"וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר אֶת הַיְרִעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד": (שמות ל"ו י"ג)

מלאכת המשכן אשר היתה מורכבת מהמון פרטים קטנים היתה אחת המלאכות הקשות ביותר שהוטלו על עם ישראל במדבר.

צריכים אנו לזכור, כי אמנם בני ישראל היו עבדים במצרים והועסקו בבנייה, אך כל בר דעת מבין, ש"חומר ולבנים" הם אינם "זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן…". ומכאן מתעוררת השאלה: איך בכל זאת הצליחו להגיע לבניין כה יפה וכה מושלם שהתורה אומרת עליו "ויהי המשכן אחד"?

כשאנו מתבוננים בתהליך בנייתו של המשכן השאלה הזו רק מתעצמת, איך אפשר להגיע לתוצאה כה מושלמת אם כבר בשלב הראשון של הבנייה, קרי- שלב איסוף החומרים, אין תכנון מוקדם אלא:

" קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת": (שמות פרק ל"ה, ה')

הרי בצורה כזו כשכל אחד מ-600000 היוצאים מארץ מצרים מביא את מה שהוא חפץ להביא, קשה מאד להגיע לשלמות כזו!

התשובה לתמיהה זו נעוצה במעמד המיוחד שיש למשכן בקרב עם ישראל. מדובר על מקום "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". השכינה שתשרה בתוך עם ישראל לא מסתפקת ב"לשבת" בתוך המשכן, היא מתיישבת בתוך כל יהודי ויהודי, ובדרך הזו נגרמת בעצם האחדות האידאלית. כאשר כל אחד ואחד רוצה להיות שותף ל"ושכנתי בתוכם" הוא עושה את המאמץ להתאחד עם השני, כי כל יהודי מבין, שאם אין אחדות אין שכינה, ולכן הוא עושה את המאמץ העילאי כדי "להרויח" את השכינה, ואת זה הוא עושה ע"י האחדות.

מה שגרם בסופו של דבר שהמשכן יהיה אחד, לא היו התרומות שבנ"י הביאו, אלא הדרך וההתגייסות שהיתה למהלך החשוב הזה. עם ישראל רצה אחדות והתכוון אליה במלוא הרצינות, ולכן הקב"ה כבר דאג שהתרומות שבנ"י הביאו היו מושלמות וישלימו זו את זו.

כמו שבניית המשכן תלויה באחדות העם, כך גם שימור המשכן תלוי באחדותו. וכמו המשכן גם המקדש. ואכן בית שני נחרב כי לא היתה אחדות, אך ידוע לכולנו כי הבית השלישי יבנה כאשר תהיה אחדות אמיתית בעם ישראל. לאחדות הזו עלינו לחנך הן בישיבה והן בבית, כי היא מתחילה בסופו של דבר אצל כל אחד ואחד מאיתנו בתוך ליבו פנימה.

רק נזכור כי לאותה אחדות גדולה, ניתן להגיע בעיקר דרך התורה והמצוות, וכפי שכולנו זוכרים את מאמרו של רש"י במעמד בהר סיני: "…ויחן שם ישראל נגד ההר" ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד… (שמות פרק יט פסוק ב).

שנזכה בע"ה כולנו להגיע לאחדות האמיתית מתוך קבלת עול מלכות שמים אמיתית.