מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

האם יש הבדל בין אורח החיים בבית לבין ההתנהלות בחוץ? - לפרשת תצוה/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

האם יש הבדל בין אורח החיים בבית לבין ההתנהלות בחוץ? - לפרשת תצוה/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

האם יש הבדל בין אורח החיים בבית לבין ההתנהלות בחוץ? - לפרשת תצוה/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

על הפסוק הראשון בפרשתנו "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך..", ישנה אמרה חסידית האומרת, שכדי לצוות על השני ולומר לו מה לעשות, עליך להיות אתה, בלי הצגות, להיות אמיתי ולשמש דוגמא לזולת. רק כאשר אתה 'נאה דורש - נאה מקיים' אזי דבריך נשמעים.
רעיון זה מובא גם על הפסוק "שאו את ראש כל עדת בני-ישראל....איש ראש לבית-אבותיו הוא."  מדוע מי שאמור להיות 'ראש עדת בני ישראל', אמור להיות 'ראש בית אבותיו'? - אלא כדי להיות 'ראש עדת ישראל', עליו להיות קודם כל ראוי להיות 'ראש' בביתו שלו. אם בביתו הפרטי,  האנשים הקרובים אליו רואים בו דוגמא אישית ופיו ולבו שווים, אז גם בחוץ אנשים יקבלו את מעמדו וישימו אותו לראש עליהם.
בהמשך לזה, על ארון העדות נאמר "מבית ומחוץ תצפנו". כדי שהתורה שלמד התלמיד-החכם תהיה במקום של השפעה, צריך שהוא יהיה מודל לחיקוי - לא רק 'בחוץ' אלא 'מבית ומחוץ תצפנו' - ציפוי הזהב שהוא סמל של טוהר ושלמות צריך להיות בתוכו כפי שנראה בחוץ. וכדרשת חז"ל בגמרא [מסכת יומא דף ע"ב ב:]: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם". משמע, שלהיות תלמיד חכם בעל השפעה, לא די שיהיה בעל ידע, אלא על עולמו הפנימי להיות זהה להופעתו החיצונית, ובלא זאת לא ייחשב לתלמיד חכם.
לא לחינם דרש רבי יוחנן בילקוט שמעוני את הפסוק במלאכי ב' "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". "אם דומה רבך למלאך ה', תבקש תורה מפיהו, ואם לאו, לא תבקשו תורה מפיהו". והדבר קשה, האם הרב צריך להיות מלאך ולא בן-אדם חלילה? מה הדימוי הזה למלאך ומה רצו חז"ל ללמדנו?
יתכן לומר, שלמלאך אין דו-פרצופיות, אין חוץ ופנים ואין שוני במהותו ולכן נקרא עומד ואדם נקרא מהלך, ואם הוא מלמד תורה, עליו להיות כל כולו אמת אחת גדולה בלא שום הבדל בין מהותו הפנימית להופעתו החיצונית - כמלאך ממש.
הגמרא בסנהדרין י"ח משתמשת בכלל הלכתי "קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים" וכוונת ביטוי זה כמטאפורה, שלפני שאתה 'מייפה' אחרים 'תייפה' את עצמך ואינך יכול לדרוש מאחרים משהו שאינך מקיים אותו בעצמך. הגמרא מספרת [בבא בתרא דף ס:] על רבי ינאי, שבאו לפניו בדין תורה על אדם אחד, שאילנו נטה לרשות הרבים ובקשו ממנו לקצוץ אותו. אמר להם רבי ינאי שיבואו למחרת, ובינתיים קצץ את אילנו שלו בלילה, משום שגם אילנו שלו נטה לרשות הרבים. למחרת באו ופסק לאותו אדם, שחייב לקצוץ את האילן. הטיח בו אותו אדם, 'ומה עם שלך?'. אמר לו: לך ראה, אם שלי קצוץ – קצוץ, ואם לא אל תקצוץ. והגמרא שם שואלת, מדוע לכתחילה נטה אילנו של רבי ינאי לרשות הרבים אם זה אסור? ועונה הגמרא,

 
משום שחשב שנוח להם לאנשים לנוח תחת הצל של האילן ומשראה שתבעו אנשי רשות הרבים אותו אדם, הסיק מכך מסקנות אישיות. ומדוע לא פסק לו ואחר כך קצץ? ועונה הגמרא, משום שקשוט עצמך תחילה. אדם אינו יכול להורות לאחרים בדבר שנגוע בו.
ניתן לראות במקום נוסף בפרשתנו את אותו הרעיון של הפנים והחוץ. במשכן היו שני מזבחות, אחד בחצר המשכן, הנקרא 'מזבח העולה' ו'מזבח הנחושת', בו היו מקריבים קרבנות. המזבח השני היה בתוך ההיכל והוא 'מזבח הזהב' שנקרא גם 'מזבח הקטורת', משום שבו היו מקטירים קטורת. אם היינו שואלים איזה מזבח קדוש יותר, היינו מקבלים תשובה אחת, שוודאי המזבח שנמצא בתוך ההיכל, בתוך המשכן. וראו איזה פלא, התורה קוראת בשני מקומות [בפרק כ"ט, פס' ל"ז בפרשתנו ובהמשך בפרק מ', פס' י'] למזבח החיצון שלא היה בתוככי המשכן - קודש קודשים, ואילו המזבח הפנימי, שהיה בתוך ההיכל, נקרא קודש בלבד [בפרק מ' פסוק ט'].
על שאלה זו עונה רבי משה פיינשטין בדרך הדרוש בספרו 'דרש משה', שהפער בין החוץ לפנים מלמדנו גם על האדם. כאשר אדם נחשב כ'קודש' בתוך בית המדרש, בין תלמידי החכמים, עליו לקחת בחשבון שבחוץ בעיני הציבור נחשב כ'קדש-קדשים'. עליו לדעת ולהבין, כיצד הדברים המקובלים בבית המדרש נראים ונשמעים בחוץ ועליו לוודא, שהנאמר בבית המדרש לא יתפרש באופן שלילי מחוץ לבית המדרש ועליו מוטלת החובה למנוע לזות שפתים. וכך הגמרא במסכת יומא מספרת על הנהגותיהם של גדולי האמוראים, שנקטו משנה זהירות במעשיהם, כגון רב שלא לקח בהקפה, שמא יחשבו שאינו משלם ומנצל את מעמדו הרם .[ועיין עוד הנהגות בגמרא שם].
רבי משה פיינשטין מביא טעם נוסף, שלא רק שצריך להיזהר שלא ילמדו ממעשיו של ת"ח באופן שאינו נכון, אלא בחוץ חייב להחמיר על עצמו יותר מאשר בבית, גם משום שעלול להיות מושפע מסביבה שאינה טובה. ואדרבה, ככל שיתחזק יותר וינהג בהנהגה של 'קודש-קודשים' בחוץ, כך יצליח לקרב ולהשפיע על אחרים, וכפי שהתורה אומרת "כל הנוגע במזבח יקדש", כלומר: שכל המתקרב אליו יתקדש, אפילו שנהג עד עתה במנהגים פסולים.
כאשר אדם ינהג בביתו ורשות הרבים כראוי, יזכה להשפיע שפע של קדושה וטהרה על סובביו ובכך יוסיף להשראת השכינה בעם-ישראל.

שבת שלום!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך מוכיח: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרשת הערכית ביותר
    המשך לקריאה
  • המעודדים של העתודה

    המעודדים של העתודה

    תלמידי ישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה