מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

הד צחוקו של רבי עקיבא – פרשת "חיי שרה" / הרב חיים דרוקמן

הד צחוקו של רבי עקיבא – פרשת ”חיי שרה” / הרב חיים דרוקמן

הד צחוקו של רבי עקיבא – פרשת "חיי שרה" / הרב חיים דרוקמן

האמונה בנצח

כאשר אנו רואים את המון האנשים שהתקבצו לחברון בשבת זו, את ההמון שמילא את הרחבה שלפני מערת המכפלה עד אפס מקום, נשמע הד צחוקו של רבי עקיבא. כאשר רבי עקיבא ואותה חבורה של ענקים רואים שועל יוצא מבית קודש הקדשים כולם בוכים, כיצד לא יבכו?! אבל רבי עקיבא מצחק. שאלו אותו חבריו: "מפני מה אתה מצחק.", אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"[1]היעלה על הדעת שלבו של רבי עקיבא לא התפלץ בתוכו בראותו את המחזה הנורא הזה? ואף על פי כן - רבי עקיבא צחק. מדוע? מפני שרבי עקיבא היה מלא באמונה, מלא בהכרה האמיתית שכל המציאות העגומה שעמדה לפניו היא משולה אך לעננים, אולם מאחרי העננים שמשו של ישראל זורחת ומאירה[2].

מתוך כל כתביו של הרב זצ"ל נשמע הד צחוקו של רבי עקיבא. כאשר אנו לומדים ומדברים על "קדושת ישראל" ו-"סגולת ישראל" אין אלו פראזות בעלמא - אלא אמת לאמיתה! ישנם מצבים עוברים, מצבים חולפים - וישנו נצח! כך כאשר אנו מביטים על המצב הקשה בו אנו נתונים כרגע - עדיין נשמע צחוקו של רבי עקיבא - אנו בטוחים בכך שכל הקשיים יחלפו ויעברו! ודאי, כואב - אבל חס ושלום להתייאש. ישנם דברים חולפים - וישנו נצח, והאמת היא בנצח! עם ישראל זה נצח! תורת ישראל זו נצח! ארץ ישראל זו נצח! חברון הוא נצח! הקשר ביניהם הוא נצחי. ישנם דברים בטוחים שאין ודאי מהם: "כי בחר ה' בציון אווה למושב לו; כי יעקב בחר לו י-ה, ישראל לסגולתו" ומתוך כך האמונה הגדולה בכך ש-"לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". גם במצבים קשים כאשר אנו זועקים "ה' הושיעה", אנו מקדימים ואומרים- "כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"[3].

נביא פסקה מדבריו של הרב זצ"ל[4] המבהיר נקודה זאת:

"לא בפעם הראשונה פוגשים אנו בדברי ימינו מצב איום ומדולדל במובנו החומרי, ובייחוד במובן הרוחני, מצב שהיה צריך להביא לידי התמרמרות של ייאוש. אבל אנו איננו נפחדים, איננו נואשים מכל ירידה! בטוחים אנו כי 'נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם', ומאופל וממחשך אור ישועה יזרח.

כשאנו באים לתקופת השופטים, בייחוד לתקופתו של אבימלך בן ירובעל, זבול וגעל, ואנשי שכם. ואנו מרגישים את הדלדול החומרי והרוחני של האומה אז, תגרות והריגות ושערוריות, 'בוצרים כרמים ועושים הלולים בבתי אליליהם' תחשכנה עינינו. אבל כשאנו מעיפים עין מזה והלאה, והנה אור נוגה; שמואל, דוד ושלמה, בנין המקדש, ממלכה אדירה, תורה, חכמה, נבואה ורוח הקודש, ממשלה, משפט וצדק רוח ה' נשב, העננים פוזרו, ושמש צדקה זורח. שמשו של ישראל שולח קרניים מלאי יפעה... אף כי בלב דווי, אבל לא בלב נואש, אנו מביטים על הדלדול הנורא ..."

ודאי שאיננו שמחים על המצב המדולדל בו אנו נמצאים, אבל מכאן עד להתייאש?! ודאי שלא!

