998), הסוברים שהאדם נולד כחסר הוויה והוא מצווה ליצור את אותה ההוויה, כאמן היוצר את יצירת האומנות שלו. אמת, סוברים אלו, שנולדנו מהורינו שלא אנו בחרנו בהם ולא אנו הולדנו אותם. נולדנו לתוך סביבה נתונה, לתוך שפה ולתוך תרבות, ואנו צריכים מערב רב זה של מתנות רצויות ולא רצויות, ליצור את עצמנו, על פי הרוח השורה עלינו ומרחפת וטופחת על פנינו.

עולמנו מעניק לרבים את החירות לעצב את עצמם. לא הכל מצליחים בכך, המעטים הזוכים להתגבש, אינם זוכים ליציבות קבע והרוב שאינו מצליח להתגבש תר אחרי עצמיותו שנים רבות וחווה את עצמיותו כ"עצמיות לכאורה", והוא מבולבל... והוא לא שלוו, והוא מחפש מבלי שיש לו כיוון לאן לחפש.

האדם המודרני מחפש את "המושלם המלאכותי", המושלם המשוגר אליו על ידי "העולם המחליט", על ידי דמויות הנתפסות כ"דמויות על", ואינו מוצא מנוח לעצמו. הוא נעזר במכונים שונים ובמומחים שונים, כדי להגשים את שאיפותיו האילוזיות, שיש והן משתנות חדשים לבקרים. החיפוש הזה על בסיס אינדיבידואלי, מבודד את האדם ומקשה עליו את החיים ביחד. האידיאל ההרסני, של "עדיף היות האדם לבדו", אינו מיטיב עם האדם החווה את בדידותו כצורך להגשמת האינדיבידואליות שלו, אך נפשית ורוחנית הוא חווה חרדה קיומית הרסנית. חרדה זו, מובילה את היחיד להיבלע בתוך ההמון ולהסתייע בחומרים נרקוטיים, באלכוהול ובסמים, כדי לברוח מאותה עצמיות מבודדת ומנותקת.

מר"ן הרב נריה זצ"ל, ברוחו ובדרכו של מר"ן הרב קוק זצ"ל, החדיר בלב הנערים את חיוניותם, משום שהם מגשימים ומשלימים את היחד. הוא דימה אותם לאותיות של ספר תורה. כל יחיד בישראל הוא אות של ספר תורה, ובהתאחדן של האותיות, מתהווה ספר התורה. כל אות, כל מילה, כל פסוק נספר ונמנה, וחשיבותו היא חשיבות מוחלטת.

אם תחסר אות אחת או מילה אחת, מספר תורה הרי שהוא פסול. כל יחיד ויחיד הוא אות קודש, ואין אות אחת יכלה לחוות את חשיבותה באופן מוחלט, אלא בהיותה רצופה ומשתייכת לאות האחרת, שיחדיו יהיו למילה, והמילים המצטרפות יהיו למשפט, והמשפטים לפרקים והפרקים לסדרות, והסדרות לספר התורה כולו.

שמחת התורה, השמחה של היחד, השמחה של החיוניות הקיומית שיש לכל יחיד ויחיד מישראל, שבלעדיו לא יווצר השלם ורק עמו יתהווה השלם. כל אחד ערב ואחראי לאחר וכל אות זועקת לזולתה אחרי ורק בהצטרפן ובהתגבשן של האותיות מתקיימת התורה.

כה סמבולי וכל כך יפה, היה לראות באותן הזדמנויות ייחודיות, את הרב נריה זצ"ל, רוקד במעגלי השמחה אם בערב שבת ואם בשמחת תורה. ידיו שלובות וזרועותיו מושטות עם אלו של היחידים שמשני צידיו, והמרחק של כל יחיד ויחיד ממרכז המעגל הוא שווה. כל יחיד הוא הוא וכל יחיד באשר הוא, חשוב ועיקר וקרוב אל מרכז התחיה, אל התורה במרחק שווה. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". והנערים בישיבה, כידוע לכם, באו מכל פינות הארץ ומשבעים ארצות תבל, וכולם יחדיו יצרו ויוצרים את שלמות ישראל. השונות היא שונות של יחודיות, וכל אחד מהם, יוצר את המעגל השלם. לכל אחד זכות קיום, זכותו לקיים את שונותו, כשונות האות יוד מהאות "ה" או מהאות "ו" - אך בהצטרפן יחדיו יווצר שם ההוויה.. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

פוקויאמהFukuyama,1999) ) חשש שהתרבות העולמית הדוחפת לקיומה של האינדיבידואליות, והרס ההדדיות תוביל לקריסתה של התרבות, ואולי אף לניוונה, ואפילו הפיזי, של חברות מערביות מסוימות. כידוע לכם, 50% (2001) מתושבי הערים בחלק מארצות אירופה, חיים ברווקותם... ואינם מעונינים להקים משפחות... משום מה, היחד מתחיל לחנוק את היחיד  והזולת כפי שמציין סארטר (Sartre-1952) הופך לגיהנום של אותו יחיד.

המודרנה מצמיחה אורינטציה שלילית ביחיד, היא מעצימה את הדרישה של היחיד לזכויותיו האישיות ומגדילה את עוינותו של הפרט כלפי האחר, העלול לפי תפיסתו של אותו יחיד להזיק לחירותו. נוצרת חברה הזועקת לזכויותיה ומתעלמת מחובותיה.

מר"ן הרב נריה זצ"ל, העצים בכל נער ונער, ובכל יחיד ויחיד, את חיוניותו של האחר לעצמו, את אחריותו של האחד על האחר, וכל נער היה ערב לאחר. האחר מוליד בך את אחריותך אליו.  אכן, היה זה הפילוסוף היהודי לוינס (1988,1986) שגם הוא שמע וחווה במילה אחראי, את אחריותו של האחד על האחר, ואנו נוסיף כי חווינו באמירותיו ובהתנהגותו של מרן הרב נריה זצ"ל, את בקשתו שנהיה אחים אלו לאלו. אחראי הוא זה, הנוהג כאח לזולתו, כקורא לו אחרי לעשות רצון אבינו שבשמיים. למדנו, כנערים להיות ערבים זה לזה, אחראים זה לזה, אחים זה לזה, וחברים זה לזה - חברים כל ישראל ונחוש ואף נאמר אמן. הוא תרם רבות ליצירתה של החברותא בין הלומדים ובין החברים. האגו הקולקטיבי המתהווה באדם, מעצים את האגו האישי והופך את עצמיותו של הפרט, כחסינה מפני רוח המודרנה העלולה, ח"ו, להיות לו לרועץ.

מר"ן הרב נריה זצ"ל ביקש להחדיר בכל אחד מאיתנו, שאכן אין האדם בא לעולם כלוח חלק, כטבולה רזהTabula rasa)). האדם נברא בצלם אלוקים. האדם מתייחד בהשגתו השכלית, ביכולותיו הנפשיות, ומחובתה של הסביבה להעשיר את היש שכבר קיים באדם, כך שהוא יעשה שימוש במתנות האלוקים המולדות בו. "אשר ברא אלוקים לעשות" (בראשית, ב,ג). האדם מישראל, מעצם הוויתו, חביב הוא על המקום וקל וחומר שהוא חייב להיות חביב על הוריו, על מחנכיו ועל כל אדם.

עיניו של מר"ן הרב נריה זצ"ל, היו טובות, נעימות ומלטפות, כל נער ונער וכן כלפי כל אדם ואדם. הקרבה אל מר"ן הרב זצ"ל, העניקה חום ואף עוצמה מיוחדת, ואכן זכיתי לשבת שנה שלמה לצידו הימני, בתפילת הבוקר, בלומדי בשמינית - כיתה י"ב - באולם הישיבה, העטור באמירותיו של מר"ן הרב קוק זצ"ל, שהאירו והעצימו את רוחניותו של כל מתפלל ומתפלל.

אכן, אנו לא רק בנים למקום, כי אם גם בנים שזכו לכלי חמדה, לתורה, שלפיה בנה וברא האלוקים את האדם, וממנה ייבנה הפרט ויהיה לעצמו. ואכן, לפיו, האדם נברא בשביל התורה והתורה ניתנה בשביל האדם. היא המעצימה אותו, היא הבונה את חוסנו האישי האנטי תיוגי. ההשגרות של הסביבה החילונית והמודרנית, לא יוכלו לחדור ולערער את אותו בן ישיבה, שזכה להפנים ולהזדהות, וכך להיבנות על פי משנתו החינוכית של מר"ן הרב נריה זצ"ל.

ההבדל בין תפיסתו ההוויתית של האדם על פי מר"ן הרב נריה זצ"ל, שונה לדעתי מתפיסתו של הפסיכולוג ויניקוט (1960, 1965), שסבר שהעצמיות הבסיסית של האדם היא עצמיות כוזבת, ומאחורי שכבות הכזב חייבת לצמוח העצמיות האמיתית הודות לפועלו האקטיבי של האדם.

דעתו של מר"ן הרב נריה זצ"ל היתה שונה באופן מהותי, מגישתה של התרבות המודרנית העכשוית המודגשת על ידי אלכסנדר נהמס (Alexander Nehamas-1985), האומר שהאדם לא צריך לחפש את העצמי שלו, אלא חייב לעצבו - כמעט יש מאין - על פי שאיפותיו ורצונותיו, במנותק ממסורת הדורות. עיצוב החומרי-יצרי שלו ייעשה על פי רוח דמיונו ושאיפותיו שלו ובלשונו של פוקו (Michel Foucault-1971) יתעצב העצמי כהזדמנות המשחררת את האדם, כיצירה של אומנות על פי רוחו ודמיונו של הפרט.

האניות והעצמיות המקודשת

הסוציולוגים מדברים על ה- Minimal Self והפסיכולוגים על Minimal Ego. אכן הרב נריה זצ"ל ברוחו החינוכית רצה ליצור בשפתי את "העצמי המקודש" עם ה"אני המקודש", ושיהיה נטוע בכל נער ובכל אדם, לפי הגישה של "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם (ויקרא, יט,ב). "קודש ישראל לה'" (ירמיהו ב',ג) האדם בעל "העצמיות המינימלית", הרי הוא כעלה נידף. אין בו מסורת אבות, ואין בו נורמות מחייבות, אין בו יש קיומי ואין בו משמעויות קיומיות, זהו אדם שלא הפנים שום תרבות מחייבת או מטרות חיים שהם מעל לצרכיו הקיומיים. עצמיותו יתומה ממחויבות להורים, למשפחה, למורה רוחני, לכומר, לרב... הוא תר אחר "חוויות קצה" שתגשמנה את יצריו, כדי להרגיש חי. הוא נדחף להסתכן, לפעול באימפולסיביות ובאלימות, להשתמש בסמים, להיבלע ולהימחק במועדונים יצריים והמוניים, ובזאת הוא חווה תחושות ייחודיות שמותירות אותו בתוך ריק קיומי. כנגדו מצוי בעל "העצמי המקודש".

מר"ן הרב נריה זצ"ל, החדיר בנו את חשיבות הלימוד וקיום המצוות. "העצמיות המקודשת" חייבת להיות שאיפתו של כל בן תורה. המסורת, הדת, תנועת הנוער, המחויבויות החברתיות, החלומות המכוונים להגשמת האידיאלים והערכים, הפעילות למען האחר, השירה בצוותא, המחויבויות למשפחה, לשבט, לעם ישראל, כל אלו ועוד בצד לימוד התורה התמידי, יוצרים את ה"עצמיות המקודשת" שהיא מחויבת, שהיא ייחודית ושהיא מגבשת את אניותו של האדם בכיוון הזהות היציבה.

