מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת בא - האם באמת "העולם שייך לצעירים"??!!! / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת בא - האם באמת ”העולם שייך לצעירים”??!!! / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

פרשת בא - האם באמת "העולם שייך לצעירים"??!!! / הרב אמיר אדרעי ראש אולפנת בני עקיבא צפירה

ד"ר ג'ין כהן, פסיכיאטר ונרונטולונ, מנהל המרכז לזיקנה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, פתח ספר שכתב, בסיפור הבא:
זוג בני 70 מגיע לביקור בעיר וושינגטון ביום של סופת שלגים. תקוותם של בני הזוג למצוא מונית לבית המארחים נגוזה במהרה: השעה היא שעת עומס ובגלל מזג האוויר הסוער, כל המוניות מועסקות. מה עושים? הם מנסים להתקשר טלפונית אל בית המארחים, אך לא נענים, משום, שגם הם, לכודים בפקק תנועה בדרך לביתם. לפתע רואים בני הזוג מעבר לכביש אורות מנצנצים של פיצרייה. יש פתרון! הם ממהרים לחצות את הכביש ומזמינים משלוח של פיצה משפחתית לכתובת של המארחים. עוד משהו? שואל בעל הפיצרייה. כן, הם משיבים, אנו מבקשים שתיקחו גם אותנו. כך הגיעו האורחים והפיצה המשפחתית במשלוח אחד.

לצערנו, קיימת תחושה, כי ישנו זלזול מסויים, של חלק מבני הנוער, באנשים המבוגרים או הזקנים. לכאורה, הסלוגן של: "העולם שייך לצעירים" מציב את בני הנוער במקום לגמרי אחר ממעמדם של המבוגרים. בעולם הצעירים, אכן הכל מתנהל באופן מאוד דינמי, נמרץ ואינטנסיבי בעוד שבעולם המבוגרים, החיים רגועים יותר ופחות אינטנסיביים. הבדלים משמעותיים אלה, יוצרים בהכרח נתק מסויים בין שני העולמות הללו.

במרכזה של פרשת "בא", מצווה עם ישראל לקיים את מצוות הקרבת קרבן הפסח. בהמשך הפרשה, בפרק י"ג פס' ח' כתוב:

" והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

בפשטות, המילים "והגדת לבנך", מקפלות בתוכן מצוות עשה המוטלת על כל אדם מישראל, לספר את סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.

אמנם, יש לשאול על כך שתי שאלות:

1.      מהי מטרת התורה בציווי לחזור ולספר את סיפור יציאת מצרים כל שנה מחדש? הרי הדברים חוזרים על עצמם והינם מפורסמים ביותר?! יש כאן, לכאורה, ציווי על ריטואל קבוע וידוע מראש ואשר כל ילד מכיר כבר בע"פ?

2.      מדוע המצווה של "והגדת לבנך" באה לידי ביטוי באופן כל כך משמעותי דווקא בחג הפסח? מדוע אין ציווי מעין זה מופיע בחג הסוכות או בחג השבועות, שהרי גם חגים אלה הינם זכר ליציאת מצרים?!

כדי להבין את מהותה של מצוות "והגדת לבנך", נפנה לספר דברים, פרק ל"ב, פס' ז':

" זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"

הסבר אפשרי לפסוק זה, ניתן אולי למצוא בספר שמות, פרק י"ט פס' ג':

" כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל".

רש"י עפ"י המכילתא מבאר שם, כי אמירה ("כה תאמר") היא לשון רכה, המתאימה לנשים ("בית יעקב") ואילו הגדה (" ותגיד לבני ישראל") היא לשון קשה (דברים הקשים כגידים), המתאימה יותר לגברים ("לבני ישראל").

עפ"י הסבר זה, ניתן אף להבין את הפסוק בספר דברים: האב מדבר אל הבן בלשון קשה ("שאל אביך ויגדך") ואילו הזקן או החכם, מדבר את הדברים בלשון רכה ("זקניך ויאמרו לך").

הנצי"ב מוולוז'ין, ב"העמק דבר", בפירושו לפסוק זה, עומד על הקשר בין חלקיו השונים ואומר:

זכור ימות עולם – אם ברצונך לדעת את פרטי הסיפור ההיסטורי של עם ישראל – שאל את האבא, אך אם הנך מעוניין להבין – "בינו שנות דור ודור" – אם אתה מבקש להבין את הדברים באופן עמוק ומשמעותי יותר – שאל את הזקנים. (זקן במשמעות של חכם מופלג).

הסברו הנפלא של הנצי"ב, בהחלט שופך אור על היתרון שיש בהעברת המסורת התורנית לבנים באמצעות הזקנים דווקא.

אמנם, אני מבקש להאיר ולהוסיף, כיוון פרשני מעט שונה!

האונקלוס מבאר את הפס' בספר דברים, באופן הבא:

" שאל אבוך ויחווי לך סבך ויימרון לך".

