מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

"פרשת וישב - ביקש יעקב לישב בשלווה " - במעגלי ברית בין הבתרים מאז ועד עתה / הרב מאיר טויבר

הרב מאיר טויבר משמש כראש ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר בירושלים.

”פרשת וישב - ביקש יעקב לישב בשלווה ” - במעגלי ברית בין הבתרים מאז ועד עתה / הרב מאיר טויבר

"פרשת וישב - ביקש יעקב לישב בשלווה " - במעגלי ברית בין הבתרים מאז ועד עתה / הרב מאיר טויבר

הרב מאיר טויבר משמש כראש ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר בירושלים.

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו " - ביקש יעקב לישב בשלווה [ רש"י ] . מדוע מבקש יעקב עתה שלוה , מפני מה רוצה הוא לישב כעת בנחלתו אשר קונה לו , לראשונה -  על מנת לחיות , ולא כסבו - על מנת למות בה ? האם יודע הוא דבר מה על העתיד להיות ועל השלווה המובטחת מכאן ואיך ?

ניתן כמובן להסתפק במועט ולומר כי כל שרצה הוא - מנוחה מהיותו בורח ונודד , מתמודד בצרת עשיו , לבן ושוב עשיו - ובקשתו היא לנוח סוף סוף , אך יתכן כי עמוקים הדברים הרבה יותר ויורדים לתהומות המהלך ההיסטורי הכולל שמיועד למשפחת בית ישראל לדורות.

הבה וננסה לצעוד עם יעקב אבינו כאשר  צריך הוא לעזוב את ארצו מולדתו ובית אביו וללכת חזרה לחרן . ממש היפוך הדרך שעשה סבו אברהם. הנה אנו הלומדים את הארועים מסופם יודעים דבר אחד -  הברית שנכרתה עם סבו הגדול  "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם " עדיין אינה מתקיימת , היא תבא בסוף ימיו של יעקב , בירידה למצרים , אך אולי מותר לחשוב כי דבר זה לא ידוע היה לבית יעקב . נבואה זו - שהיא דבר ה' היחיד הגלוי למפחת בית אברהם , כחזון נבואי לעתיד המשפחה , עלום לפניהם - מיהו "זרעך" ומהי "ארץ לא להם"  וכמה הם "ארבע מאות שנה " כפשוטו או לא ?

דבר אחד יודעים הם - כאשר רוצה האב יצחק לרדת ל"ארץ לא להם" -  מצווה הקב"ה עליו "גור בארץ הזו" - ולכן ברור להם כי נבואת ברית בין הבתרים אינה מדברת עליו. אך הנה בדור שאחריו , לראשונה מאז הברית הקשה הזו - יוצא "זרעך" לאותו מסלול הפוך ל"ארץ לא להם" ממש . האם מותר להרהר כי יעקב חושש ומפחד מאוד - לאו דווקא מעשיו אחיו , כי אם מהקשיים העצומים המזומנים לו ? אולי הנדר הגדול "אם יהיה אלוקים עמדי" עומד בצל החשש הזה , אולי לא אעמוד ב"עבדום ועינו אותם" ?

אפשרות זו מבהירה כמה נקודות ומוקשה על ידי אחרות . נשים לב עד כמה התורה מאריכה להראות איזה שעבוד פיזי ואיזה שעבוד מנטאלי ותרבותי עובר יעקב - "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדדד שנתי מעיני " ותחלף משכורתי עשרת מונים" - האם אין כאן הד לשעבוד ולעינו י קשה ולחשש לחייו  אלמלא אלוקי אבותיו מתגלה ללבן שבקש לעקור את הכל ?

ועוד - התורה מאריכה , מעבר לכל פרופורציה , לתאר את מהלך הריבוי המדהים של  מקנהו של יעקב , אריכות לא מוסברת אלא אם כן  ננסה לראות בתיאור זה אישוש להבטחה האלוקית -  "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - גדול , מעל לטבע.