אכן ידע מר"ן הרב נריה זצ"ל שהנערים שבאו לישיבה נמצאו בתקופת ההתבגרות, ושתהליך התבגרותם הינו מלווה בקשיים סוביקטיביים. הוא היה ער לכך, אך הוא גם ידע שהתהליך במסגרת הישיבה, יהיה קל יותר, בשל הדמויות החינוכיות שהנערים יוכלו להזדהות עמם, בשל החיבור החברתי התומך ובשל הקרקע היציבה של לימוד תורה.

הוא היה בטוח שהיציבות תתהווה, ככל שהנער יהפך לבן תורה שתורתו היא הוויתו.

באופן כללי, נראה לי, שהוא הצליח בכך, ואכן רוב בוגרי הישיבה, בחרו להמשיך ללמוד בישיבות הגבוהות, וכך ראו ברכה והעניקו ברכה לעם ישראל. 

המוסר יונק את עצמו מתורת ישראל

היה זה סארטר, הפילוסוף הצרפתי, ממייסדי הזרם האקזיסטנציאליסטי, שסבר (1952) שהאדם עושה ויוצר את עצמו. האדם בונה את עצמו באמצעות המוסריות שהוא בוחר לעצמו. האדם הוא בעל בחירה חופשית מוחלטת. הוא אוטונומי לבחור. מטרת האדם היא להגשים את החופש

 "Le But Humain est la Liberté" (1952, p.88)

סכנתה של גישה פילוסופית זו רבה, והיא אכן הובילה לתולדות התנהגויות קשות ביותר. המוסר לפי סרטר הפך ליחסי להחלטתו האינדיבידואלית של האדם... והסכנה רבה.

מר"ן הרב נריה זצ"ל, בעבודתו החינוכית, החדיר בנו כי "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, וקידשתנו במצוותיך", מהווה את ההנחיה לשיפוט המוסרי. המוסר הוא מעל האדם והאדם מתיישר על פיו. המוסר יונק את עצמו מתורת ישראל, ואינו נתון לשרירות ליבו של האדם. האדם היהודי יכל לבחור בין התנהגות מוסרית על פי תורת ישראל לבין התנהגות אחרת, אך אם חפצו לבחור בחיים יהודיים, יהיה עליו להשפיל את עיניו ואת יצריו ולכוונם לאביו שבשמיים. מטרת האדם אינה, כדברי סארטר החופשLa Liberte) ) ממחויבויות, ממגבלות, כי אם החופש לבחור לעשות את הטוב ואת הישר בעיני ה'.

החופש מ.. יוביל לשעבוד האדם ליצריו, ואילו החופש ל.. לעשות את הטוב, להתגבר על היצרים והתאוות, לוותר, להתפשר, לאהוב את הזולת, לחתור להגשים מטרות עליונות... יביא תקווה ואושר ויהפוך אותנו לאנושיים זה לזה.

ענינים פעוטים אך חשובים מאוד

אודה שאוכל להמשיך ולשוחח על דמות נפלאה זו, שהיא ענק רוח ומלאת אהבת אדם, שעות ארוכות.

הרשו נא לי, בטובכם, לסיים בענינים פעוטים לכאורה שנחקקו בי וברבים אחרים, והם כה חשובים ליצירת הוויה אנושית טובה.

מעולם לא הצלחתי בעשרים וחמש השנים ששהיתי בגבעת כפר הרא"ה להקדים שלום למר"ן הרב נריה זצ"ל... הוא תמיד הקדים אותי... ותמיד עם פנים מאירות, עיניו הטובות וחיוכו החם והנפלא...

לא פעם ולא פעמיים... הרבה פעמים חיכינו יחדיו לטרמפ מצומת כפר הרא"ה לכפר הרא"ה... אם בימות החמה ואם בימות הגשמים... משעצר טרמפ ובעיקר עבורו... הוא תמיד מצא, איך לאלצני לעלות עליו... ר' מוישה, הרי אתה ממהר לכיתה... עלה נא.. אנא... הלא אתה לא מסוגל לאחר לכיתה...

מר"ן הרב נריה זצ"ל התענין בכל אחד מאיתנו. היינו חשובים לו. הוא עצר ליד התלמיד, ברכו לשלום, התענין בו ואף שאל לשלום משפחתו.. כל יחיד ויחיד הרגיש שהרב נריה זצ"ל, הוא שלו.. כן הוא שלו...

עברו שנים ובכל שנה ושנה ברכתיו בכתב, בגלויות שנה טובה... הוא תמיד השיבני בכתב ידו ובאריכות... וכך הוא העניק לי תחושה נפלאה.

זכיתי לשלוח אליו ממאמרי.. איש דגול זה, קרא והגיב בכתב ידו הקטן הבהיר והנפלא ותמיד עודד אותי וחיזק את ידי להמשיך בפועלי...

אכן, כולנו חייבים כל כך הרבה למורנו הנפלא והדגול הזה, שזכינו לשאוב ממנו כל כך הרבה.

יהי זכרו ברוך!

ביבליוגרפיה

לוינס, ע. 1986 - אתיקה והאינסופי, שיחות עם פיליפ נמו, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו, האוניברסיטה העברית, מהדורה שניה, ירושלים, תרגום מההוצאה של 1988,

Fayard  Librarie Artheme

שטרנגר, ק. - 2005 - העצמי כפרויקט עיצוב, ספריית עם עובד, ת"א

Bollas, C. - 1989 - Forces of Destiny: Psychoanalysis and Human Idiom. N.Y: Jason Aronson

Eigen, C. - 1998 - The Psychoanalitic Mystic, London, Free Associations

Foucault, M. - 1971/ 1984- Nietzsche, Geneology and History, N.Y: Random

Foucault, M. - 1961 - Histoire de la folie 1st ed, Paris: Gallimard

Fukuyama, F. - 1999 - The Great Disruption Human Nature and the Reconstitution of Social Order, New York, Simon and Schumuster.

Giddens, A. - 1993-  Beyond Left and Right: The Future of Radical Politic, N.Y: Polity

Nehamas, A. - 1985 - Nietzsche: Life as Literature. Cambridge, Mass: Harvard University Press.

Sartre, J.P. - 1952 - L'Existentialisme est un Humanism. Les Editions Nagel (7, Rue de Savoie, Paris vie), Paris, France.

Winnicott, D.W. - 1960 - Ego Distortions in terms of true and false self, inMaturational Processes and the Facilitality Environment

 

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • טקס 45 שנה לסיום מלחמת יום הכיפורים בישיבת בנ”ע נתיב מאיר

    טקס 45 שנה לסיום מלחמת יום הכיפורים בישיבת בנ"ע נתיב מאיר

    טקס אזכרה מיוחד לציון ארבעים וחמש שנה לסיום קרבות מלחמת יום הכיפורים התקיים בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר
    המשך לקריאה
  • ארי בין העולמות

    ארי בין העולמות

    ערב השקה של ספרו של פרופ' אביעד הכהן על הרב אריה בינה זצ"ל, מייסד וראש ישיבת נתיב מאיר, התקיים באחת הישיבות הגדולות והותיקות בירושלים.
    המשך לקריאה
  • הישגיים ארציים בתחום השח-מט לישיבות קרני שומרון

    הישגיים ארציים בתחום השח-מט לישיבות קרני שומרון

    תלמידי ישיבות בנ"ע השומרון והליכות עולם מקרני שומרון, יצאו לתחרות שחמט בעמק חפר עם קבוצת חטיבה וקבוצת התיכון וקטפו השיגים נכבדים.החטיבה זכתה במקום השני והתיכון במקום הרביעי
    המשך לקריאה