מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

אמונה בטחון והשתדלות בפרשת בשלח | הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

אמונה בטחון והשתדלות בפרשת בשלח | הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

אמונה בטחון והשתדלות בפרשת בשלח | הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת בשלח היא הפרשה העיקרית שעוסקת באמונת ה'. עם ישראל רואים את ים סוף נקרע לשניים ומתחילים את השירה באופן ספונטאני , שיא האמונה עד כדי כך שחז"ל אומרים ש – "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי" .

נשאלת השאלה – האם כדי להגיע לאמונה שלימה בבורא עולם צריכים רק להתפלל ולהשתדל בקיום המצוות, או שההשתדלות צריכה להיות בתפילה ואחריה צריך גם עשייה , שהאדם יתחיל לעשות מעשה יישומי לאחר תפילתו ?? נראה לי שמפרשה זו ניתן להוכיח, שפעמים רבות אנו צריכים לעשות דברים בפועל , "לקפוץ למים" כדי שה' יתברך יראה שאנו בוטחים ומאמינים בו באמונה שלימה.

פעמים רבות אני אומר לתלמידים הטוענים את הטענה "איני יכול", תנסה...... תעשה......תשתדל.....תעשה את הצעד הראשון........ובעזרת ה' אתה תראה שתצליח.

ייתכן שהמקור להסתכלות זו היא בפרשתנו, כדי להצליח צריך להתחיל בעשייה.

הנושא המרכזי שבפרשה הוא ענין האמונה והביטחון, ונציין כאן ג' פרשיות – תחילת הפרשה, אמצעיתה וסופה.

בתחילת הפרשה ניצבים בני ישראל מול המצרים מחד ומול הים מאידך. וכנגד טענתם של ישראל אומר משה: "אל תיראו... ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אך ה' יתב'  אומר למשה: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו". וכבר שאלו המפרשים, כמו האור החיים הקדוש ועוד, ומה יעשו יהודים הנמצאים במצוקה, לא יתפללו לה'?! ועוד, מהו "וייסעו", לאן לנסוע , לתוך הים ???

מפרש האור החיים הקדוש שבמקום שזקוקים לרחמים גדולים מלמעלה, ומדת הדין מקטרגת, א"א לשבת בחיבוק ידיים אלא צריכים לעשות פעולה כדי להגביר את הרחמים מלמעלה.

וזה יסוד חשוב ביהדות, שאף שבוטחים בה' שיציל ואפי' יעשה נס, מ"מ צריכים קודם-כול לפתוח פתח אפי' כחודו של מחט. היתערותא דלתתא. (השתדלות מלמטה = השתדלות של האדם עצמו) , ועל כך אמר ה' למשה – "מה תצעק אלי", כי אין די בתפילה לבד, יש צורך בעשייה, בגילוי נכונות למסירות נפש, ואכן כך עשו ישראל כשקפצו למים ונחשון בן עמינדב שקפץ ראשון, ואז, ורק אז לאחר הקפיצה למים נבקע הים.

וכך גם בפרשת המן.  כתבו הרמב"ן ורבינו בחיי, שהתורה מלמדת אותנו בפרשה זו את עניין האמונה והביטחון, וכפי שהתורה אומרת, "קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם", וכפי שמסופר במכילתא שכשישראל התלוננו על מחסור בפרנסה, הוציא להם ירמיה צנצנת מן ואמר להם "הדור אתם ראו את דבר ה'". בזה ניתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין למקום להכין מזון ליראיו.

ואף המן היה דורש פעולה, "לקטו ממנו איש לפי אוכלו" ,שאמנם המן ירד מן השמים אך היה צורך גם בפעולת האדם. וכמה צריך האדם להשתדל? דבר זה תלוי במדרגתו, כי הצדיקים נפל המן על פתח אוהליהם ולא היו זקוקים למאמץ רב, ואילו לצדיקים פחות נפל במרחק והיו צריכים להתאמץ יותר.

רואים כאן יסוד גדול !!!

גם כשיורד מן מהשמים, זקוקים למעשה של האדם עצמו . וזהו שנאמר בפ' עקב: "ויאכילך את המן... למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". לא נאמר כי רק על מוצא פי ה' יחיה האדם ולא על הלחם, אלא לא על הלחם לבדו, שהצד הטבעי אף הוא נחוץ וחיוני, אלא שצריך להתפלל ואחר התפילה לעשות מעשה.

ומכאן לסוף הפרשה, פ' עמלק. "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי". תפילה לבד לא תועיל, אלא יש צורך במלחמה, מאידך, אין מלחמה ללא תפילה. וע"כ אמרה המשנה, שכאשר ישראל מסתכלים כלפי מעלה היו מנצחים. וכן דוד ויואב, שאמרו חז"ל שיואב ניצח במלחמות בזכות תורתו ותפילתו של דוד.

פעמים רבות הזכיר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל – בנו של הראי"ה קוק , ראש ישיבת מרכז הרב, את הפירוש לפסוק "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", שבפשוטו יש הלומדים שהם ילחמו בטנקים ובמטוסים ואנו נאמר תהילים או נלמד תורה והניצחון בוא יבואו. אך באמת אין זו הכוונה, אלא שאף אנו נזקקים לרכב וסוסים, אלא שאנו יודעים וצריכים להזכיר את שם ה' על הרכב והסוסים.

כדברים האלו כתב גם הר"ן בדרשותיו, עה"פ "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". לא כתבה התורה כי ה' הוא העושה לך את החיל, אלא את החיל אנו עושים, רק יש לזכור כי הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.

הרב עמיחי גורדין חיבר שני משלים הממחישים את העניין עליו דיברנו:

"הקומה הראשונה כבר בוערת", זעק אליו השכן, "מהר והמלט". היהודי הבוטח הרים את עיניו מספר התהילים. "אני לא צריך להימלט" אמר ברוגע לשכן הלחוץ, "אני בוטח בה' שיעזור לי". השכן הניד את ראשו בחוסר אמון, ונמלט במהירות.

האש המשיכה להתפשט. אנשים מבוהלים ולחוצים נמלטו לכל עבר. רק היהודי הבוטח ישב בשלוה כששפתיו ממלמלות במתיקות ובנחת את זמירותיו של דוד המלך. את שלוותו של היהודי הבוטח הפרו דפיקות עזות שנשמעו על החלון. "תן לי יד ונצא מכאן", צעק כבאי חבוש קסדה, "מהר! עוד מעט האש תגיע!". היהודי סירב. הוא הודה לכבאי בחום, הביט למעלה והעיר, "אני לא דואג הוא יעזור לי".

העשן אפף את כל הבית, היהודי לא הצליח להמשיך ולקרוא. הוא סגר בעדינות את ספר התהילים נשק לו והניח אותו על השולחן. לפתע נשמע רעש אדיר, היהודי הביט לשמים וראה מסוק חג מעליו. "תחזיק בחבל", צעקו אליו ברמקול, "תחזיק בחבל". היהודי נופף בשלילה לטייס המסוק, תוך שהוא מצביע לשמים. "הוא השתגע", אמר הטייס, "מה הוא רוצה מהשמים". הטייס המשיך לחוג עוד דקות ספורות מעל הבניין עד שראה את האש הענקית מכלה את כל הבניין.

 

כשהיהודי הבוטח הגיע לשמים הוא היה מאוכזב. "למה לא עזרת לי?", הוא פנה אל הבורא, "אני בטחתי בך ואתה הפקרת אותי!". "לא הפקרתי אותך", השיב לו הבורא, "שלחתי את השכן שיציל אותך ולא נעתרת, שלחתי את הכבאי וגם אז סירבת, אפילו למסוק ששלחתי, השבת בשלילה. אני לא הפקרתי אותך, אתה הפקרת את עצמך!".

* * *

סיפור האגדה על היהודי הבוטח, ממחיש בצורה יפה את הצורך להשתדל ולפעול ולא לסמוך על הנס. "ה' עוזר למי שעוזר לעצמו", אומר הפתגם. אלא שלעיתים מרוב השתדלות אנחנו שוכחים את התפילה. לעיתים מרוב הניסיון שלנו לפעול ולשנות, אנו שוכחים ש"אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו". בדור שבו הרופאים יודעים להשתיל לב מלאכותי, והמדענים יכולים להגיע לחלל, אולי כדאי לספר גם את הסיפור ההפוך – הסיפור על היהודי המשתדל.

* * *

"הקומה הראשונה כבר בוערת", זעק אליו השכן. היהודי המשתדל יצא במהירות לחדר המדרגות והחל לרדת למטה. עשן סמיך אפף אותו. היהודי המשתדל הבין שאם ימשיך לרדת הוא יישרף. הוא חזר לדירה ופתח את החלון. "תעלו למעלה" צעק אל הכבאים שעמדו למטה. "אנחנו לא יכולים", ענה אחד הכבאים, "האש קרובה מדי". היהודי המשתדל נעמד על החלון והחל להחליק על המרזב.

 

 

 

פתע נשמע פיצוץ עז, הצריף שמתחתיו החל לבעור. היהודי המשתדל תפס במהירות את המצב ושינה כיוון. הוא טיפס במהירות למעלה, והגיע לגג. "תזמינו מסוק", הוא ביקש בפלאפון מהמוקד. חצי שעה חלפה עד שהמסוק הגיע. כשהמסוק הגיע המצב כבר היה קשה מאוד. המסוק שלשל חבל הצלה אבל כשהחבל הגיע לגג, הבניין כבר בער כולו.

כשהמשתדל הגיע לשמים הוא היה מאוכזב. "למה לא עזרת לי", פנה המשתדל אל ה', "אני השתדלתי והשתדלתי ואתה הפקרת אותי". "לא ביקשת ממני עזרה", ענה לו הבורא, "חשבתי שאתה מסתדר לבד...".

תפקידנו – לשלב את העשייה עם התפילה , ואז ה' יתב' יעזור לנו . עניין זה נכון בכל התחומים , בכל המצבים שהאדם ניתקל בקושי הוא צריך לעשות השתדלות גדולה לצאת מהתיסבוכת ויחד עם הניסיון המעשי צריך לשפוך את תפילותינו ובקשותינו מבורא עולם שיעזור לנו ובע"ה ה' יתב' עוזר לכולנו.

אנו נמצאים כעת לאחר חלוקת התעודות. אני בטוח שיש תלמידים שרוצים להתקדם עוד ועוד בכל הדברים שניתן להתקדם בהם.

בואו ונתפלל ע"כ , בואו ונכוון את תפילותינו ונתפלל מעומק הלב, אך לאחר התפילות הגדולות נתחיל לפעול בעשייה מתמדת לקראת המטרה המיועדת.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • תובנות ועצות על אתגרי החינוך בימי הקורונה

    תובנות ועצות על אתגרי החינוך בימי הקורונה

    שפע של תובנות ועצות על אתגרי החינוך בימי הקורונה! ראיון של ראש מנהל החינוך, הרב ד"ר יונה גודמן, בכאן מורשת. האזינו >
    המשך לקריאה
  • אגרת להורים

    אגרת להורים

    אגרת להורים בעניין תשלומי ההורים למוסדות החינוך >
    המשך לקריאה
  • שיר של יום: סרטונים מתעדכנים בתקופת הקורונה

    שיר של יום: סרטונים מתעדכנים בתקופת הקורונה

    בכל יום אנחנו מעלים 3 סרטונים ב-3 נושאים שונים על מנת להמשיך בחווית הלימוד ככל הניתן, לשמור על קשר ולחזק את התלמידים וההורים! מוזמנים להיכנס ולצפות >
    המשך לקריאה