ונקודה מופלאה נוספת -  "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אלכה ואשובה אל מקומי ולארצי" - מה ההקשר בין הסיבה לתוצאה ,  וכבר  דנו בכך המפרשים  וברש"י - כיון שנולד שטנו של עשיו והוא יוסף וכו' . אך שמא ניתן לומר יותר  - הרי בברית בין הבתרים נאמר - "ודור רביעי ישובו הנה " והרי יוסף , בכורו הרוחני של יעקב, בנה של עקרת הבית , האישה הראשונה בפוטנציה הוא ילד ראשון של  ה"דור הרביע"י מאז אברהם בעל החזון. וכאשר נולד מיד ידע - תמה הגלות , ניתן לחזור הביתה ברכוש גדול . ואכן מתגלה אליו מלאך ומבשר לו זאת ומראהו כיצד ליצור את הרכוש הרב.

ואותו יוסף הוא שמקבל את שכם - "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"  - אכן כה סמלי הוא שסיבת הברית "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" - והנה המקום הראשון שנקנה בתפילה , בממון ובחרב - הוא שכם וניתן ל"דור הרביעי" - כי לא שלם - "ויבא יעקב שלם עיר שכם "  מעוון האמורי שתמו זכויותיו.

כמובן שפרט אחד אינו מקל על הפרוש הזה - "ועבדום ועינו אותם - "ארבע מאות שנה" - שהרי לא קרבו ימיו לשנים אלו ? על נקלה ניתן לבא ולומר כי גם בפועל  , בשעבוד מצרים לא נתקיים הדבר כפשוטו  עד שעלינו לבא ולמנות מימי יצחק , אך עדין ההפרש גדול הוא . והנה מצאתי מדרש מופלא ב"תורה שלמה "  מכתב יד - " אמר ר' אלעזר מה וישב יעקב , מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר , כבר אמר הקב"ה לאברהם להיות בניו גרים , הרי אני הייתי גר עשרים שנה בביתו של לבן משועבד לצאנו , אמר יעקב בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה " . יש מקום לבדוק האם מספר השנים הוא סמלי בכל אופן שנסביר שהרי דור רביעי ו"ארבע מאות שנה" אינם מסתדרים מעצם הכתובים,  כך שלאחרי כל  דברינו הקודמים יש מקום  לתרץ קושי זה ולצעוד הלאה עם יעקב בדרכו לסיום גלות ברית בין הבתרים.

ואכן כניסתו של יעקב לארץ מזכה אותו להיות אומה , על סף הארץ זוכה הוא לקבל את שם הנצח המציין כי ההתמודדות הצליחה  ויודע יעקב "במה אדע כי אירשנה" והמשפחה הופכת לעם הנקרא - ישראל.

ממילא מיד מבקש יעקב לירש את הארץ - ומקום האמורי - מקום שכם - מקום כניסתו של הסבא הגדול , בעל החזון , בראשונה , משמש כמקום לתחילת הישוב של ארץ ישראל  .ומכאן "בקש יעקב לישב בשלווה " בשלווה של נצח - ירושה לדורות.

כמובן שהשאלה הגדולה שיש לשאול - האם צדק יעקב ? או שמא טעה ו"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" ? המדרש שהבאנו לעייל אוחז בדרך השנייה - "אמר הקב"ה מחשבתי עמוקה ממחשבתך - מיד הביא עליו עלילה על ידי יוסף"

ואולי ניתן לחשוב אחרת  ולבאר בכך את המשך התהליך . כפי שכבר הזכרנו  - יעקב מייעד את יוסף כבכור האחים  ונותן לו "שכם אחד על אחיך" חלק כפול כבכור . והנה יום אחד שומע יעקב את חלומותיו של יוסף , תוכנם של החלומות - אחד הוא - יוסף מלך המשפחה - או כפי שהדגשנו , כעת מדובר על עם גרעיני כשהמלך הוא על עם זה . והנה "יודע" יעקב בהלכה את שלמדנו ברמב"ם - "שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ - להעמיד להם מלך" . ושני חלומות רצופים  גם להם משמעות ממוקדת , אותה למדנו בהמשך "ועל השנות החלום ... פעמיים כי קרוב הדבר מאת האלוקים וממהר האלוקים לעשותן" ואז -  "אביו שמר את הדבר"  וברש"י - עומד ומצפה מתי יתגשמו. מחפש יעקב הזדמנות לממש את החלום.

והנה האחים רועים בשכם ויעקב שולח את יוסף אליהם . וכי לא ידע  יעקב את מערכת היחסים הסבוכה  והקשה , וכי חשב לשלוח את בנו למקום הסכנה , אלא ידע הוא שמאת ה' הוא - חלומות של מלכות בעיר המלכות בשכם והנה האחים הגיעו לשם ונוצרה שעת הכושר .

ואז לוקח יעקב את בנו ל"עמק חברון" אשר נדרש על פי הפשט הטופוגרפי למערכת המכפלה הנמצאת העמק  ושנקראת כך מפני העצה העמוקה של אברהם שנא' כי גר וכו'. בדרך כלל הנטייה שלנו היא להסביר כי יעקב אינו יודע דבר - הוא שולח את יוסף לדרוש את שלום אחיו , ולהביא להם דבר ואינו יודע כי המהלך ארוך הוא הרבה יותר ולמחיה שולח אותו למצרים ולהתחיל את ברית בין הבתרים. יתכן לומר כי יודע הוא גם יודע - אך לא את שעבוד העתיד יודע הוא ,שהיר לא יעלה על דעתו שיוסף ימכר ,  כי אם את הגאולה - במכוון מביא יעקב את בנו למערת אברהם  ללמד אותו כי מכח המלכות אשר בהגשמת הברית הולך הוא לסיים את "כי גר יהיה זרעך" ולא להתחיל , לבנות מלכות ולא לבנות גלות .

ועדיין - האם צודק הוא או טועה ?

יתכן כי כאן  אנו נפגשים עם יסוד היסודות של בניית המלכות בישראל . כאשר מגיע יוסף אליהם  מתרחש תהליך  ההופך את כל הקערה על פיה -" ויהי בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו" . חוסר היכולת לקבל אותו ,הסטיגמה המודבקת עליו לפני הקרבה המתבקשת  המחלוקת וההתנשאות - קטעה את התהליך באיבו - ממש לפני הפיסגה שלו . הקרע שנוצר הפך להיות אבן הנגף העוצרת את התהליך  ומבטלתו.

כמה כואב הוא שאכן כך הוא בהסטוריה שמעגלי  השנאה מחזירים אותנו למעגלי הגלות - וכמה סמלי הוא שתחילת הגעת ישראל לארץ וברית האחדות סביב ארונו של יוסף - בשכם היא , אך גם הנתק ופירוק המלכות , שהביאה בעקבותיה לחורבן בית ראשון - בשכם היתה.

וכך מתגלגלים מעגלי הגאולה והגלות סביב היכולת ליצור אומה מאוחדת . בית ראשון , בית שני ועתה - בבניין  מלכות בית שלישי תלויה ברית בין הבתרים ועומדת כאופציה המתגלגלת עד היכולת לחבר את כולם.

כשיוסף נעלם , מגיב יעקב "כי ארד אל בני אבל שאולה" כי לא רק אבל פרטי על בן אהוב יש כאן אלא הבנה איומה כי כל מה שעבר על יעקב , אכן היה אופציה נפלאה לקיום ברית בין הבתרים , ואם הייתה מגיעה לסיומה לא היו גולים מארץ ישראל יותר . עתה כשמהלך פורק - צריך להתחיל מחדש - ואז , כאשר עומדים בהמשך הדרך לרדת מצרימה - יודע יעקב כי התהליך עדיין ארוך ומבקש שוב ברכת ה' - "אל תירא מרדה מצרימה" ויודע כי לא ישוב העם מיד ויצטרך לעבור "כור היתוך" שיצור אומה אחת היודעת את גורלה המשותף ויעודה המשותף.

האחריות לחלום ולשברו - על האחים - עלינו . ולכן בכל יום הכיפורים מביאים אנו שעיר לכפר על החטא הנורא של מכירת יוסף . אך יש גם רמז , שיש להזכירו בזהירות וביראה מגדולי עולם -

כאשר  רוצה יוסף  לשכנע את אביו כי "עוד יוסף חי"  הוא שולח לו עגלות . כאשר רואה יוסף את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו - "ותחי רוח יעקב אביהם" . מהי עגלה זו? - מסביר רש"י שהיו עוסקים בפרשת עגלה ערופה . מדוע ולמה דווקא  בפרשה זו ?

המשנה בסנהדרין שואלת על הוידוי של הזקנים - "ידינו לא שפכו את הדם הזה " - וכי יעלה על דעתך שזקני ב"ד שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מאכל ומשקה , שמא ראינוהו ולא פטרנוהו בלא לוויה" - האם לא שומעים אנו את הלוויה של יוסף על ידי "זקן הדור" שנפטר ויצא לדרך הסכנה ללא לויי מתבקש בעת סכנה זו ? האם אין כאן רמז לאחריות המתבקשת כדי לאפשר את תהליך הגאולה? לא בכדי אומרים הזקנים - "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' " שגמר תהליך הגאולה תלוי באחווה ובשלמות " לבלתי יידח ממנו נידח": ואחריות הזקנים עומדת ונתבעת ליצור אוירה של אחווה ורגישות?

ניתן לחנך עם לאהבת הארץ , להתיישבות , לשיבת ציון  ולגאולה , לבניין ממלכה ולהגעה לקץ התהליך  אך על מנת שבניין בית שלישי  - שאנו נמצאים בשיאו,  כאשר שבים בנים לגבולם  - שונים ומשונים זה מזה . כאשר הצורך לקיים בנו כי לא נקרא לאחינו "הנה בעל החלומות הזה בא" על מנת שלא נפעל  ברגישות ובנחישות לזרוק אותו לבור ולהמשיך "לאכול לחם" - על מנת כן צריך לחנך לאהבת אמת , לרגישות עמוקה , לאחדות שלמה , למלכות בית דוד אשר "לית לה מגרמה כלום" וכל אשר פועלת היא מתוך כוחם של ישראל אשר מבטאים את אורה השלם בהשתקפותם בה.

ורק כאשר תהיה הלבנה בשלמותא "סיהרא בשלמותא"  וישראל שנמשלו ללבנה יאירו ללא שיור בכל פרט מפרטי נשמתם - תבא גאולה לעולם , ואור הלבנה יהיה כאור החמה ויוכל יעקב ש"לא מת"  לשוב לעלות בית אל לקחת את כל האבנים הבונות את הבית , ליצור מהם אבן אחת שתהיה בית ה' שכל הפיות מתאחדים בה  ויקוימו דברי הרמב"ם - שלוש מצוות נצטוו - להעמיד להם מלך .. ולבנות את בית הבחירה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • שגרירים צעירים בישיבת בנ”ע רעננה

    שגרירים צעירים בישיבת בנ"ע רעננה

    כחלק מחינוך למעורבות חברתית וחיים של שליחות ותרומה, תלמידי ישיבת בני עקיבא רעננה מתנדבים מידי שבוע במספר בתי ספר יסודיים בסביבת הישיבה
    המשך לקריאה
  • אלופים!

    אלופים!

    ישיבת בני עקיבא נחלים קטפה את המקום הראשון באלפיון הישיבות בכושר גופני.
    המשך לקריאה
  • בורחים עם מדעים

    בורחים עם מדעים

    כיתה ט'4 באולפנית בני עקיבא ישורון, נבחרה לחקר מסוג אחר וחדשני.
    המשך לקריאה