מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

דבר תורה לפרשת צו- "שבת הגדול "/הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

דבר תורה לפרשת צו- ”שבת הגדול ”/הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

דבר תורה לפרשת צו- "שבת הגדול "/הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

בפרשת השבוע –צו, מתווסף קורבן תודה על קורבן השלמים שהוזכר בפרשה הקודמת.
המיוחד והמעניין בקורבן התודה הוא שבניגוד לעיקרון הידוע לפיו אין לערב כל מרכיב חמץ בקורבנות כפי שאומרת התורה בויקרא ב'- ל' : "כל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה' " , הרי שבקורבן תודה לא די שאין איסור בכך , ישנו אף ציווי מפורש על הבאת חלות לחם חמץ כפי שנאמר בפרשתנו – ז'- י"ג:   "...עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו".

סוגיה זו אומרת דורשת הסבר .

אך קודם שניגש להסבר , נזכיר כי השבת , שלפני חג הפסח -שבת הגדול, זוכה לכינוי זה מכמה טעמים :
הטעם האחד – מפני שההפטרה הנקראת בשבת זו מתוך ספר מלאכי חותמת בפסוק  "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", אך לא די בנימוק זה מאחר ולא מצאנו ששבת קרויה על שם האמור בפסוק החותם את הפטרתה...?!

 

טעם נוסף שמובא בספרות הפוסקים מתייחס לנס הגדול שהתרחש ב- י' בניסן ,שחל באותה שנה ביום השבת שקודם יציאת בני ישראל ממצרים , והוא שכל משפחה מבנ"י לקחה על פי ציווי הקב"ה שה לבית אבות , וקשרו אותו לרגלי מיטותיהם  כהכנה לקראת קרבן הפסח, והמצרים אשר ראו (ושמעו) את הכבשים, לא מיחו בידי העם אע"פ שייחסו לצאנם חשיבות רבה והחשיבו אותם כאליליהם , וזהו לכשעצמו נס גדול ,
לקחו את אליליהם וקושרים אותם למיטות והמצרים פוחדים ושותקים על מעשה זה. זהו נס גדול !!

הטעם השלישי  קשור כבר לתקופה מאוחרת יותר – ימי הבית השני , כשעם ישראל מתפצל לכתות שונות ובהן שתיים עיקריות – כת הפרושים אליה אנו משתייכים, וכת הצדוקים.
הצדוקים כידוע בחרו לאמץ את התורה שבכתב ולהתעלם מהתורה שבעל פה. כך לשיטתם טענו הצדוקים שאת חמישים ימי הספירה שבין פסח לעצרת, מתחילים ממחרת יום השבת הראשונה של חג הפסח כפי שכתוב – "וספרתם לכם ממחרת השבת ......שבע שבתות תמימות תהיינה".
לפי המצדדים בשיטה זו , ספירת העומר מתחילה תמיד לאחר שבת קודש ( ביום ראשון ) ולפי"ז תמיד חג השבועות יחול לאחר 7 שבועות – תמיד ביום ראשון.
לשיטתנו- הפרושים, המיוחד שבחג השבועות הוא שלא נקבע לו תאריך קבוע בתורה , החג יחול ביום החמישים לספירה , שתחל במוצאי החג הראשון של הפסח גם אם יחול באחד מימות השבוע . הפרוש של הפסוק "ממחרת השבת" פירושו- מייד לאחר החג הראשון, לאחר יו"ט הראשון של פסח שנקרא שבת.
כדי להוציא מטענת הצדוקים קראו לשבת שלפני יו"ט הראשון של פסח "שבת הגדול", לומר שמייד אחריה באה שבת נוספת , היינו יו"ט הראשון של פסח , אלא שזו – שבת , גדולה יותר מהשבת הנוספת שהיא היו"ט הראשון . ( טעם של בני יששכר )

שלושת הטעמים שהזכרנו – עשויים לשפוך אור על התמיהה שבה פתחנו בדבר תרכובת החמץ בקורבן התודה להבדיל מיתר הקורבנות.
אליהו הנביא – מבשר הגאולה הוא למעשה הסמן הקיצוני לתהליך שעובר על עם ישראל ומשפיע על העולם כולו.
עם ישראל יוצא מן המיצרים לא רק כדי לרשת ארץ , ולא רק בכדי להקים מדינה , ובוודאי שלא רק כדי לחיות בשקט ובשלווה... אם זו הייתה מטרת היציאה ממצרים , הרי ניתן היה להסתפק בחלופות נוחות כידוע...
עם ישראל יוצא ממצרים ישירות לקבלת התורה , התורה הכתובה והתורה שנמסרה למשה בעל פה ולאחר מכן ליהושע ,לזקנים, לנביאים , לאנשי כנסת הגדולה וכך מדור לדור עד הגיעה אלינו.
מסירת התורה שבע"פ מאפשרת לכל דור ודור על מאפייניו וסגנונו לשכלל את התורה ולעשותה לתורת חיים, הנותנת מענה קיומי וחזון לדור הבא.

כשעם ישראל קושר את צאן המצרים לכרעי המיטה, הוא מעביר בכך מסר חד משמעי- יש בורא ומנהיג לעולם ! יש אופק , יש חזון. וכדי להגיע אליו יש לקשור את הצאן – סמל החומריות  ,לבטלו , להכניסו לפרופורציה הראויה לו , ורק אז הראש פנוי לשמוע בשורה גבוהה , בשורה רוחנית , מסר של תקוה.


התעלמות הצדוקים מהתורה שבעל-פה , נובעת למעשה מאי יכולתם להתמודד עם האתגר שה' יתברך מציב לעם ישראל . הפרשנות לתורה שבכתב מרתיעה אותם עד כדי שיתוק. הם מעדיפים לשמר את הקיים – רק את התורה שבכתב , גם אם הוא לא נותן מענה רלוונטי לדור ולשעה.
לשיטת הצדוקים לא חשוב הקשר שבין חג גאולת ישראל ממצריים – ליום מתן תורה, די בכך שנשמח על גאולת הגוף , גם אם לא נגיע לגאולה השלימה של הנפש...

הפרושים לעומת זאת רואים את חג השבועות כשמיני עצרת של חג הפסח ,מתוך חיבור טבעי של חירות הגוף ומתן תורה – הגשמיות והרוחניות.

החמץ מסמל כידוע את הדרגה הנמוכה שבה האדם מייחס חשיבות רבה לעצמו ,לגופו. מצב זה נובע מתחושת התנשאות האדם בעיני עצמו- גאווה.
לכן אוסרת התורה על הבאת מרכיב חמץ ברוב רובם של הקורבנות.
אך משהגיע האדם לתובנה שיש מנהיג וריבון לעולם, ושעליו להיות קשוב לרחשי הכלל, להשתלב ולתרום את חלקו הפרטי לטובת מימוש החזון האלוקי – הרי הוא בדרגה הראויה המאפשרת לו להביא אף קורבן ממין חמץ ללא חשש שמה יתעוררו אצלו רגשי גאווה פסולים.

קורבן התודה- כשמו כן הוא- מציין את נכונות האדם להודות ולהתוודות לה' על מעשיו , להודות על מה שניתן לו , ולהודות בכך שמה שניתן לו ואולי לא היה מגיע לו ...  פעולה משולבת זו סוללת את הדרך לענווה הנצרכת להבאת קורבן ממין חמץ. אם האדם מבין שהוא צריך להודות לה' יתב' אין בעיית גשמיות = אין בעיה שהאדם יחשוב רק על עצמו, אלא במעשה זה שהאדם רוצה להביא קורבן תודה הוא בעצם מבין שהכול מה' , ולכן אים בעיה לשתף את החמץ עם הקורבן.

בחג הפסח הבא עלינו לטובה – נזכור את מטרת היציאה ממצריים כפי שנאמר במפורש בפקודת המבצע
שמות פרק ג' , פסוק יב':
"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה".

א"כ המסר הוא לחבר את הרוחניות והגשמיות , כדי שהרוחניות תשפיע על הגשמיות  , ולכן ניתן להוסיף לקורבן התודה את הלחם שמסמל גשמיות.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה