ראשי פרשת שבוע פרשת יתרו

פרשת יתרו- "וכל העם רואים את הקולות"
 

אומרת התורה "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן..."[1] וההדגשה היא "וְכָל הָעָם" רואים את כל אלה, לעיני כל ישראל. מעמד הר סיני היה לעיני כל ישראל, זוהי ההוכחה היותר חזקה למציאות ד' ולתורה מן השמים. "וְכָל הָעָם רֹאִים" את קול האמת. יש מוכיחים את מציאות ה' מתוך התבוננות בבריאה, "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:"[2]  הבריאה לכשעצמה מעידה על הבורא. הבריאה, נתאר לעצמינו שאנחנו רואים באיזה מקום שבנו שם משהו שעשוי ממלט ואנחנו רואים שם סימן של רגל תקועה, אנחנו רואים סימן של רגל, של נעל, נאמר שכאשר המלט היה עדיין רטוב, מישהו הניח שם את הרגל שלו. אם מישהו לא היה הניח שם את הרגל שלו היית רואה סימנים של רגל? העובדה שאתה רואה סימן של רגל, סימן שמישהו הניח שם רגל. אותו הדבר לגבינו, קיימת בריאה- סימן שישנו בורא. אם לא היה הבורא את הבריאה לא היתה בריאה.

עומד על כך בעל חובת הלבבות בשער הייחוד, לקראת סוף פרק ו', אומר בעל חובת הלבבות, "ויש בני אדם, שאמרו, שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו. ומן התימה בעיני, איך תעלה בדעת מדבר, בעודנו בבריאותו, כמחשבה הזאת."[3] נתאר לעצמינו אם היינו שומעים על אדם, שרואה ממטרה שמשקה בחוץ והוא שואל, "איך הגיעה לכאן הממטרה הזאת?", וענו לו שהיא הגיעה לכאן בעצמה, היא במקרה פה. אילו אדם היה אומר כך, בוודאי היו מזמינים אמבולנס כדי לאשפז אותו, מביא חובות הלבבות את המשל הזה- "ואלו היה בעל המאמר הזה שומע אדם, שיאמר כמאמרו בגלגל אחד של מים, שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גנה, וחושב, כי זה נתקן מבלי כוונת אומן, שטרח בחבורו והרכבתו ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הדבה עליו, ולחשוב אותו בתכלית הסכלות וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו. וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה, שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיר לעצמו לחשב כמחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ וכל אשר עליה מן הברואים..."  זה במקרה? זה מעצמו? לא יכול להיות דבר כזה, זה לא הגיוני, כך טוען בעל חובת הלבבות, זה אמור ביחס לעצם הבריאה, הממטרה זה דוגמא, קל וחומר כשאתה מסתכל בבריאה ההרמונית, איך שהבריאה מסודרת, לא סתם שיש בריאה, עצם הבריאה מעידה על בורא, הרי קל וחומר כשמדובר בבריאה מסודרת והרמונית. וכאן מביא בעל חובת הלבבות בהקשר לזה דוגמא מיוחדת במינה, אני אגיד את זה בלשוני, נתאר לעצמינו שאנחנו רואים על השולחן מכתב כתוב מילים, שורות, אותיות, ותוכן. ומישהו היה שואל, "תגיד, איך נכתב המכתב הזה?" והיו עונים לו שבקבוק דיו התהפך וכתוצאה מכך זה נכתב, אם מישהו היה אומר כך, לא היו מאשפזים אותו מיד?![4] אדם בריא בנפשו היה אומר דבר כזה? לעומת זאת, אילו היה אדם מוצא על הנייר עם כתם גדול, שחור, אפשר להגיד התהפך בקבוק דיו ונוצר כתם, אבל בקבוק דיו שהתהפך-מכתב  לא יצא ממנו, לא יכול להיות, והנמשל הוא כשאתה מסתכל בבריאה, לא רק שיש בריאה, אלא יש בריאה הרמונית, כל דבר קשור לשני.

נביא דוגמא אחת, הנשימה של האדם, בלי נשימה אי אפשר לחיות, חלילה קורה משהו, דבר ראשון מנסים להנשים את האדם, אדם נושם חמצן, והוא פולט דו תחמוצת הפחמן, וכשהאויר מתמלא בדו תחמוצת, האדם מוציא את החמצן מן האויר וממלא אותו בדו תחמוצת הפחמן, 'חי' לא יכול להתקיים בדו תחמוצת הפחמן, מענין מאוד, קיים 'צומח', ו'הצומח' קולט את 'דו תחמוצת הפחמן' והוא פולט 'חמצן', זה מקרה?! אדם צריך להיות לא נורמאלי כדי לא לראות איך שהבריאה היא הרמונית, איך שכל דבר תואם את הדבר השני, את זה אומר בעל חובת הלבבות. סיפרה לי בחורה שהפכה לבעלת תשובה, מה היה הדבר הראשון, דבר חשוב מאוד שדחף אותה לקראת הדבר הזה? היא סיפרה לי, כשהיא למדה בבית ספר התיכון ביולוגיה, והיה לה מורה מצויין לביולוגיה, ולמדו את גוף האדם, וכשהיא ראתה את השלמות בגוף האדם, אגב מה שאנחנו אומרים כמה פעמים יום, "אשר יצר את האדם בחוכמה, וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם, אי אפשר לעמוד לפניך אפילו שעה אחת" איך שהכל כל כך מדויק, איזה שלמות יש בגוף האדם, אז היא פתחה עיניים ואמרה אם כך גוף האדם, הבריאה כולה, זה לא יכול להיות במקרה, לא יכול להיות דבר כזה, אז בעצם, הבריאה המסודרת ההרמונית, היא מעידה שישנו בורא!

אבל אנחנו, עם ישראל, איננו זקוקים להוכחות האלה, מדוע אנחנו לא זקוקים להוכחות האלה? כי אנחנו בעצמינו, נפגשנו עם ריבונו של עולם, שמענו את קולו, "אָנֹכִי ד' אֱלֹוקֶיךָ"[5], נפגשנו איתו באופן בלתי אמצעי במעמד הר סיני, זה היסוד של אמונת ישראל. כפי שאומר החבר לכוזרי-[6] "אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלהי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים...ושלח משה בתורתו...ואנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה..." זהו היסוד של אמונת ישראל, עמוד התווך זה 'יציאת מצרים, ומתן תורה', ועל זה באמת שואל הכוזרי מדוע אתה לא עונה כמו שכל שאר בעלי האמונה עונים, שאתה מאמין בבורא עולם, מדוע אתה מספר שאתה מאמין במי שהוציא אתכם ממצרים, מדוע אתה לא מספר כי אתה מאמין בבורא עולם ומסדרו ומנהיגו, דבר שכל בר דעת אומר מדוע אתה אומר אחרת?[7] עונה לו בהמשך החבר, מה שאני עונה לך שזאת "רְאִיָה [ש]אין צריך עמה לא רְאָיָה ולא מופת."[8] אגב רְאָיָּה ורְאִיָּה זה אותה מילה, ההבדל הוא הניקוד, אני מדבר על רְאִיָה שלא צריך לגביה כל הוכחה, תאר לעצמך שאני מספר לך משהו, ואני אומר לך 'בא אני רוצה להוכיח לך את מה שאני מספר לך', ואתה עונה לי 'תשמע, אני לא זקוק להוכחה אני בעצמי ראיתי את זה, אני נוכחתי בכך', כלומר אדם צריך רק הוכחה למה שהוא לא נפגש בעצמו, למה שהוא לא חווה בעצמו, מה שהוא חווה בעצמו, מה שהוא ראה בעצמו, הוא לא צריך לכך שום הוכחה, פה מדובר בראיה שאין צורך בהוכחה, אומר על זה רש"י, אצלינו בפרשה, אחרי מעמד הר סיני[9], "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:", על "אתם ראיתם". אומר רש"י[10]: "יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו...", יש הבדל בין מה שהאדם רואה בעצמו, לבין מה שאחרים מספרים לו, "שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:" בא מישהו ומספר לי משהו, אני לא מאמין למה שהוא מספר, אבל דבר שאני רואה בעצמי, אני לא צריך שום הוכחה, "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם", זאת אמונת ישראל, זה היסוד של אמונת ישראל, וזאת האמונה השלמה, בשיאה, אמונה שאדם מתוך התבוננות בבריאה איננו יכול להגיע אליה.

כלומר, אדם יכול להגיע מתוך התבוננות בבריאה שיש אלוקים, אבל אמונת ישראל כפי שהתגלתה ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני אדם לא יכול להגיע לבדו, זוהי אמונה מתוך התגלות, הקדוש ברוך הוא התגלה אלינו, אדם איננו יכול להגיע לכך מתוך התבוננות בבריאה לבדה.

מובא על כך בספר אילימא רבתי[11]: "דע כי הרבה ענינים באלוקות, תמצא שתסכים בעלי הקבלה האמיתית עם החוקרים" יש הסכמה, הקבלה האמיתית, האמונה כפי שהיא התקבלה, והחוקרים, אדם חוקר, הוא מגיע בשכלו לאמונה, אז יש הסכמות בהרבה דברים, "ועם כל זה לא דרכם דרכינו ולא דרכינו דרכם, ואמשול לך משל בזה", אני אגיד את המשל בלשון שלי, עומדים שלושה חברים שמעון לוי ויהודה, ושלושת החברים האלה רואים את חברם ראובן כשהוא בא מרחוק לקראתם, והוא סוחב משהו על כתפו, והם מתחילים לדון ביניהם מה סוחב ראובן? אומר שמעון, 'זהו, אנחנו הרי מכירים את ראובן, הוא בחור חזק, הרבה כח, תראה הוא בקושי הולך נדמה לנו שהוא כמעט מתמוטט, סימן שהוא סוחב דבר כבד מאוד, אבל בסך הכל הנפח הוא קטן, זה לא נפח גדול, אז צריך לומר שמה שהוא סוחב בנפח הקטן הזה, אלו דברים כבדים מאוד, אולי איזה מתכת, ברזל, נחושת, עופרת, זה מתכת, לכן זה כל כך כבד והוא בקושי הולך'.  הוא צודק מה שהוא אומר, בהגיון ודאי שהוא צודק מה שהוא אומר, הלא לא יכול להיות אחרת, מה יכול להיות אחרת, מה הוא סוחב שם נוצות של תרנגולת, כל כך כבד מוכרח להיות מתכת.

אומר לוי, 'שמעון אתה צודק, אתה אומר דברים הגיוניים, אבל בא תראו במה הוא סוחב את הדבר הזה, הוא סוחב את זה באיזה שק אלגנטי כזה, שק יקר, אי אפשר להגיד שמדובר שהוא סוחב כאן ברזל, נחושת עופרת, שום אדם לא סוחב בשק כזה ברזל נחושת או עופרת, לא יכול להיות, לא הגיוני, אז נכון אני מסכים איתך שמוכרח להיות דבר כבד מאוד, אז ודאי שמדובר כאן במתכת, אבל כנראה שמדובר במתכת יקרה, שהוא סוחב שם מתכת יקרה, כמו זהב, או מקסימום כסף, ודאי לא מתכת פשוטה'. זה הגיוני מה שהוא אומר, הוא מסתכל ורואה את השק האלגנטי היפה, לא יכול להיות שהוא סוחב שם איזה מתכת פשוטה.

