מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

עושים תשובה. קטנה. - הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי – רשת ישיבות ואולפנות בני-עקיבא

עושים תשובה. קטנה. - הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי – רשת ישיבות ואולפנות בני-עקיבא

עושים תשובה. קטנה. - הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי – רשת ישיבות ואולפנות בני-עקיבא

הימים הנוראים. שיחות ותפילות, סליחות ושיעורים. ורצון, כן, לעשות תשובה. שמשהו יתחדש בתוכי. שמשהו ישתנה בתוכי. אבל איך עושים זאת? קריאת כיוון אפשרית ניתן לקבל מהצצה ביומנו האישי של תלמיד ישיבת מוסר. נדפדף בדפי פנקסו הקטן, שאותו הוא מחזיק בכיסו בכל עת:

סוף שנה. בתחילתה קיבלתי על עצמי שלא לדבר שיחת חולין סתמית בין ימי שישי בצהרים לימי ראשון בבוקר. עתה הגיעה עת סיכום השנה. האם עמדתי במשימה שהצבתי לעצמי? בנוסף, קבעתי שלפחות פעם אחת בכל שבוע אצליח להתפלל תפילה בהתפעלות, עם כל הלב. אצטרך לבחון את עצמי בכנות גם בזה. האם הצלחתי?

שאלות אלו ואחרות שאל את עצמו ר' יצחק לובלינר,[1] תלמיד ישיבת נוברדוק,[2] בהתקרב השנה לסופה. את דמותו ואת אופן עבודת ה' של ר' יצחק וחבריו מתאר הסופר שמואל בן-ארצי,[3] אשר בצעירותו היה הוא עצמו תלמיד בישיבת נוברדוק. בצבעים עזים מתאר בן-ארצי[4] את חשבון הנפש של חבריו לישיבה בהגיע השנה לסיומה. באמצעות ההצצה בחשבון הנפש שאותו ערכו הם בימים מיוחדים אלו ניתן ללמוד על תוכן ההחלטות האישיות שלהם בתחילתה של שנה. בין השאר, קיבל ר' יצחק על עצמו בראש השנה את הדברים הבאים:

1.            להפריש מעשר כספים מהכסף שאקבל מהוריי לאורך השנה;

2.            לעשות כל יום עשר 'פעולות' לשבירת הרצון;[5]

3.            מיזמתי לגשת לתלמידים צעירים חדשים ולעזור להם בגשמיות וברוחניות;

 

בהתקרב השנה לסיומה, נהג ר' יצחק לעיין בפנקס שבו כתב את הדברים שקיבל על עצמו בראשיתה, לעבור על סעיף אחר סעיף ולשפוט האם הצליח במשימתו.

נדמה שהצצה חלקית זו לעולמו הפנימי של בן ישיבה מעוררת מחשבות בדבר אופי התשובה של כל אחד ואחת מאתנו. לעתים נדמה שבתפילות הימים הנוראים אנו מקבלים על עצמנו מעומק הלב להשתפר, להשתנות, לתקן ולהתקדם, אך לפעמים נותרות החלטות אלו בגדר מאוויים כלליים, אשר אינם מתפרטים למעשים ממשיים. לעתים אנו מסתפקים בהתלהבות גדולה, ולא זוכרים להגדיר תחומים נקודתיים ויומיומיים שבהם נתרגם את הרצון הכללי הגדול לשפת המעשה. רשימתו של ר' יצחק מלובלין מהווה עבורנו תזכורת בדבר הצורך למקד מבט גם לדברים נקודתיים שבהם נרצה להשתפר או להשתנות. יש מי שיעדיף, כמוהו, לכתוב זאת בפנקס, ויש מי שיכתוב זאת על קירות לבו, אך הלקח העולה מהתיאור החי של רשימותיו הוא חשיבות הירידה לפרטים; לדעת כיצד לעשות גם 'תשובה קטנה' הבאה לידי ביטוי בדברים נקודתיים ויומיומיים.

אותה הגדולה הנשמתית, השואפת לקודש עליון, לגדולות נשגבות, מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המידות והמעשים גם כן, ולפעמים לרדת לעמקי החיים המעשיים ולנקר בפרטי פרטיותיהם, לתקנם ולכוונם.

(אורות הקודש ג, 'מוסר הקודש', עמ' קכה)

 

ברם, בה בעת צריך להיזהר גם מבעיה הפוכה: ייתכן שאדם יקבל על עצמו להשתנות בכמה סעיפים פרטיים, אך את אומר חייו הכללי לא יקדם. הוא יישאר בדיוק כשהיה, למעט הפרט המסוים שבו החליט להשתנות. לכן יש חשיבות גם לרצון הכללי, ללהט ולמחויבות הרחבה, השואפים לסייע לנו לפתוח דף חדש, אחר, של חיים שהם 'יותר' במובנים כלליים; חיים ברמה רוחנית גבוהה יותר, הסוחפים ומרוממים עמם את הנקודות הקטנות המצריכות תיקון.

סוף דבר, צריך לנוע בשני הכיוונים כאחד. מחד גיסא, בבואי לצעוד בדרכי התשובה – לדעת לרדת לפרטים, ולקבל על עצמי דברים ממוקדים וברורים. מאידך גיסא, לזכור להתבונן על מכלול החיים מזווית אחרת: לשאוף לעלות לקומה כללית וגבוהה יותר, לבנות נדבך מהותי אחר באישיותי, ואז לנסות ולחבר את ההתחדשות הכללית של האישיות אל תיקונים נקודתיים הנדרשים במעשיי ובהנהגותיי:

צריכים להעלות את המידות והמחשבות הקטנות, אף על פי שהן טובות, אבל אינן במעלה גדולה ומאירה – למקור שורשן, ולהאירן באור של גדולה [...] כך מועילים ומטיבים לעולם כולו; בעליית המידות והמחשבות הקטנות, כשעולות לאורה גדולה.

(אורות התשובה יד, א)

במחשבה ראשונה, דברי הרב קוק שהבאנו כאן אינם אלא סיכום תמציתי לנאמר עד כה, אך עיון חוזר יגלה שיש בהם חידוש חשוב: עד כה דיברנו על הצורך לתקן דברים נקודתיים, בהם מעשים פגומים, בצד העיסוק בתנופת ההתחדשות הכוללת. אך הרב קוק זצ"ל מדבר כאן על הצורך לחבר לרוח הגדולה גם את מעשיי הטובים, עת אלו עדיין 'קטנים' (כדבריו, "אף על פי שהן טובות"). לפי משנתו, 'תשובה' אינה שמורה רק למי שסטה, החטיא וחטא, אלא אף למי שפועל טוב, אך ייתכן שהוא עושה זאת ברמה מצומצמת ונמוכה. על כן, גם את המעשים הטובים ניתן וצריך לרתום למהלך גדול יותר ולבניית אישיות עמוקה יותר ורוחנית יותר.[6]

 

ייתן ה' ונזכה לשוב

לעצמנו ולעצמיותנו,

לחלום ולחזון הפנימיים שלנו,

לאורח החיים שבו אנו חפצים;

לשוב ולהתחבר לעם ישראל, להזדהות עם כאביו ולשמוח בהצלחותיו,

לשוב לתורה ולשוב אל הארץ,

לשוב אל החיים,

לשוב אל האלוקים.

 

 



[1]      כלומר: מהעיר לובלין.

[2]    תנועת המוסר, מיסודו של הרבי מסלנט (הרב ישראל ליפקין מהעיר סלנט, 1810–1883), נחלקה לשלושה זרמים עיקריים: קלם, סלובודקה ונוברדוק. ישיבת נוברדוק נוסדה בשנת 1896. העיירה נמצאת היום במדינת בלארוס, השוכנת בין פולין לרוסיה.

[3]    בן-ארצי, ש' (2007). נוברדוק. תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות.

[4]    שם, עמ' 42.

[5]      נוברדוק הייתה ידועה ב'קיצוניות' האמצעים שנקטה במסגרת עבודת המידות. תלמידיה נהגו לבצע מעשים מוזרים בפרהסיה, מתוך כוונה לשבור את תכונות הכבוד והגאווה.

[6]      להרחבה של גישה זו במשנתו של הרב קוק זצ"ל מומלץ לעיין בהקדמה של הרב פילבר ל'אורות התשובה' (אורות התשובה עם ביאורים ומקורות, הרב יעקב פילבר), עמ' כג–כט.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא