מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

אין עישון בלי אש / הרב יונה גודמן מנהל חינוכי מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

אין עישון בלי אש / הרב יונה גודמן מנהל חינוכי מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

אין עישון בלי אש / הרב יונה גודמן מנהל חינוכי מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

בציבור הציוני-דתי ישנם אלפי בני נוער מצוינים בכל שנתון. נערים ונערות ערכיים ורגישים התורמים ופעילים בכל תחומי החברה והמדינה. מלימוד תורה בזמנם הפנוי ועד קליטת עליה. מהתנדבות עם שכבות מצוקה ועד השתתפות בפעילויות לחיזוק ההתיישבות. המדובר בבני נוער פתוחים ורגישים המצליחים לשלב, בענווה ובעדינות, בין מכלול ערכינו המורכבים. בני נוער שמגיעים לסוף כיתה י"ב - ומתלבטים כיצד לתרום בצורה הטובה ביותר במסגרת שירותם. רבים מהם משתלבים, כתף אל כתף, עם בני נוער ערכיים, בוגרי מערכת החינוך הממלכתית הכללית, ויחדיו יוצרים את פסיפס הדור הבא של המנהיגות והחברה.

חלק גדול ממאמצינו החינוכיים מושקעים בשכבה משמעותית זו. קמים מוסדות חינוך מעולים המסייעים בידינו לפתח את כוחותיהם למען הכלל והחברה. מאולפנא לאומנויות ועד ישיבה תיכונית מדעית. ממגמת תקשורת המונים ועד לימודי הסביבה והמדבר. מישיבה תיכונית מוסיקלית ועד פנימייה צבאית דתית. הגיוון הולך וגדל והוא מביע את נסיונותינו לספק לצעירים את המסגרות אשר יאפשרו להם לצמוח באופן אמוני וטבעי ולהשתלב, מתוך עומק תורני, בעשייה ותרומה בעולם המודרני.

פתיחתם של מוסדות תיכוניים יחודיים, הינה רק דוגמא להתחדשות החינוכית המתקיימת בתוכינו (ואשר מלמדת כאמור, על איכות צעירינו). במקביל, מתקיימת התחדשות בכל מרחבי החינוך הממלכתי-דתי, כשגם ביה"ס הותיקים יותר מלווים ומחנכים בני-נוער איכותיים. מוקמות ומתחדשות מגמות לימוד ודרכי הוראה, בד בבד עם מסגרות

של תרומה ועשייה למען החברה והקהילה.

*

ברם, חוסנה של חברה נמדדת לא רק ביכולתה לטפל בשכבות עילית. חברה בריאה נדרשת גם להתבונן נכוחה בשכבות החלשות שבתוכה, ולהציע אף להן מסגרת הולמת ומתאימה שיכולה לקדם ולחזק אותן. נדמה שכבר שנים ארוכות, קיימים בתוכנו אנשי חינוך וחזון, המציעים מסגרות לימוד מצויינות לבני-נוער מתוכנו שהם חלשים מבחינה לימודית.

למעונינים, קיים מגוון של בי"ס טובים, (חלקם ישיבות ואולפנות) המציעים חינוך איכותי לקבוצות שונות. חלקם מיועדים למי שבאים מרקע משפחתי חלש או בעייתי, ואחרים מיועדים למי שהישגיו הלימודיים חלשים. יש שאפילו מתמחים בחינוך איכותי ותורני, לבני נוער דתיים הסובלים מליקויי למידה.

אולם, דווקא חוסננו החברתי, מחייב אותנו להיות מודעים לשכבה נוספת הגדילה (תרתי משמע) בתוכנו. המדובר בבעלי "תת-תרבות" עכשווית, המופיעה בצורות שונות אצל בני נוער שונים. רשימת ההתנהגויות הכלולה באותה "תת-תרבות" ארוכה ומגוונת. עישון נרגילה ועישון סיגריות. תסרוקות שונות (מקרחת ועד קוקו לבנים). ארגון מסיבות "דיסקו" בבתים פרטיים. חוסר צניעות וניבולי פה. בהיקפים קטנים ביותר, ניתן גם למצוא התנהגויות  יותר קשות, כגון הליכה עם כיפה ביד או בכיס. ביקורים בפאב. קשרים לא צנועים "בינו לבינה" ולפעמים אף צפייה בסרטים "כחולים". למותר לציין, שישנם הבדלים עצומים בין המשמעות הערכית וההלכתית של ההתנהגויות השונות. אף לא מדובר בקבוצת בני נוער הומוגנית העוסקת במידה שווה בכל ההתנהגויות. יש ש"רק" מעשנים, ויש שעושים יותר. יש שעוסקים בכך לעיתים רחוקות ויש שזה מרכיב קבוע בעיסוקיהם בשעות הפנאי.

