מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

"וישבר את הלוחות" – כי תשא - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

”וישבר את הלוחות” – כי תשא - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

"וישבר את הלוחות" – כי תשא - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בנים יקרים ואהובים והוריהם

שלום רב .

פרשתינו עוסקת בשני נושאים מרכזיים: תחילת הפרשה עוסקת בהשלמת הציווים על המשכן דהיינו הציווי על מזבח הקטורת, לקיחת הסמים לצורך הקטורת וציווי על השבת. החלק השני של הפרשה עוסק בחטא העגל ובהשלכותיו. פסוק המעבר בין שני החלקים הללו הוא:

"וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים".

פסוק זה מהווה את סיום מלאכת המשכן כיון שהלוחות שניתנו בסיני הכתובים באצבע אלוהים מהווים את תכלית המשכן - משכן העדות. מאידך, פסוק זה פותח את חטא העגל והוא מזכיר את הנאמר בפרק הבא על הלוחות כאשר משה יורד מן ההר:

"וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת...."

את הלוחות הללו עתיד משה לשבור בעקבות חטא העגל. הלוחות מייצגים את חוקי הקב"ה בעוד שהעגל מייצג את מאוויי האדם. כל סיפור חטא העגל הוא במאבק בין העגל ללוחות. בתחילה העגל "מנצח" והלוחות נשברו. לבסוף העגל נשרף והברית עם הקב"ה חודשה על ידי לוחות שניים.

 

מה היה חטא העגל? האם היה חטא של עבודה זרה ממש או שמא חטא חמור אחר?

 

בעניין זה קיימות שלוש גישות מרכזיות:

1. רש"י - נראה מפשט הכתובים שהחטא היה בעבודה זרה ממש. המרת האלוהים בעגל הזהב. כך נראה גם ממזמור קו בתהלים -"וימירו את כבודם בדמות שור אוכל עשב".

שמות פרק לב - (א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:

רש"י שמות פרק לב - אשר ילכו לפנינו - אלהות הרבה איוו להם. ( ראו בעגל – אלוקים )

 

2. ריה"ל – ריה"ל בספר הכוזרי, מאמר ראשון (אות צז), מאריך בעניין חטא העגל וטוען שלא הייתה כאן ע"ז ממש אלא ברצון לעבוד את הקב"ה דרך אמצעי מוחש. עם ישראל לא הבדיל בין הכרובים לבין העגל וחשב שיש כאן אמצעי לגיטימי לעבודת האל. הם לא השכילו להבין שעבודת האל מתבצעת דרך הוראות מדויקות.

ספר הכוזרי מאמר א

ובושש מהם ארבעים יום והוא לא לקח צידה ולא נפרד מהם אלא על מנת שישוב ליומו, אז גברה המחשבה הרעה על קצת ההמון ההוא הגדול והתחילו המון העם להחלק מחלקות ומרבים העצות והמחשבות עד שניטרכו מהם אנשים לבקש נעבד מורגש יכונו נגדו כשאר האומות, מבלי שיכחשו באלהות מוציאם ממצרים אבל שיהיה מונח להם להקביל אליו, כשיספרו נפלאות אלהיהם, כאשר עשו הפלשתים בארון שאמרו כי האלהים שם, וכאשר אנחנו עושים בשמים.....

 

 

3.הגישה השלישית היא של הרמב"ן:

"אבל העניין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלוהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם. וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלוהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עימהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה.

וכן היה הדבר, כי כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל. וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות מיד ברחו ממנו, והוא לקח העגל וישרוף אותו וישק אותו להם ולא מיאנו כלל. ואלו היה להם לאלוהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלוהיו לשרפת אש, הן ישרוף את תועבתם לעיניהם ולא יסקלוהו".

 

עם ישראל לא רצה להמיר את הקב"ה ואף לא לעבדו דרך אמצעי מוחשי אלא בני ישראל רצו תחליף למשה רבינו, מנהיג אחר. כיון שמשה לא הגיע לאחר זמן רב זמן, העם רצה דמות שתורה להם את הדרך. הרמב"ן מוכיח את שיטתו מן העובדה שמשה חזר אל העם, שבר את הלוחות ושרף את העגל. אף אחד מן הנוכחים לא מוחה במשה רבינו. אילו העגל היה ע"ז של ממש היו קמים מתנגדים למעשה שריפת העגל. מכאן מוכיח הרמב"ן שעיקר חטאם היה במציאת תחליף למשה רבינו ומשחזר משה אל המחנה אין צורך בעגל.

לאחר מכן ברדתו מן ההר משה שובר את הלוחות. מדוע שבר אותם? מי התיר לו לשבור את הלוחות הכתובים במכתב אלוהים?

 

בדבר זה נחלקו רבותינו, הרמב"ן מבאר:

"היה ראוי שיזכיר הכתוב כל מעשה הלוחות בפסוק וייתן אל משה (לעיל לא יח), כאשר אמר כתובים באצבע אלוהים. אבל הזכירו בכאן לספר במעלתן, לומר כי לא נמנע משה בכל זה מלשבר אותם, כי חרה לו בראותו המעשה הרע ההוא, ולא יכול להתאפק".

 

בגלל ההלם הגדול שאחז במשה רבינו הוא כעס ושבר את הלוחות. משה לא יכול היה להתאפק מחמת כעסו ולכן שבר את הלוחות.

 

שבירת הלוחות , נראית במבט ראשון, כתגובה נסערת של משה רבנו למעשה העגל. כדי לברר את העניין צריך לשאול מספר שאלות : הן כבר בעמדו על הר סיני שמע משה מפי ה' על חטא העגל , כפי בנאמר : "לך רד כי שחת עמך.......עשו להם עגל מסכה". משה רבנו מתחיל מייד להתפלל : "ויחל משה את פני ה' ......", ובאמת ה' ניחם על הרעה, ואז משה נוטל את הלוחות ויורד מן ההר כדי לתת אותם לעם ישראל. מה אפוא שינה את דעתו של משה והביאו לשבירת הלוחות ? יש כאלה שמתרצים – שהתפנית בתגובתו של משה , מקורה בהבדל שבין שמיעה וראייה. משה באמת שמע בהר סיני על חטא העגל, אך עתה לאחר ירידתו , ראה בעיניו את העגל, ומה שיכול היה לסבול בשמעו , לא יכול היה לסבול בראייתו, והסיבה היא ש-"גדולה ראייה משמיעה".

 

בעל ספר העקידה כותב : "ברית כרותה לעיניים שיתפעל למראיהן יותר ממה שיתפעל למשמע אוזניו, אע"פ שלא יהיה לו במה ששמע מה' יתב' שום ספק".

א"כ משה רואה את מה ששמע מה' יתב', כועס מאוד, לא יכול להתאפק ואז שובר את הלוחות.

 

 

אך ניתן לתרץ באופן נוסף – אם נשים לב לפסוקים , נוכל לראות מה נתחדש למשה בירידתו מן ההר. נביא את הפסוקים :

 

שמות פרק לב

(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים:

(טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת:

(יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה:

(יח) וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:

(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ <מידו> מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:

(כ) וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

מה פרוש "קול ענות" – מה שומע משה ?

תרגום האונקלוס מפרש : "קול ענות – קלא דמחייכין אנא שמע" .

 

משה שומע קולות צחוק ושמחה הצורמים מאוד את אזניו . פסוק אומר :  "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת

הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת" . לא רק את העגל משה רואה , אלא גם את המחולות סביבו. לצחוק ולשמחה זו משה לא היה מודע בהר סיני . משה רבנו רואה את העם לא רק שעשה את העגל , אלא הם צוהלים ושמחים ממעשה זה, וזה היה דבר חדש למשה. משה רבנו רואה את הצחוק והשמחה ואז : " וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ <מידו> מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר".

ניתן לדייק  זאת מהפסוקים : "וירא את העגל ומחולות", הרי היה צריך לכתוב בתורה "וירא את העגל והמחולות" ? אלא , שמעשה העגל נודע למשה עוד בהר סיני , ולפיכך כתוב "העגל", אך לעומת זאת על המחולות משה לא ידע, ולפיכך הן "מחולות" ולא "המחולות".

כל עוד נותר החטא במישור האידיאולוגי , ניתן לתקנו בהדרכה חיובית באמצעות הלוחות, אך משהופך החטא לחוויה שמחה , לא ניתן יותר לרפא את השבר ואין מנוס משבירת הלוחות.

 

מהו המסר שניתן ללמוד מעניין זה ?

לפעמים אנחנו עושים טעויות הלכתיות , אולי אפילו ח"ו חוטאים ועושים דברים לא ראויים, כיצד עלינו לנהוג ? מכאן אנו רואים – שעלינו לדאוג , להיות עצובים ולראות כיצד לא נחטא שוב בעתיד. אך אין בשום פנים לשמוח מהחטאים ולהרגיש לא קרה כלום. אולי לפי הסבר זה מובן מה שה' אומר למשה "יישר כחך ששיברת",אם הם שמחים בחטאם – צריך להענישם ולא לתת להם את הלוחות.

 

בברכת  שבת  שלום

אוהבכם  מאוד

שרגא  פרוכטר – ראש הישיבה

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • שגרירים צעירים בישיבת בנ”ע רעננה

    שגרירים צעירים בישיבת בנ"ע רעננה

    כחלק מחינוך למעורבות חברתית וחיים של שליחות ותרומה, תלמידי ישיבת בני עקיבא רעננה מתנדבים מידי שבוע במספר בתי ספר יסודיים בסביבת הישיבה
    המשך לקריאה
  • אלופים!

    אלופים!

    ישיבת בני עקיבא נחלים קטפה את המקום הראשון באלפיון הישיבות בכושר גופני.
    המשך לקריאה
  • בורחים עם מדעים

    בורחים עם מדעים

    כיתה ט'4 באולפנית בני עקיבא ישורון, נבחרה לחקר מסוג אחר וחדשני.
    המשך לקריאה