ראשי תנ"ך רשימת המאמרים בתנ"ך

ספר תהלים, פרק מא- החולה ואורחיו

 

מזמורים רבים בתהלים עוסקים באדם החולה ובמצוקותיו. מחלה, ובפרט מחלה קשה, היא אחד המבחנים הקשים ביותר העוברים על האדם ודי לנו אם ניזכר בסיפורו של איוב, שהשבר הפנימי הגדול שלו התרחש לאחר שלקה בגופו.[1] מצבי חולשה ומחלה עלולים להוביל את האדם לידי תחושות קשות כלפי קרוביו שזנחו אותו לעת מצוקה,[2] ויש שמתארים תחושות קשות כלפי הקב"ה, אליו פונה החולה במצוקתו ולא נענה.[3] יש שהמתפלל מבטיח הבטחות ונודר נדרים לספר בנפלאות הבורא אם יצילהו ממחלתו וירפאו,[4] ומזמורים אחרים מתארים את החולה שכבר התרפא ושב לאיתנו, מקיים את נדריו, מודה לקב"ה[5] ומספר לכל שומעיו על נס רפואתו.[6]

מזמורנו מתייחד בכך שהוא עוסק במפגש בין החולה ובין מבקריו. מצוות ביקור חולים היא חלק מקבוצה רחבה של פעילויות הכלולות בחיוב לגמול חסדים. חז"ל ראו בהופעתו של הקב"ה לאברהם ביום השלישי למילתו מעין ביקור חולים שהקב"ה קיים באברהם.  במקרא מצינו מספר סיפורים על אודות ביקור חולים. הבולט בכולם נמצא בספר איוב ובביקורם של שלושת הרעים, אליפז, בלדד וצופר את איוב, ומאוחר יותר[7] מצטרף אליהם אליהוא. יש הקשרים נוספים של ביקורי חולים, שהמשותף להם הוא מפגש בין חולה לנביא. כמו סיפור ביקורו של הנביא אלישע את בן הדד מלך ארם החולה (מלכים ב ח, ז-טו). וסיפור המפגש בין הנביא ישעיהו למלך חזקיהו בשעת מחלתו (מלכים ב כ, א).

אם ננתח את המזמור מבחינה לשונית, מתברר שפסוק ה פותח את דברי החולה המשווע לעזרת ה' לרפואתו: "אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך". מכאן ואילך החולה מתייחס לאויביו, המייחלים לקיצו "אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו" (ו). פסוק ז מכניס אותנו לסיטואציה של מבקרי החולה: "ואם בא לראות שוא ידבר לבו יקבץ און לו" (ז). המבקרים מתמלאים שאט נפש מול החולה ומשקרים לו בדאגתם כביכול, ואילו ברגע שהם עוזבים אותו מתגלית האמת: "יֵצא לחוץ ידבר" (שם). יתר על כן, כשהם מתרחקים מן החולה הם מתלכדים יחד בדיבורים רעים בנוגע אליו: "יחד עלי יתלחשו כל שנאי עלי יחשבו רעה לי" (ח). הם מייחלים לו שלא יתאושש מחוליו: "ואשר שכב לא יוסיף לקום" (ט). לקנוניה זו מצטרפים גם אנשי שלומו ובריתו מהעבר: "גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב" (י). מכאן ואילך מבקש החולה מה' רפואה על מנת שיוכל להתמודד מול אותם אנשים שנתאכזרו כלפיו: "ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם" (יא). החולה בטוח שתומתו תעמוד לו בשעה המבחן, והמזמור מסתיים בברכה גדולה לה': "ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן" (יד). ברכה זו עשויה להתפרש כברכה שתיאמר לאחר שיקום מחוליו (רש"י) או כפסוק שנוסף למזמור בדומה למזמורים אחרים שסיימו ספר מחמשת ספרי תהלים (פירוש דעת מקרא).

ארבעת הפסוקים הראשונים מהווים אם כן יחידה נפרדת, ולדעת רש"י הם מהווים ברכה לאורח הבא לבקר את החולה והבטחה שהקב"ה יגמול לו מידה כנגד מידה ויציל אותו בשעה שהוא יפול למשכב: "ה' ישמרהו ויחיהו ואשר  בארץ ואל תתנהו בנפש איביו. ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו" (ג-ד).

על פי פירושו של רש"י עולה שהמזמור מציג שני מצבים מנוגדים, בפסוקים א-ד המבקר ההגון, איש החסד, המייחל לרפואתו של החולה, ופסוק ה ואילך - תחושת החולה מול המבקר הנוכל המייחל לקִצו. הוא פותח באורח שמקיים את מצוות ביקור החולים ומפליג בשכר הצפוי לו, ובהמשך הוא מתאר מציאות הפוכה. חולה שבאים לבקרו והוא מתמודד עם תחושות קשות שהאורחים אינם באים לסעדו אלא הם מתחזקים בחולשתו ומייחלים לסופו. מחבר המזמור מתעלה מעל תחושות אלו ומציג את המבקר ההגון כאלטרנטיבה ראויה. הקשיים אינם מפילים את רוחו לראות בעין מרירה את כלל החברה האנושית, והוא עושה הבחנה בין ראוי למצוי.

התחושות הקשות שמציג המזמור עשויות לשקף מציאות אכזרית, ובד בבד הן עשויות לשקף תחושה סובייקטיבית שאין לה קשר למציאות. מכל מקום, המזמור מעמיד אותנו מול אחד הרגעים הדרמטיים בחיינו - המפגש בין האדם החולה, בפרט החולה האנוש שחש בקצו המתקרב, ובין האדם הבריא. קיים פער גדול בין הבריא לחולה, פער העלול להוליד תחושות קשות מאד של החולה כלפי האדם הבריא.

יהי רצון שהקב"ה ישמע את תפילתם של החולים ומבקריהם וישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל!


הכותבת הינה
מרצה בהתמחות לתנ"ך



[1]    כדברי השטן לה': "אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך" (איוב ב, ה).

[2]    מדברי איוב למדנו שקרוביו עזבוהו בשעת אסונו: "אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני. חדלו קרובי ומידעי שכחוני. גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם. לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו. רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני" (איוב יט, יג-יז). רק כשהתהפך עליו עולמו והוא שב לאיתנו הכתוב משמענו על רעים ששבו לקרבתו: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. ויבאו אליו כל אחיו וכל  אחיותיו וכל ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו  וינחמו אתו על כל הרעה אשר הביא ה' עליו ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד" (שם מב, י-יא).

במזמור פח מאשים המשורר את א-לוקיו בנטישת הקרובים: "הרחקת מידעי  ממני" (תהלים פח,ט), "הרחקת ממני אהב ורע מידעי מחשך" (שם שם, יט).

[3]    כמו במזמור פח: "ואני אליך ה' שועתי ובבקר תפלתי תקדמך. למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני" (תהלים פח, יד-טו).

[4]    כמו במזמור קיח: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. יסר יסרני יה ולמות לא נתנני. פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה" (תהלים קיט, יז-יט).

[5]    כמו במזמור קטז: "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו" (תהלים קטז, יב-יד).

[6]    כמו במזמור ל: "ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני. ה' העלית מן שאול נפשי חייתני  מירדי  בור. זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו (תהלים ל, ג-ה).

[7]    רק לאחר שלושה מחזורי ויכוחים בין איוב (פרקים ג-כו) לשלושת הרעים  ונאומים אחרונים שנשא איוב (פרקים כז-לא) מופיע אליהוא בפרק לב ונושא   נאום בן שלושה מרכיבים (פרקים לב-לז).


ד"ר רבקה רביב

תגובות למאמר
תגובות
שם
אימייל
נושא
תוכן
טרם התקבלו תגובות

 

 



פרשת השבוע

חכמת נשים

יגדיל תורה

הרב צוקרמן זצ"ל

משנת הראי"ה

הרב נריה זצ"ל

תנ"ך

משנה

גמרא

תרבות יהודית

מעגל השנה

הרב דרוקמן

תפילה

מידות

חינוך

מחשבת ישראל

הלכה

חסידות

ארץ ישראל

הסטוריה

שמיטה

ציונות דתית

אתיקה יהודית

אזרחות

ספרות

מדעים

חינוך חברתי


 

מרכז ישיבות בני עקיבא, רמות שפירא , בית מאיר 90865 טל. 02-5331661 פקס. 02-5331682

יהדות | שאל את הרב