אמנם, מאז ומתמיד ידענו תופעות שוליות בצידי המחנה. אך כעת, ההיקף הארצי של התופעות הוא כזה, שאי אפשר להמשיך לטעון שזה "מעשה חריג של יחיד", "מחזור בעייתי" או רק "הילד של השכן". ישנם מספר מאפיינים החוברים יחדיו ומביאים למסקנה שמדובר בתופעה משמעותית ולא באוסף מקרים בודדים. הכוונה למאפיינים המסמלים שינוי עקרוני לעומת מה שהכרנו בעבר. הרי גם בעבר היו תקופות בהם רבים מצעירנו "פרקו עול" ופרשו מדרכינו. אך על פי רוב, אלו שפרשו- עזבו לגמרי את המחנה.

לא הכרנו תופעה של שוליים כה רחבים, שנשארו בתוך ביה"ס והחברה או שתפסו מקום לגיטימיבמרכז החברתי של צעירינו. בשנים עברו - הנוער שהתרחק תרבותית מדרכינו (תוך שהוא ממשיך לראות עצמו כחלק מהחברה הדתית!!) הופיע באחוזים קטנים ביותר והיה דחוי מבחינה חברתית. אף מרחב מעשיו היה צר. עסקו קצת בעישון ואולי חרגו מהנורמה שהייתה מקובלת בתחומי "בינו לבינה". חלק גדול מאלו שהיו בשוליים- באו ממשפחות מסורתיות או חילוניות ובודדים מהם כנראה אף פעם לא נקלטו לגמרי בהוויה הדתית. מדובר היה בדרך כלל בבני נוער בכיתות י"א-י"ב או בגיל צבא. בחלק מהמקרים היו אלו אותם בני נוער שגם לא הצליחו בתחום הלימודי. במילים אחרות, בתקופות שונות בעבר, היו אמנם אחוזים גדולים שפרשו מאורח החיים הדתי. אך שוליים כה רחבים, הטוענים ללגיטימיות - בתוך החברה הדתית, כמדומני שלא היו.

מאפייני הקבוצה העוסקת כעת באותן התנהגויות, הם אחרים לגמרי מהעבר:

1( שכבה הסוציו-אקונומית: ברוב המקרים מדובר בבני נוער ממשפחות טובות שהוריהם הם בוגרי מערכות החינוך הציוני-דתי. ההיקפים הכי גדולים של התופעות הינם בריכוזים עירוניים מבוססים ובישובים קהילתיים (כולל ביש"ע!) חזקים.

2) בשכבה הלימודית: בחלק ניכר מהמקרים, מדובר בבני נוער עם מסוגלות "עיונית" טובה המסוגלים ללמוד לבגרות ברמה גבוהה.

3) בהיקף: אמנם מדובר במיעוט אך זה בהחלט לא אוסף מקרים בודדים. קשה לאמוד את ההיקפים במדויק (למרות שכרגע נעשה ניסיון מקצועי לעשות כן). אך נדמה שבעבר היה מדובר באחוזים בודדים וכעת זה הכפיל את עצמו כמה פעמים.

4) בעוצמות: ה"שוליים" של היום, עוסקים במגוון רחב של התנהגויות. הנפוצות יותר הוזכרו לעיל אך מעשים קשים יותר ונדירים יותר - קיימים אף הם.

5) בגיל: התופעות מתחילות כעת הרבה לפני סוף התיכון ובעיקר בגילאי חט"ב. ה"הצטרפות" העיקרית היא בערך בכיתה ח'.

6) במעמד החברתי: שח לי השבוע מדריך בכיתה י"ב: "גם בכיתה שלי היו חבר'ה כאלה, אך הם היו בצד. אבל בכיתה של חניכי (כיתה ט') - מדובר בחבר'ה מרכזיים, שכל הכיתה מעריכה".

7) בנים/בנות: בתחום זה קשה לי להשוות לעבר. על כל פנים, כעת מדובר בקבוצה שמתחלקת בערך: 85% בנים ו- 15% בנות.

נקודות למחשבה:

א.אודה על האמת, לבטים רבים קדמו לכתיבת הדברים. אני אף מודע למשמעות כתיבתם על ידי מי שנושא היום בתפקיד ציבורי[1]. ברם, נדמה לי שחוסננו כחברה, והצלחותינו החינוכיות בעברובהווה - מחייבות אותנו גם לבחון את יחסינו לאותה קבוצת מיעוט שגם היא בשר מבשרינו. זאת ועוד. דרכינו החינוכית גורסת שמעט מן האור דוחה מן החושך. עדיף לזהות תופעות חיוביות ולפעול להרחבתן מאשר לדון בתופעות לא רצויות. גישה אמיתית זו היא שגרמה לעיכוב של חודשים בכתיבת מאמר זה. אך ישנו שלב בו היקפן של תופעות מחייב להכיר בקיומן. זאת בכדי להמשיך אחר-כך ולנסות, בעז"ה, להאיר את פני המציאות.

ב. ידוע לי שיתכן וימתחו על דבריי ביקורת. יש שיטענו שנעשו הכללות רחבות מידי ואילו אחרים יטענו את ההפך, שדווקא הפירוט מיותר ומזיק. מראש אומר, שבאמת קשה להחליט על אופן הצגת הדברים. (כידוע, גם המסגרת התקשורתית של כתיבת מאמר זה[2] יוצרת אילוצים מסוימים). אך העיקר בעיניי אינו הכתבה, אלא המציאות: אותם בני נוער (ומשפחותיהם!) הכואבים ומחפשים כיוון ושיתכן ונוכל יחדיו למצוא דרך לסייע להם.

ג. מתוך שיחות עם אנשי חינוך מתברר שחלקם אינם מודעים דיים להיקף ועוצמת התופעות התרבותיות העוברות על חלק מתלמידינו בזמן האחרון. יתכן והסיבה לכך שקיימת במערכת הלא פורמלית מודעות גבוהה יותר לנעשה, נובעת מכך שצעירים מוכנים לחשוף יותר את עולמם האישי בפני מדריכים ורכזים בני גילם.

ד. דווקא בבני-עקיבא, המצב יחסית מצוין. רוב בני הנוער שמאמצים לעצמם את אותה תת-תרבות, בוחרים במקביל לעזוב את התנועה. היא נתפסת בעיניהם כערכית ורצינית וחבריה נחשבים בעיני אותה קבוצה כ"פריארים". הפורשים מכנים את עצמם כ"קוּלים" (cool) ומרגישים שתרבותם שונה מזו של התנועה. ממילא יובן, מדוע היקף התופעות רחב הרבה יותר בחלק מהמוסדות הלימודיים (שם הם ממשיכים ללמוד) מאשר בסניף (שנשאר, באופן יחסי, בידי החבר'ה הרציניים). עיקר ההתמודדות של התנועה עם תופעות אלו היא בכיתות ח'-ט' כי אחר-כך, אלו שבכל זאת המשיכו בכיוון "תרבותי" זה, פורשים מהתנועה.

ה. לפני כשנה החליטה התנועה שמדובר בתופעות שוליות אשר התמודדות גלויה ורחבה איתן רק תיתן להן פרסום מיותר ומטעה. כעת, קיבלנו החלטה אסטרטגית לשנות את הגישה. הרושם הוא שהמציאות השתנתה ומדובר עכשיו בתופעות משמעותיות מספיק בכדי להצדיק התמודדות גלויה. נושא החורף בתנועה שונה ובכל הסניפים יתקיימו בחבריא ב' דיונים ושיעורים סביב "דרכינו התרבותית". ההנהלה הארצית קיימה שלושה ימי עיון שונים לפעיליה ובשבוע שעבר קיימנו בנושא זה שני ימי עיון מעמיקים לקומונריות. חוברת הדרכה מיוחדת הופקה והופצה בסניפים ומתוכננים ימי עיון מחוזיים. אין לנו יומרות שנצליח לשנות את הדור ותרבותו באופן מלא. אך אנו מרגישים אחריות לנסות ולתרום את חלקינו. תקוותנו, שנוכל לראות במצב אתגר מפרה, אשר ידרבן אותנו להעמיק ולחדש את עשייתנו החינוכית.

ו. במקביל, התפתח בתוכנו דיון נוסף. האם עלינו לפעול בכדי להכניס את אותם בני נוער לתוך התנועה (כפי שמבקשים חלק ממחנכיהם והוריהם) למרות "תרבותם"? מחד, אולי עלינו לשמוח על הדימוי הערכי שדבק בחבר'ה שמתמידים לפעול בסניף? אך מאידך- אם לא אנחנו, אז מי כן אחראי לנסות ולקרבם? שאלות חינוכיות אלו, היוצרות את הדיון הפנים תנועתי, הינן רק ענף אחד של הדיון העקרוני שעלינו לקיים ואשר חלק משאלותיו יפורטו בסעיף הבא.

ז. יש צורך בעוד הרבה בירורים וליבונים אשר לא נכללו במאמר זה (המתמקד רק בעצם התופעות). ראשית- האמנם תחושתי לגבי המתרחש נכונה? (אשמח מאד לגלות שאני טועה!!). שנית- מה הם השורשים והגורמים בעבר הרחוק והקרוב, שהביאו לתופעה המתוארת? שלישית (וחשוב מכל)- כיצד עלינו להתמודד? אילו שינויים חינוכיים עלינו לבצע על מנת לעזור לילדינו? כהורים וכמחנכים, כשכנים וכציבור, נדרשים אנו לבירור מעמיק ויסודי של "מאמר הדור" שלנו במגוון שאלות עקרוניות.

ח. כמי ששותף בהמון סימפוזיונים בנושא, אני מבקש להזהיר מפני תופעה רווחת. ניתן בקלות לגלוש למצב בו כל אדם או גוף מחפש "אשם" (ובדרך כלל- "האשם" הוא מישהו אחר ממנו!!). אחד מאשים את התקשורת ושני מאשים את הנוער עצמו. שלישי מאשים את "חינוך ההורים" ורביעי מאשים את ה"מכינות". חמישי מאשים את התנועה ושישי מאשים את "הישיבות התיכוניות" ועוד ועוד. לי נדמה, שגישה זו היא חסרת תכלית. ישנן תופעות תרבותיות רחבות, העוברות על בני נוער בכל המדינה והעולם. תופעות הנובעות משורשים עמוקים, שאינם עומדים להיעלם "בין לילה". אנו נדרשים לשיתוף פעולה של כל המערכות ולהתחדשות חינוכית משמעותית ולא לועדות חקירה, אשר מטבען, מטשטשות את בדק הבית הציבורי הנחוץ.

ט. בני הנוער אינם "אשמים". אלו ילדים שלנו, העושים כמיטב יכולתם לאור הדור והתרבות, החינוך והחברה. המציאות היא מורכבת ומסובכת. אינני בטוח אילו תהליכים ושינויים היו חלים עלינו אילו אנו היינו היום בגיל תיכון. במילים אחרות, יתכן אף שאסור לדבר על "קבוצות" של בני-נוער. בהרבה מובנים- כמעט כולנו מושפעים מתרבות ההווה, אך הדברים משפיעים בצורות שונות ועל גילאים שונים.

י. אנו נדרשים להתמודדות מאוזנת ובריאה. מצד אחד לא לתאר את מצב הנוער ב"שחור" ולא להגזים בהכללות. מאידך, לא להתעלם ולטעון שמדובר רק במקרה "חריג" ושבעצם, אין שום תופעה או אתגר. יתירה מזאת, נדמה לי שיש גם בסיס לאופטימיות. מי שמכיר מקרוב את הנעשה במערכות החינוך שלנו, יודע שקיימת מודעות לנושאים אלו והתמודדות איתם. מתפתחות גישות חינוכיות שונות ומתקיימים דיונים מעמיקים של צוותי מחנכים. אמנם, ניסיונות אלו מצריכים המשך הרחבה והעמקה ע"י כולנו, אך הם מהווים ביטוי ליכולתנו להתמודד בצורה בונה עם הקשיים.

יא. נסיים כמעין הפתיחה. יש לנו נוער נפלא עם אחוזי הצלחה עצומים. חלק גדול מבני הנוער עתידים להגיע לרמה ולהישגים גבוהים יותר מאתנו. ברם, דווקא חוסננו כציבור, מחייב אותנו להתבונן ולהתייחס גם לקבוצות קטנות ושונות. עלינו לגלות ענווה ורגישות תוך בירור כן ומעמיק. רק כך יש לנו סיכוי, בע"ה, להתחדש ולהעמיק בעולמנו הרוחני והחינוכי, ולצאת יחדיו מחוזקים לקראת אתגרי העתיד.

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] נכתב עת שימש הכותב במזכ"ל בני עקיבא

[2] המאמר פורסם בעיתון "הצופה" של יום שישי.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מאמצות נחל

    מאמצות נחל

    נחל יעלים היפה והמיוחד הפך למוזנח ומלוכלך. תלמידות כיתה י' באולפנת בני עקיבא ערד לחינוך סביבתי יצאו לתקן. צפו בראיון מתוך המהדורה הצעירה בחדשות 12.
    המשך לקריאה
  • בחנו את עצמכם: האם אתם מוכנים לבגרות בתנ”ך?

    בחנו את עצמכם: האם אתם מוכנים לבגרות בתנ"ך?

    מוכנים? 15 שאלות ותשובות הכנה לבגרות בתנ"ך תשע"ט
    המשך לקריאה
  • עלה לפני שנתיים מצרפת - וכבר זכה במקום הראשון בחידון

    עלה לפני שנתיים מצרפת - וכבר זכה במקום הראשון בחידון

    דן בן חמו מישיבת בני עקיבא גבעת שמואל הוא חתן היהדות בחידון הארצי לעולים
    המשך לקריאה