פירושה הפשוט של המילה "חווי" הוא להראות. אמנם, כדי להבין את עומק כוונתו של האונקלוס בביאור מילה זו, אני מבקש לציין את פירושו הנפלא של בעל ה"חסדי דוד", בנו של האדמו"ר מסוכטשוב, בעל ה"שם משמואל", בעניין הסיפור המפורסם, המופיע בהגדה של פסח, אודות חמשת החכמים, שהיו מסובים בעיר בני ברק:

" מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: 'רבותינו! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

בעל ה"חסדי דוד" מסביר, כי המטרה המרכזית בסיפור יציאת מצרים היא להביא לאמונה גדולה בקב"ה. אמנם,  לדבריו, ישנם שני סוגי אמונה:

1.      אמונה בלב – ללא חקירה ובדיקה, אלא פשוט אמונה תמימה בה'.

2.      אמונה במוח – אמונה לאחר חקירה. אמונה כזו הינה חזקה ביותר ונדמה, כי בעל אמונה כזו, רואה את הדברים בצורה ברורה ומוחשית.

זוהי כוונת חז"ל, באומרם, כי צריך לומר "אמת ואמונה" בלילה ו"אמת ויציב" בשחרית, כי ערבית הוא זמן של לילה וחושך – אמונה בלב, כי האדם איננו רואה את הדברים ואילו ביום – אף שבעיני בשר, ג"כ, אינו רואה כלום – אלא כיוון שמעמיק מאוד בחקירת האמונה – נחשב לו הדבר בבחינת יום – כלומר – הדברים ברורים לו, כאילו ראה אותם בעיניו ממש.

ממשיך בעל ה"חסדי דוד" ועל פי פירושו, מבאר את טעם אמירת ה"מה נשתנה", בהקשר לסיפור של חמשת החכמים  המסובים בבני ברק. מטרת השאלות של "מה נשתנה" היא לענות על שאלה אחת מרכזית: לשם מה הצריכו אותנו חז"ל לערוך את כל השינויים הללו של אכילת מרור, טיבולים והסבה?! מדוע דווקא שיוניים אלה הוכנסו לליל הסדר?!

התשובה, המובאת בהגדה לשאלה זו, הינה: משום ש" עבדים היינו לפרעה במצרים".

מבאר בעל ה"חסדי דוד", כי בליל הסדר ישנו עניין מיוחד להעביר את כל המסרים באופן מעשי, דרך כל מיני סימנים ובכך להביא את הבנים לאמונה שלימה בקב"ה, לאמונה בבחינת אמת במוח, אמונה של ראיית הדברים באופן ברור, ולכן חייב הדבר להיעשות באופן ויזואלי, ראייתי.

זהו בעצם עניין " והגדת לבנך" – ההגדה, ותרגומו: "ותחווי", לשון "מראה באצבע" ולכן חייבים כל השינויים הללו לבוא לידי ביטוי באופן מעשי בליל הסדר, כדי שיגיע האדם, כל אדם ובעיקר הבנים, לאמונה שלימה, כאילו רואים את הדברים באופן המוחשי ביותר.

לכן, כתוב בהגדה של פסח: " לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך – כדי להראות לבן, שיראה בעיניו, כדי להגיע לאמונה גדולה ומוחשית בקב"ה.

כעת גם ברור, מדוע "אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים, כולנו זקנים ויודעים את התורה – בכל אופן, אנו חייבים לספר ביציאת המצרים, כי לא הידיעה היא העיקר כאן, לא סיפור כל הפרטים ההיסטוריים, אלא הראייה, החוויה, המביאה לאמונה של אמת ויציב – של יום – של אמונה במוח!

בנוסף, ניתן כעת גם להבין, מדוע הקטע עם חמשת החכמים, המסובים בבני ברק, מגיע מיד לאחר הקטע של עבדים היינו. חמשת החכמים הללו היו עסוקים כל הלילה בסיפור יציאת מצרים, בבחינת לילה, מתוך מטרה להגיע לאמונה שלימה בקב"ה, אמונה של חקירה והבנה עמוקה, בבחינת יום ולכן באו תלמידיהם ואמרו להם: "רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית" ,כלומר, יצאתם מבחינת לילה והגעתם לאמונה שלימה, של ראייה אמיתית ועמוקה של הדברים ולכן יכולים אתם להפסיק לספר ביציאת מצרים, שהרי הגעתם לתכלית  של "אמת ויציב".

יש, א"כ, חובה על האב להגיד לבן את סיפור יציאת מצרים, כלומר, להראות לו את הדברים ומכאן אולי ניתן להבין את המשפט המפורסם בהגדה,  אותו אומרים כולנו : "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כלומר, לראות  את הדברים באופן חווייתי ואמיתי. אגב, ישנה גירסא המחליפה את המילה 'לראות את עצמו' במילה 'להראות את עצמו' , ונראה, כי זהו המקור למנהג של ההצגה של יציאת מצרים, שעושים בליל הסדר.

לסיכום דברינו עד עתה, יש לומר, כי מטרת סיפור יציאת מצרים, הבאה לידי ביטוי בציווי של "והגדת לבנך" היא להביא את הבנים לאמונה גדולה בה', אמונה במוח – בחינת אמת ויציב. נראה כי זוהי הסיבה לכך שסימנים אלה נעשים דווקא בליל הסדר, כי חג הפסח הוא חג שבו אנו אמורים לחנך את ילדינו לאמונה גדולה בקב"ה, אמונה במוח, בראייה ברורה, בחוויה גדולה.

מטרה זו תושג בשני אמצעים מרכזיים: גירוי הילד לשאול שאלות וכל זאת באמצעות העברת המסרים בדרך מתודית מעשית, כדי שהדברים ייקלטו בנפשו של הילד, באופן מעמיק ומשמעותי.

אך מעבר למטרת העברת המידע ההיסטורי והלימוד האמוני העמוק  מדור לדור, נראה לי, כי יש כאן נקודה נוספת, בעלת חשיבות גדולה ביותר!

נראה, כי מטרת ליל הסדר, קריאת ההגדה, הסימנים וכו' היא להעביר מסר חשוב מאוד לבנים – העולם איננו שייך רק לצעירים. יש להיעזר בזקנים, כדי שהמסורת תעבור בצורה איכותית, עמוקה ואותנטית. הנטייה לזלזל בדעתם של המבוגרים או הזקנים, איננה נכונה. זוהי שיטתם של חלק מהגויים, המנסים להיפטר מהעול הכרוך בטיפול באנשים הזקנים, החיים בתוכם, כיוון שאין בהם יותר תועלת (כדוגמת הספרטנים או האסקימוסים, הנפטרים בצורה אכזרית מאוד מזקני העדה שלהם). יש ללמוד מחכמתם של הזקנים ומניסיונם, בהעברת המסורת מדור לדור. זהו אולי הפשט של " שאל אביך ויגדל זקניך ויאמרו לך" – לא להתבייש בזקנים. נראה, כי זהו גם הפשט של "והגדת לבנך" – מסור לבנך גם את המסר החשוב הזה: נכון, אני אבא שלך ואני מבוגר, אך היזהר שלא לזלזל, חלילה, בדברים שאני עומד למסור לך.

הרב קוק זצ"ל, באורות הקודש חלק ג' עמ' ק"פ, מתייחס למחשבות ורעיונות בנושא תיקון העולם ומביע זלזול מסוג מסויים שבהם:

"... בייחוד תוכר חולשה של מחשבה קיבוצית כזאת, במה שתשים את מרכזה רק בצעירים, שהחיים החומריים משחקים לפניהם בכל מהתלותיהם ושגיוניהם, וזקנים לא יוכלו לקחת בה חלק אמיץ, כי אם ברצון עשוי ובלב מיואש. וכך היא  המידה היוונית להביט על הזקנים במבט בוז, כדברי אריסטו, ברטוריקה. ומה לקויה היא מחשבה ציבורית, שאינה יכולה להתפשט יפה על כל חלקיה. ונאמר כי מלך ה' בהר ציון ובירושלם, ונגד זקניו כבוד".

הטעות בסיסמא של " העולם שייך לצעירים" היא, כהגדרת הרב קוק זצ"ל, נובעת מהסיכון בחיי הצעירים, שהחיים עדיין מהתלים בהם וגורמים להם לשכרות. לעומתם, הזקן הוא השקול והמחושב, למוד הצלחות וכישלונות, שועל קרבות ותיק ובעל ניסיון עשיר ביותר. עם ישראל צריך ללמוד לכבד את הזקן ולשמוע לעצותיו, לא מצד הוויתור וגמילות החסד שבכך, אלא מתוך כבוד צרוף. מתוך כבוד גדול לחכמה ולשיקול הדעת שיש בהם.

יתכן, כי זהו פשר המילה " סדר" – בלילה הזה, ליל הסדר, אנו עוצרים את שטף החיים של הצעירים ואולי אף את ה"קולות" של הצעירים, המצויים בכל אחד מהמבוגרים שבינינו, ומקשיבים לקולות הזקנים – אלה שהם חכמים ומסודרים יותר מאיתנו, בעיקר בשל שיקול הדעת והניסיון שלהם. זוהי עשיית הסדר האמיתי בלילה הזה. סדר זה, אמור בסופו של דבר, להוביל את כולנו למטרה המרכזית והיא להגיע לאמונה שלימה בקב"ה.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • שגרירים צעירים בישיבת בנ”ע רעננה

    שגרירים צעירים בישיבת בנ"ע רעננה

    כחלק מחינוך למעורבות חברתית וחיים של שליחות ותרומה, תלמידי ישיבת בני עקיבא רעננה מתנדבים מידי שבוע במספר בתי ספר יסודיים בסביבת הישיבה
    המשך לקריאה
  • אלופים!

    אלופים!

    ישיבת בני עקיבא נחלים קטפה את המקום הראשון באלפיון הישיבות בכושר גופני.
    המשך לקריאה
  • בורחים עם מדעים

    בורחים עם מדעים

    כיתה ט'4 באולפנית בני עקיבא ישורון, נבחרה לחקר מסוג אחר וחדשני.
    המשך לקריאה