אומר יהודה 'מה ששניכם אמרתם זה מקובל עלי, זה נכון, אבל יש לי בעיה בזה, בואו תראו, הוא לא הולך לבד, מלווה אותו גדוד שלם ששומר עליו, כלומר זה לא צה"ל, זה גדוד פרטי, הוא בוודאי משלם להם בכדי שישמרו עליו, עכשיו בואו תגידו, נגיד שזה כסף או אפילו זהב, מה שהוא מוציא על הגדוד הזה זה ודאי לא שווה את כל מה שיש שם בפנים גם אם זה זהב, זה לא יכול להיות, אז מוכרחים לומר שמדובר באיזה דבר יקר ביותר, כבד מאוד, אבל כבד מאוד וכל כך יקר שמשתלם לשלם לכל הגדוד הזה שישמור עליו אז מוכרחים לומר שזה אבנים טובות, זה יהלומים, זה לא סתם זהב'. שימו לב, שלושתם רואים את ראובן הולך מרחוק, אף אחד לא יודע מה יש לו בפנים, הם דנים על מה שהם רואים מבחוץ וכתוצאה ממה שהם רואים מבחוץ הם חושבים מה כנראה יש שם בפנים, מה יכול להיות שם בפנים. וכל אחד ככל שהוא חוקר יותר, מעלה יותר בעיות, ספקות, הוא מתקרב יותר לדעת מה שיש שם בפנים, אבל אף אחד לא יודע באמת מה שיש שם בפנים. מי יודע מה שיש שם בדיוק? ראובן. מדוע? כיון שהוא ראה את מה שיש בפנים, נגיד שבאמת מדובר ביהלומים, אבל איזה סוג יהלומים, איזה צבע, איזה גודל, איזו צורה כשאתה מסתכל על השק מבחוץ, גם אם אתה תגיע לידי כך שיש שם יהלומים בפנים, אבל אתה לא יודע את כל הפרטים בהקשר ליהלומים האלה, מי יודע את כל הפרטים בהקשר ליהלומים האלה, רק מי שראה אותם, הוא יודע מה שיש שם בפנים, אומר הרמ"ק ככה: "והנה ממש הדמיון הוא בענין האלוקות בין החוקרים ובין המקובלים. החוקרים עמדו על הענין מתוך החקירה והספקות, וכל אחד ואחד השיג על חבירו כפי מה שנתרבו ספיקותיו וחקירותיו, אמנם אנחנו עם ד' בעלי קבלת האמת למשה מסיני, יודעים אלוקותו, כל מה שרצה ישתבח שמו לגלות למשה רבינו עליו השלום ולישראל במעמד הנכבד ההוא, ובתורה וכו'". כלומר,  האמונה שלנו מבוססת על ההתגלות, מה שהקדוש ברוך הוא גילה לנו מעצמו, זה אנחנו יודעים, זה המקסימום שניתן להשיג, זוהי האמת בשלמות, האמונה שלנו איננה נובעת מתוך כך שחקרנו והגענו בערך למשהו, אלא האמונה שלנו היא מדויקת, מה שהקדוש ברוך הוא בעצמו התגלה אלינו, זוהי האמונה הגדולה והשלימה, ואני מבקש להוסיף לזה. אולי זאת תהיה הערה, אבל היא הערה חשובה, אברהם אבינו, הגיע לאמונה מעצמו, איך יכול להיות שיש שמש שזורחת ואח"כ השמש שוקעת וכל מה שיש בבריאה זה מעצמו? לא יכול להיות, אז אברהם אבינו הגיע מעצמו לאמונה, מדוע אומרים פה שהאמונה השלימה היא זאת שנובעת מתוך התגלות, אנחנו עם ד', זכינו לאותה התגלות, והאמונה שאנחנו זכינו להתגלות, היא עוברת אצלינו בכל הדורות כולם, אבל אברהם אבינו הגיע לאמונה בעצמו, אז מה נגיד אברהם אבינו לא הגיע לאמונה שלימה? מובא במדרש רבה[12]: "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת" בירה אחת דולקת- בית אחד "אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?!" לא יכול להיות, היא דולקת מעצמה?! יש ודאי מנהיג, נאמר: " הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם".

במילים אחרות, אברהם אבינו התחיל להגיע לאמונתו בכוחות עצמו מתוך התבוננות בבריאה, אבל לאחר מכן הוא זכה להתגלות, הציץ עליו בעל הבירה, התגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם. כלומר האמונה בשיאה, בפסגתה היא זאת באה מתוך התגלות, זה המקסימום שאנחנו יכולים להשיג מהקדוש ברוך הוא, מה שהוא רצה להתגלות אלינו.

ואני מבקש להוסיף עוד משהו, ביחס לתורה, שמעתי שיש כאלה שכבר אומרים, אתה מאמין באלוקים ודאי יש כח עליון, יש בורא עולם, אבל מנין לי שהתורה מן השמים? אני מעיז לענות תשובה פשוטה, תשובתו של רבי יהודה הלוי, התשובה שהתורה אומרת אותה, "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם", "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם", אתה אומר מנין לי שהתורה מן השמים? כי כולנו עמדנו במעמד הר סיני, כולנו שמענו את קול ד' "אָנֹכִי ד' אֱלֹוקֶיךָ", כולנו שמענו את הקדוש ברוך הוא אומר למשה[13], "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם...", כולנו שמענו את זה, מעמד הר סיני היה לעיני כל ישראל, מעמד הר סיני לא היה לאיזה יחיד מיוחד, יחידים, אלא לעיני כל ישראל, ומתוך כך דבר שאנחנו בעצמינו היינו עדים לו, דבר שאנחנו בעצמינו חווינו אותו, איננו זקוקים לשום הוכחות, וגם את זה מדגיש רבי יהודה הלוי בכוזרי- "אמר החבר: אילו היו אומרים לך כי מלך הודו איש חסד ראוי לרוממו ולתת כבוד לשמו ולספר מעשיו" איך אתה יודע שמלך הודו איש חסד? "במה שיגיע אליך מצדק אנשי ארצו ומדותם הטובות, ושמשאם ומתנם באמונה, ההיית חיב בזה."

כבר היית חייב לקבל את העובדה שמלך הודו איש חסד, אמר הכוזרי[14] אני לא מבין, איך הייתי חייב בו, ואני מסופק, נכון אתה אומר לי שאנשי הודו הם אנשי צדק, אבל אני מסופק אם צדק אנשי הודו מעצמם, ואין להם מלך, או צדקתם מחמת מלכם, או משני הפנים גם יחד, אני לא בטוח במה שאתה אומר, מי אומר לי אנשי הודו הם אנשי צדק, מי אומר שיש להם מלך מי אומר שהוא צודק, "אמר החבר: ואם היו באים אליך שלוחיו בתשורות הודיות, אינך מסתפק שאינם נמצאים אלא בארץ הודו בארמנות המלכים, בכתב מפורסם שהוא מאתו, ועמו רפואות שהן רופאות אותך מחליך, ושומרות עליך בריאותך, וסמי המות לשונאיך והנלחמים בך, שאתה יוצא להם בהם וממית אותם מבלי כלי מלחמה, ההיית חייב להיות סר אל משמעתו ואל עבודתו." אומר הכוזרי[15], קודם כל הספק הראשון סר ממני, אם יש לאנשי הודו מלך או לא, הרי הוא בעצמו שלח לי מכתב, הוא שלח לי מתנות, ודאי שיש להם מלך, והייתי אז מאמין שמלכותו ודברו נוגעים אלי, זה המשל וזה הנמשל אומר החבר[16], שאני אמרתי לך במה אני מאמין אמרתי אנחנו מאמינים באלוקי האבות, שהוציא אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה, אנחנו בעצמינו עמדנו במעמד הר סיני, אנחנו קיבלנו את התורה, וכאמור כפי שאמרתי הוכחות צריך למה שאני לא ראיתי, ולמה שלא שמעתי בעצמי, אבל מה שראיתי ושמעתי בעצמי אינני צריך הוכחות.

אבל כאן אני מבקש להדגיש הדגשה, מה שאני אומר שכולנו עמדנו במעמד הר סיני, אינני מתכוון רק שהנשמות שלנו עמדו במעמד הר סיני, שכל נשמות ישראל שבכל הדורות עמדו במעמד הר סיני, לא רק לזה אני מתכוון, אני מתכוון לעובדה פשוטה, שמדובר במסורת חיה של עם שלם, שהוא מעביר את המסורת הזאת מאב לבן, מסורת חיה של עם שלם, זה כאילו שאנחנו בעצמינו עמדנו במעמד הר סיני ובמתן תורה, זה מסורת של עם שלם.

מדגיש את זאת גם הרמב"ם באיגרת תימן: "הוא מעמד הר סיני...עמוד שהאמונה סובבת עליו", מעמד הר סיני זה יסוד האמונה שלנו, "שכל מי שעמד על הר סיני שהם מאמינים בנבואות משה רבינו בכל מה שבא על ידו הם ובניהם ובני בניהם עד עולם. שכן אמר הקב"ה יתברך (שמות י"ט ט') הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם." ופה יש עוד הדגשה מבחינת ההבנה, אילו היינו מוצאים את התורה באתר חפירות ארכיאולוגיות, היינו יכולים לדון, נכון זה עתיק ישן, אבל מי יודע אולי איזה מישהו כתב את זה וכדומה, אילו היינו מוצאים את זה במערות, בחפירות ארכיאולוגיות, אבל היות שלא מצאנו את התורה בחפירות ארכיאולוגיות, אלא אנחנו בעצמנו קיבלנו אותה, הרי איננו זקוקים לשום הוכחות אלא כולנו עדים לכך.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד, יכול משהו לבוא ולשאול רבונו של עולם, יש דתות בין לאומיות גדולות, והם גם כן מספרות כל מיני דברים, דתות בין לאומיות גדולות, עולות, אנחנו לא כלום במספר לעומתם,

פה אני מרשה לעצמי להגיד שני דברים, דבר אחד, נגיד שהיינו תופסים בין אם זה להבדיל נוצרי או מוסלמי, מאיפה אתה יודע כך וכך מה שאתה מספר, היה אומר אבא שלי סיפר לי, טוב בא נתחיל לשחזר אחורנית, היינו שואלים את אבא שלו, מאיפה אתה יודע, את זה אבא שלי סיפר לי, והיינו הולכים ככה אחורה עד שהיינו מגיעים לדור ולתקופה, והיינו שואלים מאיפה אתה יודע, מה זה מאיפה אני יודע באו אלי עם חרב, ואמרו לי תשמע אם לא תאמין בזה אנחנו רוצחים אותך, המונים, המוני המונים, סתם מבחינת עובדות היסתוריות היינו הולכים אחורנית, עד שהיינו מגיעים לאיזה דור, דורות, שאנשים היו אומרים 'כפו עלינו'. ניקח את היחידים שלא כפו עליהם הכל מתחיל מאדם אחד, ואני רוצה פה לפרט הן אצל הנוצרים והן אצל המוסלמים, הכל מתחיל מאדם אחד, אדם אחד סיפר, אדם אחד יכול בא נדון לכף זכות, מקסימום להזות איזה דמיונות פנטזיות, ואם לא נדון לכף זכות אדם אחד יכול גם לשקר, אם הכל מתחיל באדם אחד, אולי הוא משקר, אבל מה שמקורו בעם שלם, עם שלם מספר אותו דבר, עם שלם מעביר מסורת חיה, של מעמד אדיר שכל העם היה שותף לו, עם שלם לא יכול להגיד בואו נספר לכולם שכך היה זה לא יכול להיות, אתם מסכימים איתי, אפילו 5 אנשים יתאספו זה כבר יוודע, עם שלם לא יכול לעשות דבר כזה, אז מה שמתחיל בעם שלם, זוהי אמת לאמיתה, על כן מדגישה התורה, "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר...", כולם, כל העם כולו, או מה ש"וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:"

זה העמוד החזק של אמונת ישראל, אמונה בד' ובתורה מבוססים עליו.



[1] שמות פרק כ' פסוק י"ט

[2] תהילים פרק י"ט פסוק ב'

[3] חובות הלבבות שער היחוד פרק ו'

[4] הדוגמא היום לא מובנת, כי אנחנו לא יודעים היום מה זה דיו בכלל, למי יש לו דיו? היום הכל כותבים, מי יודע מה זה דיו בכלל לקחת עט ולטבול בדיו?!

[5] שמות שם פסוק ב'

[6] כוזרי מאמר א' פיסקא י"א

[7] שם אות י"ב

[8] שם אות ט"ו

[9] שמות שם פסוק י"ח

[10] שם

[11] מעין א' פרק ט"ז

[12] בראשית רבה פרשה ל"ט אות א'

[13] שמות פרק י"ט פסוק ט'

[14] אמר הכוזרי: ואיך הייתי חייב בו, ואני מסופק אם צדק אנשי הודו מעצמם ואין להם מלך, או צדקתם מחמת מלכם, או אם משני הפנים יחד.

 

[15] אמר הכוזרי: כן הוא, והיה הספק הראשון סר ממני אם יש לאנשי הודו מלך אם לא, והייתי אז מאמין שמלכותו ודברו נוגעים אלי.

[16] אמר החבר על הדרך הזה השיבותיך כאשר שאלתני. וכן פתח משה לדבר עם פרעה כשאמר לו אלהי העברים שלחני אליך, ר"ל אלהי אברהם יצחק ויעקב מפני שהיה אברהם מפורסם אצל האומות, וכי התחבר אליהם דבר האלהים והנהיג אותם ועשה להם נפלאות, ולא אמר אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך. וכן פתח אלהים דבריו אל המון ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר: "אני בורא העולם ובוראכם": וכן פתחתי לך מלך הכוזר כאשר שאלתני על אמונתי, השיבותיך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין:

 


מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א

תגובות למאמר
תגובות
שם
אימייל
נושא
תוכן
טרם התקבלו תגובות

 

 



פרשת השבוע

חכמת נשים

יגדיל תורה

הרב צוקרמן זצ"ל

משנת הראי"ה

הרב נריה זצ"ל

תנ"ך

משנה

גמרא

תרבות יהודית

מעגל השנה

הרב דרוקמן

תפילה

מידות

חינוך

מחשבת ישראל

הלכה

חסידות

ארץ ישראל

הסטוריה

שמיטה

ציונות דתית

אתיקה יהודית

אזרחות

ספרות

מדעים

חינוך חברתי


 

מרכז ישיבות בני עקיבא, רמות שפירא , בית מאיר 90865 טל. 02-5331661 פקס. 02-5331682

יהדות | שאל את הרב