ראשי מעגל השנה חג השבועות

ליל שבועות ויומו - מבט חינוכי
 

ליל שבועות. מנהג קדמון שמקורו בזוהר הקדוש להיות נעורים כל ליל שבועות, והוא נקרא "תיקון ליל שבועות". התוכן של התיקון ומטרתו מבוארים היטב בזוהר: חסידים הראשונים לא היו ישנים בליל זה והיו עסוקים בתורה. זהו התוכן. ומהי המטרה? להתקין "תכשיטי כלה". כלומר: להתקין תכשיטים לתורה.
ה"מגן אברהם" (או"ח סי' תצד א), לאחר שציין ש"רוב הלומדים נוהגים כן" (= לעסוק בתורה כל הלילה), מזכיר נימוק נוסף: "ואפשר לתת טעם על פי הפשט: לפי שישראל היו ישנים כל הלילה [= ליל מתן תורה] והוצרך הקב"ה להעיר אותם, כמו שמובא במדרש, לכן אנחנו צריכים לתקן זה". במדרש (שהש"ר א נו) מובא שעם ישראל היו שקועים בתרדמה עמוקה, עד "שבהיות הבוקר" נצרך הקב"ה להשמיע "קולות וברקים" להעיר אותם. התיקון לדורות הוא להישאר ערים כל הלילה על מנת להיות מוכנים לקבלת התורה.


לכן, מיוחד הוא ליל שבועות ללימוד תורה כדי להדבק בקדושה (של"ה), "יתלהב האדם ויתעורר מאוד, כי הזמן גורם קרבת אלוקים" ("לב דוד" לחיד"א).
נכון וראוי שגם ילדים ובני הנוער יקיימו בעצמם מנהג זה: לעסוק בלימוד תורה באהבה ובשמחה בליל שבועות. ילדים כפי כוחם, ובני נוער כפי כוחם. ילדים ובני נוער הנוהגים כך ראויים לעידוד ולשבח. אבל, כדרכם של מנהגים, יש שמתהפכים היוצרות, והאמצעי הופך למטרה. יש בני נוער שנשארים ערים כל לילה, אבל אינם לומדים בו תורה. הם מסתובבים ברחובות אנה ואנה, מפטפטים בדברי הבל ומושכים את הזמן עד שמגיע השחר, ואז נרדמים בתפילה וישנים כל היום. מתכונת מעין זו, ספק גדול אם יש בה ערך. להיות ער כל הלילה ללא לימוד תורה, דהיינו: "ביטול תורה" גמור - אין בו תיקון של השינה של בני ישראל בליל מתן תורה, אין בו הכנת תכשיטין לכלה, לא דבקות בקדושה ולא קירבת אלוקים. עדיף לישון במיטה על מנת לאגור כוחות, להתפלל כראוי וללמוד מעט תורה ביום.


לכן, המעוניין שבניו יישארו ערים כל הלילה צריך לדאוג להם לתכנית לימודית מסודרת: שיעורי תורה מגוונים וחברוּתות. אם לא קיימת תכנית מאורגנת עבור ילדים במשך כל הלילה, עדיף שישתתפו רק בשיעורים אחדים בתחילת הלילה ולאחר מכן ילכו לישון שינה מתוקה ויזכו לקיים מצות עונג יום טוב. ביום, הם ישתתפו בשיעורי תורה נוספים.


שבועות ביום. מנהג שונה בתכלית היה נהוג בקהילות אשכנז בימי קדם. תחילת כניסת הילדים הקטנים לעול לימוד תורה היתה בשבועות. מנהג זה מובא ב"מחזור ויטרי" וב"רוקח" לר"א בר"י מגרמייזא. "מנהג אבותינו שמושיבים התינוקות ללמוד בשבועות, לפי שניתנה בו תורה". הילדים השכימו קום, הלכו לבית הכנסת בתהלוכה מרשימה. ושם היו מביאים לוח שנרשמו עליו אותיות אבג"ד ותשר"ק, ו"תורה צוה לנו משה". הרב קרא אות אחר אות, והילדים חזרו אחריו. על האותיות מרחו דבש, הילדים היו מלקקים את הדבש שעל האותיות. אחר כך הביאו עוגת דבש שרשום עליה "ה' אלוקים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר"(ישעיה נ ד) ו"ויאמר אלי בן אדם: בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת... ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק" (יחזקאל ג ג). גם את הפסוקים הללו קרא הרב יחד עם הילדים, ואחר כך אכלו הילדים את עוגת הדבש, "כי טוב הוא לפתיחת הלב. ואל ישנה אדם מן המנהג" ("הרוקח").
כפי שכותב "הרוקח", חכמי ישראל התייחסו למנהג זה כסגולה בטוחה ל"פתיחת הלב" של הילדים לקראת כניסתם לעול לימוד תורה. אבל, היתה בכך גם תועלת חינוכית: א. הילדים נכנסו לראשונה ללימוד תורה בחג השבועות, יום מתן תורה לכלל ישראל. זה נועד לקשור את הילדים עם שרשרת מקבלי התורה במהלך הדורות. לימוד תורה איננו העשרה אישית אלא הצטרפות לקבלת התורה של כלל ישראל. לימוד תורה איננו רק חוויה אינטלקטואלית או רוחנית בעלת אופי אינטימי, אלא גם ביטוי לרוח האומה. לכן, כניסת הילדים ללימוד תורה לבשה אופי ציבורי, והתחברה עם לימוד התורה של כלל ישראל. ב. יש הסבורים ששיטות החינוך של חכמינו היו נוקשות. הן התמקדו בלימוד יבש ובחזרות אינסופיות תחת אימת המקל של המלמד. טעות! חכמינו הכירו בערך של החוויה החינוכית ושילבו אותה במערך החינוכי שלהם. דוגמה מובהקת לכך היא מנהג הנ"ל של כניסת הילדים לתורה בשבועות. המפגש הראשון עם התורה היה מתוק כדבש, פשוטו כמשמעו. זו היתה חוויה חינוכית מכוננת. אופי המפגש הראשון עם אדם, רעיון או עצם כלשהו קובע את היחס הבסיסי כלפיו, לחיוב או לשלילה. ההתרשמות הראשונה ממנו משפיעה מאוד על טיב הקשר אתו. לכן ביקשו חכמינו למלא במתיקות את המפגש הראשון של הילד עם התורה. במפגש הראשון, אין הילד מסוגל להעמיק בתורה ולזהות שהיא בעצמה "דבש וחלב תחת לשונך" (שה"ש ד יא), ולחוש את "והערב נא את דברי תורתך בפינו". אף על פי כן, לא ויתרו חכמינו על המפגש המתוק עם התורה ונתנו לילדים דבש ממש כדי שירגישו חוויה חינוכית מתוקה.

 

מתוך עלון "באהבה ואמונה" בהוצאת מכון מאיר


הרב אלישע אבינר

תגובות למאמר
תגובות
שם
אימייל
נושא
תוכן
טרם התקבלו תגובות

 

 



פרשת השבוע

חכמת נשים

יגדיל תורה

הרב צוקרמן זצ"ל

משנת הראי"ה

הרב נריה זצ"ל

תנ"ך

משנה

גמרא

תרבות יהודית

מעגל השנה

הרב דרוקמן

תפילה

מידות

חינוך

מחשבת ישראל

הלכה

חסידות

ארץ ישראל

הסטוריה

שמיטה

ציונות דתית

אתיקה יהודית

אזרחות

ספרות

מדעים

חינוך חברתי


 

מרכז ישיבות בני עקיבא, רמות שפירא , בית מאיר 90865 טל. 02-5331661 פקס. 02-5331682

יהדות | שאל את הרב