ראשי תנ"ך רשימת המאמרים בתנ"ך

ספר שמואל ב´ פרק ו´, העלאת הארון.
 

 

הקדמה: הסיפורים המובאים בספרי הנביאים, הם הבסיס שעל גביו נבנה עם ישראל לדורותיו, אולם, פעמים רבות כשאנו לומדים את ספרי הנביאים, אנו לא מצליחים להבין מה התרחש ומה הנביא רוצה להשמיע לנו, דברי חז"ל הם התורה שבעל פה, הם אלו שבאים ומתארים לנו, את המשמעות השלימה, העמוקה יותר של הדברים שהתרחשו.

מטרת המערך היא  לראות כיצד אפשר להבין מעשה המופיע בתנ"ך, דווקא על פי התבוננות חז"ל.

בפרק ו' בשמואל ב', מתאר הנביא כיצד העלה דוד המלך את ארון הקודש מבית אבינדב שבגבעה, לעיר דוד.

נחלק את הפרק לשני חלקים מרכזיים:

א.פסוקים א' -ח'.

ב.פסוקים ט'-כ"ג.

סיכום קצר של שני החלקים:

החלק הראשון של הפרק מתאר שדוד אסף את ישראל, לקח את כולם לבית אבינדב, לקחו את הארון והתחילו ללכת לכיוון ירושלים, בשלב מסוים עוזה חשב שהארון עומד ליפול ורצה לתופסו, אף ה' חורה בו ועוזה מת.

החלק השני מתאר את המשך העלאת הארון לירושלים ואת הדיון בין דוד למיכל.

אפשר לומר ששני החלקים מבטאים שני שלבים במהלך העלאת הארון.

א.

שאלה: עיין בשני החלקים ומצא את ההבדלים המרכזיים בין שניהם.

להלן סיכום קצר של ההבדלים:

                                                חלק א'                                      חלק ב'

כיצד נושאים את הארון?

מרכיבים אותו על עגלה חדשה ועוזה ואחיו נוהגים אותה.

נושאי ארון ה'.

מהם פעולות דוד והעם?

משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכינורות, בנבלים, בתופים, במנענעים  ובצלצלים.

דוד- כל ו' צעדים זובח שור ומריא, מכרכר בכל עוז, חגור אפוד בד, וביחד עם כל ישראל מעלים בתרועה ובקול שופר.

באיזה אופן?

משחקים.

בשמחה.

פעולה מיוחדת.

עוזה שולח את ידו כי שמטו הבקר, הקב"ה מכה אותו.

דוד מפזז ומכרכר מיכל והאמהות בזות לו.

סיום המהלך

הארון נשאר בבית עובד אדום הגיתי.

הארון מובא לתוך האוהל.

פעולת דוד:

חורה לו, קורא למקום פרץ עוזה, ירא את ה' מברר כיצד יבוא אליו ארון האלוקים ולא רוצה עדיין להעלותו.

מברך את העם, מחלק חלת לחם, אשפר ואשישה.

ביחס לאמהות אומר כיון שבחר בו ה' ראוי לשחק לפני ה' וודאי שיקל ויהיה שפל בעיניו.

ב.

שאלה: לאחר שראינו את שני השלבים במפורט, ננסה להבין מהי משמעות ההבדלים ביניהם.

אפשר להבין את הדברים על פי תיאור חז"ל את המקרה.

אומרת הגמרא בסוטה דף ל"ה עמוד א': "נשא ארון את נושאיו ועבר, (כשנכנסו ישראל לארץ נשארו הכהנים מעבר לירדן והירדן חזר לזרום כרגיל, נשא הארון את הכהנים ועברו את הירדן)... ועל דבר זה נענש עוזא שנאמר ויבואו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר לו הקב"ה: עוזא, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן? ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל... דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, ואיהו אתייה בעגלתא, (והוא- דוד הביא את הארון בעגלה).

שאלות להבנת הגמרא: א. מהי המשמעות שהארון נושא את נושאיו? (עיין ביהושע פרק ד').

ב. "ועל דבר זה נענש עוזה", מה היה צריך עוזה לעשות כדי לא להיענש?