 

האחריות לכלל ישראל

אמנם אנו שמחים לראות כמה אנשים התקבצו ובאו לחברון השבת, אך פנינו צריכות להיות מופנות לכלל ישראל, לגוי כולו - אנו צריכים לחשוב על אותם יהודים הרחוקים מכאן, לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא גם אלו הרחוקים נפשית; שאיפתנו צריכה להיות הנחלת האמונה בָּאמת הגדולה הזאת לכל לבבות עמנו. ברם, ישאל השואל - היש סיכוי לכך? ואנו נשיב לו - ודאי! אין מדובר כאן על שינוי מעשה בראשית אלא החזרת עמנו לטבעו האמיתי, לרצונו האמיתי! לפני מספר שנים המצב הרוחני בעמנו היה עגום. הייתה עזיבת תורה ומצוות בכוון חד-סטרי. היינו אומרים על אדם שחדל מלקיים תורה ומצוות "פלוני הוריד את הכובע", "אתהכובע" - שהרי מי חלם שיום אחד יוכלו יהודים להסתובב עם כיפה ברחוב. הכרתי יהודים שומרי תורה ומצוות שעבדו במוסדות כלליים - גלויי ראש! זאת הייתה המציאות אז, אך כל זה השתנה! הוקם עוד מקום תורה, ועוד מקום תורה, ועוד מוסד תורני - עד שהמציאות השתנתה!

 

השליחות של כל אחד ואחד

כל זה היה פרי עבודתם של יחידים, ואכן בכל נקודה גורלית עמדו יחידים והצליחו לחולל מהפך. באופן אסוציאטיבי אני נזכר במעשה שאירע לפני מספר שנים במסיבת סיום שנה לפני הגיוס של אחד המחזורים בישיבתנו. לאחר סיום מסכת, הבחורים עשו מדורה והזמינו אותי להצטרף, ואכן הצטרפתי אליהם מאוחר יותר. עד היום אני זוכר את השיר ששרו כאשר הגעתי: "אני ואתה נשנה את העולם"! יש ביכולתנו לשנות את העולם, ומדוע צריך "אני ואתה" - מספיק "אני"!

הפתרון האמיתי לבעיות הדור הוא להאיר באור תורה, באור אהבת עם ישראל וארץ ישראל; להאיר באור מידות טובות ומעשים טובים; להאיר באור תורה, באור תורת ארץ ישראל - התורה השלמה המתייחסת לכל פרטי המציאות: מצוות בין אדם למקום ולחברו, מצוות שבין אדם לעמו ולארצו למדינתו. זוהי המשימה המוטלת עלינו וזהו תפקידנו שעלינו למלא. ומתוך כך, בטוחים אנו בכך שיתפזרו העננים ושמשם של ישראל יזרח.

 

 


[1] ע"פ מכות כד ע"ב: "שוב פעם אחת היו עולין לירושלים (רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא), כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקודשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? ...".

[2] עיין לקמן הערה 4, וכן עולת ראיה ב, עמוד ד: "טהורי-לב יראו את רבי עקיבא בגודלו, את רבי עקיבא המשחק כשרואה ששועל יוצא מבית קדשי הקדשים, מפני שלנפשו הענקית העתיד הרחוק ניצב כהווה ... האהבה בתענוגים למחזה העתיד הודאי מלאה כל כך את לבבו הטהור, עד כי לא הניחה לו מקום גם לאנחת לב על ההווה המרעיד, שהכירו רק כעב קל על פני החמה הברה בשחקים".

[3] על פי הפסוקים שבסוף "יהי כבוד", פסוקי דזימרא: "כי בחר ה' בציון אווהּ למושב לו; כי יעקב בחר לו י-ה, ישראל לסגולתו; כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב; והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו; ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".

[4] מאמרי הראי"ה (חלק ב) עמוד 451, "מחאה נגד חילול שבת וחג".

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • תצליחו לפתור את החידות?

    תצליחו לפתור את החידות?

    חידות הקיץ שלנו חוזרות! בכל שבוע תעלה חידת וידאו. פתרו את החידה השבועית ואולי תזכו בפרסים שווים! >>>
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה