דברים לקראת פרשת נשא/הרב מיכה קלצהנדלר, ראש ישיבת בני עקיבא אור עציון

"ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו" (במדבר ז' י"ב)
בתחילת פרשת הנשיאים נאמר:"ויביאו את קרבנם לפני ה', שש עגלות צב ושנים עשר בקר, עגלה לשני הנשיאים, ושור לאחד" (ז' ג'). בעגלות אלו נשאו הלוויים את משא המשכן.
לאחר מכן מפרטת התורה את הקרבנות של כל נשיא ונשיא.
יש כאן לימוד גדול לנו כהורים וכמורים: הקרבן של הנשיאים היה קרבן פרטי ואישי, כל נשיא והקרבן שלו, אבל ה"עגלות" שבהם נושאים את כלי המשכן, דהיינו הנשיאה בעול, הייתה בשיתוף: "עגלה על שני הנשיאים",  "ושור לאחד", כל שני נשיאים הביאו עגלה במשותף, ושור אחד מתוך שניים שישאו את העגלה.
דבר זה בא ללמדנו, שכאשר מדובר בקרבן של הנשיא לשבט שלו, זהו משהו פרטי ואישי לכל נשיא ונשיא ולכל שבט ושבט, אך כאשר מדובר במשכן - בעבודת המשכן ובעבודת ה' הכללית, את זה לא עושים לבד, אלא כל שניים מביאים עגלה אחת כדי להדגיש את השותפות והיחד בעבודת ה'.
כך גם מסביר הספורנו במקום: "עגלה על שני הנשיאים: לאות אחווה ביניהם, אשר על ידה היה ראויים שתשרה שכינה ביניהם..."
כאשר יש אחווה ושיתוף , פרגון והערכה הדדית, נשיאה משותפת בעול- אז יש השראת שכינה.
נכון הדבר לעניין הנשיאים ועגלות הצב, שזה המישור הכללי, ונכון שבעתיים במישור המשפחתי. כל אחד מבני הבית וייחודו, אבא, אמא וכל ילד וילד. כל אחד הוא אישיות בפני עצמה וראוי לראות אותו כך, אך כל אחד הוא גם חלק מהכלל ויחד עם חברו ובני משפחתו הוא מושך בעול, כולם יחד נושאים את המשכן. כאשר יש שיתוף בין כולם- אז שורה השכינה.
שנזכה שתשרה השכינה בתוכנו מתוך הערבות ההדדת וההערכה אחד לשני

בברכת שבת שלום