ג.אומר רבא שדוד נענש במעשה הזה של עוזה, רש"י במקום מבאר: "נענש דוד שמת עוזה על ידו", הגמרא אומרת מפני שדוד קרא לדברי תורה זמירות, מהי הבעייתיות בקריאה לדברי תורה זמירות?

ד. מה הקשר בין העובדה שדוד קרא כך לדברי תורה למעשה הזה של עוזה?

כדי לענות על השאלות האלו נעיין בדברים הבאים:

אומר הרב באורות ישראל פרק ח' פיסקה ג': "כמו כן הקריאה לארון הקודש ארנא, (סתם ארון) ולבית הכנסת בית עם, מורה על ההכרה בעניינם רק מצד הערך השימושי ולא מצד הערך הסגולי"...

אפשר לומר שכוונת דברי הרב הם, מהו היחס הנפשי שאמור להיות לכל אדם ביחס לדברים שבקדושה, אפשר לראות את ארון הקודש בתור איזה מחסן שתפקידו הוא לאחסן בתוכו את ספרי התורה ולבית הכנסת בית עם, שמטרת בית הכנסת היא מקום למפגש חברתי, אך שמתבוננים בדבר יוצא שהתבוננות כזו הופכת את הקודש למקום שכל עניינו הוא סיפוק הצרכים האישיים.

וזו כוונת חז"ל שדוד נענש במעשה של עוזה, שכשאדם קורא לדברי תורה זמירות, משמעות הדבר היא שהוא משתמש בדבר לצרכיו הפרטיים, האישיים, הוא צריך לזכור שהארון נושא את נושאיו, הכוהנים לא נושאים אותו, לכן התפיסה שדוד הנחיל של קריאה לד"ת זמירות, לדבר שיש לו צורך מעבר לצד האלוקי שלו בלבד, היא זו שגרמה לעוזה לחשוב שהארון צריך אותו, וכשהיה נראה שהארון עומד ליפול ניסה לתופסו.

כך נבין את ההבדלים הקיימים בין שני השלבים, בשלב הראשון שמים את הארון על עגלה, הלויים לא סוחבים אותו, כולם משחקים, עד שעוזה בא ותופס את הארון, לעומת השלב השני שבו האדם מכפיף את כולו לקב"ה, נושאים את הארון על הכתף, דוד מכרכר בכל עוז וגם כשמיכל והאמהות בזות לו, מבחינתו אין זה משנה, כי כל עניינו הוא שירות לקודש ולא שהקודש ישרת אותו. 
 

מתוך אתר ישיבת "מרכז הרב"



ר´ דוד אייגנר

תגובות למאמר
תגובות
שם
אימייל
נושא
תוכן
1.
שמואל ב פרק ו
אליהו (11/9/2008)
אני אל אוהב את זה
2.
תודה זה טוב !.
דיאנה (5/6/2009)
אפשר להוסיף עזרה להתכוננות למבחן ויהיה נהדר. זאת אומרת סיכומים על הפרק וכד´..
3.
לא מספיק טוב
לא רווצה לתת שם מה תעשוו לי ?! (10/3/2010)
התוכן הנ"ל חופר ואינו עוזר כלל וכלל . הסיכום צריך להיות קצר ופשוט . להתייחס לכל הדברים החשובים הקורים בפק זה ולספרם .
4.
מאוד יפה
אבי (12/30/2010)
מאוד יפה אהבתי תודה רבה
5.
ללא נושא
אלמוני/ת (6/12/2011)
כתבה מעניינת
6.
ללא נושא
אריאל (6/21/2011)
אפשר לפרט יותר את שמואל ב פרק ו

 

 



פרשת השבוע

חכמת נשים

יגדיל תורה

הרב צוקרמן זצ"ל

משנת הראי"ה

הרב נריה זצ"ל

תנ"ך

משנה

גמרא

תרבות יהודית

מעגל השנה

הרב דרוקמן

תפילה

מידות

חינוך

מחשבת ישראל

הלכה

חסידות

ארץ ישראל

הסטוריה

שמיטה

ציונות דתית

אתיקה יהודית

אזרחות

ספרות

מדעים

חינוך חברתי


 

מרכז ישיבות בני עקיבא, רמות שפירא , בית מאיר 90865 טל. 02-5331661 פקס. 02-5331682

יהדות | שאל את הרב