ראשי מעגל השנה תשעה באב

סעודת ערב תשעה באב
 

 

האם סעודה מפסקת ערב תשעה באב היא זהה לסעודה בערב יוה"כ?מה מיוחד בתשעה באב החל ביום א´?על כך במאמר הבא(הרב דוד סתיו)

הרב סולביצ'יק טוען שבאבלות חדשה יש הדרגה של חומרה הולכת ופוחתת. היום הראשון הוא החמור ביותר, ויש האומרים שהוא מדאורייתא. אח"כ ישנם שלשת הימים הראשונים, אח"כ 'שבעה', אח"כ שלושים, ואח"כ שנה. אבלות זו מבטאת את תחושת האדם שמתחילה בהרגשה טוטלית שהולכת ומתמעטת ככל שעובר הזמן, עד שהמת משתכח מהלב. באבלות ישנה המטרה היא לעורר את האדם ולהכניס אותו לאווירה, ולכן יש תהליך הפוך. האבלות מתחילה בדינים קלים יחסית ומתקדמת בחומרות. ישנם שלושת השבועות, אח"כ מגיעים ט' הימים, משם מתקדמים ל'שבוע שחל בו', ומשם לט' באב עצמו.

שאבל חוזר מבית הקברות, הוא אוכל בהתחלה סעודת הבראה שאינה משלו. האם יש חיוב של סעודה זו, או שאסור לו לאכול משל עצמו, ואם רוצה לאכול צריך לאכול משל אחרים.

לפני תחילת הצום ישנה סעודה מפסקת שבה מסיימים לאכול. ביום כיפור סעודה זו היא עניין בפני עצמו, ולא רק כפעולה טכנית של אכילה לפני הצום. בערב יום כיפור סעודה זו נערכת בבגדים חגיגיים, ויש להרבות בנרות. האם גם בט' באב יש עניין בסעודה זו, או שזה פשוט הזמן שבו אפשר לאכול, ולכן אוכלים לפני התענית. האם יש רק הגבלות באכילה במקרה שאוכלים, או שהדינים הם חיובים מה ואיך לאכול. האם הסעודה היא כצורך אכילה, או שחכמים קבעו אותה כדי להגביל את האבלות, וצוו כחיוב לאכול בערב ט' באב. האם יש חיוב לאכול פת בערב הצום כמו כל סעודה, או שאם רצונך לאכול פת, אז מותר לך.

מצינו בגמרא (תענית כו) מחלוקת תנאים באיסורי האכילה בסעודה המפסקת. מצאנו את האיסור לאכול שני תבשילים, איסור לאכול בשר, ואיסור שתיית יין. לא נראה מהגמרא שיש חובה באכילת סעודה זו. מצאנו שיש שם מיוחד לסעודה זו "סעודת ט' באב". נראה שהאיסורים חלים רק בסעודה האחרונה, אך לפני זה מותר. יש לברר מה ההיגיון של החלוקה בין סעודת ט' באב, לבין שאר היום. הדברים מגיעים לעיתים עד כדי אבסורד, שאוכלים סעודת מלכים בערב הצום, ואח"כ אוכלים עוד סעודת ארעי. כך נראה שרב עשה (בירושלמי), ואת אלה הנוהגים כך מכנה הרמב"ן, "בטן רשעים". הבית יוסף וכף החיים לומדים מהסוגיה שיש חובה לערוך סעודת ט' באב, וכך לכנותה. לפי הבנה זו מובן למה האיסורים חלים דווקא בסעודה זו. הרמב"ן והריטב"א טוענים שהסעודה אינה מצווה, אלא שכיוון שהצום והאבלות מתחילים בסוף סעודה זו, חלים עליה האיסורים.

מצאנו בגמרא (תענית ל) מחלוקת האם האיסורים חלים משש שעות ולמעלה, או רק בסעודה האחרונה. ההיגיון של השיטה הראשונה הוא שיש עליית דרגא בחומרת האבלות מחצות ח' באב, ויש אומרים שאף אסור כבר ללמוד תורה. ההיגיון של השיטה השנייה הוא שיש מצווה מיוחדת בסעודה האחרונה, ובה חלים האיסורים. היגיון נוסף ראינו לעיל בדברי הרמב"ן והריטב"א, שכיוון שסיום הסעודה הוא תחילת האבלות, חלים בה דינים מיוחדים.

המדרש באיכה רבתי מביא תיאור של סעודה חגיגית עד כדי שכרות בסעודת ט' באב. סעודה זו נראית כסותרת את דיני המשנה, ויש שתרצו (רמ"א תקנב, ט) שמדובר בסעודה המקדימה לפני מנחה, ולא בסעודה האחרונה (ויש שלא קבלו תרוץ זה). הרמ"א מוסיף שחשיבות הסעודה הראשונה היא בגלל קושי הצום, אך קדוש יאמר על מי שיכול להמעיט בסעודות ט' באב.

מצינו מחלוקת האם מותר לאכול עוף בסעודה האחרונה. הראבי"ה מתיר וטוען שאין שמחה בעוף, ותפקיד הסעודה הוא זכר לחורבן להזכיר את הקרבנות והנסכים, ועוף לא נאסר. הטור טוען לעומתו שאין תפקיד מיוחד לסעודה זו, ויש למעט בשמחה ולהרבות באבל, ולכן אין לאכול עוף בסעודה זו.

מצינו מחלוקת האם מותר לאכול מלפפון חמוץ בסעודה המפסקת. ערוך השולחן מתיר וטוען שאמנם מליח כמבושל בדיני בשר וחלב, אך לעניין שני תבשילים, אין מליח נחשב כמבושל. הרב אייזנר טוען שהמטרה היא למעט בהנאות, ולכן אסור לאכול מלפפון חמוץ.

מצינו מחלוקת בעניין אכילת מאפה בסעודת ט' באב. יש שאסרו בקל וחומר משני תבשילים, כי המטרה היא להמעטת התענוגות. יש שהתירו כי רצו להזכיר לנו תבשיל, אך באפיה אין איסור.

מצינו בגמרא (תענית כח) שכאשר הצום יוצא ביום ראשון, אוכל בשבת כסעודת שלמה בשעתו. בתוספתא נאמר שאינו מונע מעצמו כלום. לכאורה נראה שאין דיני אבלות בשבת זו והכל מותר, גם אם זה ממש ט' באב והצום נדחה. ברמב"ם נראה שבח' באב שחל בשבת אוכל כסעודת שלמה בשעתו, ושט' באב חל בשבת אינו מחסר עצמו כלום. נראה מדבריו (נצי"ב) שי שהבדל בין ח' וט' באב, ושט' באב חל בשבת אין הסעודה שלמה.

מהמדרש יוצא שהאנשים השתכרו בסעודה, ומשם הלכו להגיד קינות. יש שהסבירו את המדרש בימי בית שני, שבו היו יגון ושמחה בערבוביה, צער על החסר, ושמחה על מה שיש.

ר' צדוק (פרי צדיק, דברים עמ' 17) טוען שסעודת ט' באב באידיאל שלה היא סעודה שמחה, שלא תמיד אפשר לממש אותה. היא כסעודת הבראה שצריך לאכול אותה, כי יש חיים אחרי הצער הגדול. (האר"י נהג לשתות יין בסעודה שלישית כדי לשמוח לפני הפחד הגדול של יציאה לעולם המעשה). יש צורך לשתות יין לפני הצום, כדי שלא נשקע בדיכאון בט' באב, כמו בסעודת הבראה בתחילת השבעה. כשחל הצום ביום ראשון, אנו יכולים לממש את הסעודה כמו שצריך. (גם בכל שנה יש לאכול סעודה שלמה, עם האיסורים שמצויים).
סוכם על ידי תלמיד של הרב משיעור שהעביר הרב בישיבה

מתוך אתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה

 


הרב דוד סתיו

תגובות למאמר
תגובות
שם
אימייל
נושא
תוכן
טרם התקבלו תגובות

 

 



פרשת השבוע

חכמת נשים

יגדיל תורה

הרב צוקרמן זצ"ל

משנת הראי"ה

הרב נריה זצ"ל

תנ"ך

משנה

גמרא

תרבות יהודית

מעגל השנה

הרב דרוקמן

תפילה

מידות

חינוך

מחשבת ישראל

הלכה

חסידות

ארץ ישראל

הסטוריה

שמיטה

ציונות דתית

אתיקה יהודית

אזרחות

ספרות

מדעים

חינוך חברתי


 

מרכז ישיבות בני עקיבא, רמות שפירא , בית מאיר 90865 טל. 02-5331661 פקס. 02-5331682

יהדות | שאל את הרב