מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

הזכות לשמוע בקול ההורים – העמקה בפרשת 'ויחי' וסיפור אישי/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

הזכות לשמוע בקול ההורים – העמקה בפרשת 'ויחי' וסיפור אישי/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

הזכות לשמוע בקול ההורים – העמקה בפרשת 'ויחי' וסיפור אישי/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

בפרשתנו, אנו מוצאים בקשה תמוהה, לכאורה, של יעקב מבנו יוסף. יעקב לפני מותו קורא לבנו, המשנה למלך מצרים, ומבקש ממנו דבר, המשדר חוסר אמון ביכולתו של בנו השליט, וכך אומר האבא הזקן טרם מותו: "וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה".
אין לי ספק, שיוסף 'הרים גבה' - מדוע אבא שלו מבקש ממנו להישבע? האם יעקב אינו מאמין לבנו שיבצע את בקשתו האחרונה? ואכן, מדיוק בפסוקים עולה, שיוסף לא נשבע מיד, אלא אומר לאביו "אנכי אעשה כדברך" ורק כשיעקב מתעקש ואומר לו "השבעה לי" – אז "וישבע לו". יוסף הצדיק מתגלה כאן בחכמתו ובמצוות 'כבוד אב', למרות שמסתמא לא כל כך הבין, מדוע עליו להישבע בנוסף להתחייבותו.
ואמנם, בהמשך אנו נחשפים להבנה, מדוע היה צריך את השבועה. כשבא יוסף לבקש מפרעה לקבור את אביו בארץ כנען ולא במצרים, יוסף אינו מסתפק בהודעה למלך המצרי, אלא מבקש את רשותו. יוסף מבין את הרגישות המצרית, העלולה להיפגע מכך, שאין רצונו של האב הזקן להיקבר באדמת מצרים ולכן יוסף משתמש בשבועה שאביו השביע אותו, בטענה ש'אין לו ברירה', כי זה מה שאביו השביעו ושבועה גם המצרים מכבדים, כמו שאכן הגיב המלך המצרי. וכך לשון הכתוב בבראשית פרק נ " וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ".
חז"ל אף טוענים (ורש"י מביא כאן את דברי הגמרא במסכת סוטה דף לו: וכן במדרשים רבים), שלמעשה פרעה לא היה מכבד את השבועה של יעקב, אלא שיוסף נשבע לפרעה בהזדמנות אחרת, שלא יגלה שאין פרעה בקיא בשבעים לשון [שהרי פרעה לא ידע את לשון הקודש] כפי שנדרש בזמנם ממלך, לעומת יוסף שהיה בקיא בשבעים לשון על ידי שהמלאך גבריאל למדו. ויוסף איים על פרעה, שאם לא יאפשר לו לממש את השבועה של אביו ויגרום לו להפר אותה, אזי הוא יפר את השבועה שנשבע לו.  וזה לשון רש"י כאן "ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר 'עבור על השבועה', שלא יאמר אם כן עבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו..".
מקור הדברים של רש"י הוא בגמרא (מסכת סוטה) ושם הגמרא מביאה את מה שהתרחש לפני כן: "כיון שאמר פרעה ליוסף 'רק הכיסא אגדל ממך' (שם מא מ), אמרו המצרים: עבד שקנאו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו? - אמר להם: גווני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: אם כן, יהא יודע בשבעים לשון.  באותו הלילה בא גבריאל והוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, ולמדו שבעים לשון, שנאמר 'עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע' (תהלים פא ו). בבקר קראוהו פרעה ושאלו בשבעים לשון, ויוסף היה מחזיר לו, כיון שהתחיל יוסף בלשון הקודש, ולא השיבו פרעה, אמר לו: השבע לי שלא תגלה הסוד, שלא יאמרו זה גדול מפרעה. כיון שהשביע יעקב את יוסף, שלח לו 'אבי השביעני לאמר', אם אקיים שבועתי זו, אני עומד בשבועתך, ואם לאו כשם שאני עובר על שבועת אבי, כך אני עובר על שבועה שהשבעתני, מיד אמר לו 'עלה קבור את אביך כאשר השביעך'.. ".
איזו ראיה לרחוק הייתה ליעקב, כאשר השביע את בנו, למרות שאנו נוטים לפעמים לבטל את דברי הזקנים וכבר למדונו חז"ל (מסכת נדרים מ.) "ר"ש בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך ילדים בנה, וזקנים - סתור, שמע לזקנים ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין".
 
אמנם אין זה דבר מוחלט, שכל 'סתירת זקנים - בנין', אלא מבואר בספר "המאורות הגדולים" [מובא על הדף שם], שזקנים הרוצים 'להרוס' דבר מה, תחילה 'בונים' בנין, ועל ידי כך הבניין הישן נסתר מאליו, וזהו "סתירת זקנים - בנין", שבתחילה עושים בנין. ואילו הצעירים, כשרוצים 'לבנות' בנין חדש, קודם 'הורסים' את הקיים, ואז לא 'בונים' כלום. וזהו "בנין נערים - סתירה" שבתחילה עושים סתירה.
ברצוני לשתף אתכם, הקוראים, בחוויה אישית שיש בה מוסר-השכל ויכולה להביא תועלת לבחורים צעירים שחושבים שהם כבר יודעים הכול...במיוחד הדברים אמורים במה שנוגע ל'יחסי הורים-ילדים', כאשר פעמים רבות נראה לצעירים, שההורים 'סתם' מתעקשים על עקרון כלשהוא, הנראה לצעירים מיותר ומיושן...
הדברים התרחשו בתקופת חג-הפסח של שנת תשל"ו. היינו לקראת סוף השליחות-החינוכית בישיבה התיכונית בעיר מונטריי שבשוויץ והיינו אמורים לחזור לארץ בקיץ המתקרב מס' חודשים לאחר מכן. היו לנו חברים מאוד קרובים, שהבעל למד רפואה בעיר גנואה שבאיטליה והחלטנו לחגוג איתם את ליל-הסדר באיטליה. לצורך כך, הוצאתי אשרת ויזה משוויץ לאיטליה, כפי שנדרש באותם הימים. בחול-המועד, לאחר ליל-סדר מרומם, השארתי את אשתי והילדים בגנואה שבאיטליה וטסתי לישראל למטרת ראיונות ורעיונות בדבר המשך עבודתי החינוכית בארץ, כשהתכנית הייתה לחזור בטיסה מתל-אביב לרומא ומרומא לגנואה, לאסוף את המשפחה ולחזור הביתה, לשוויץ. בשהותי בארץ, סוכם שבקיץ עם חזרתנו לישראל, אשמש כר"מ בישיבת בני עקיבא בנתניה. זה היה ערב יום העצמאות בטיסתי חזרה לרומא ובשדה התעופה התרחש משהו שלא ציפיתי לו...
אבל נחזור רגע לארץ. טרם עלייתי לטיסה לרומא, נפרדתי מהורי אשתי עליהם השלום וחמי, יהודי יקר בעל זכויות רבות במוסד ובעליית יהודי מרוקו ועוד...ביקש ממני שארכוש לו משהו בחו"ל וכשנחזור לארץ בקיץ, נביא את זה עמנו ולצורך כך נתן לי סכום של 500 פרנקים שוויצרים לצורך הרכישה. ניסיתי בתוקף לומר לחמי שלאחר שאקנה ואחזור לארץ, יחזיר לי את סכום הקניה, אך חמי התעקש שאקח את הכסף והוסיף "אולי הכסף יהיה נחוץ לך". מפאת כבודו והערכתי אליו, לקחתי ממנו את סכום הכסף, והלכתי להיפרד גם מהוריי. והנה, הוריי הכינו לי גם הם 'צידה לדרך' - חבילה גדולה שבה היה בלוק ענק של גבינה צהובה (מצרך שלא נמצא במקום מגוריי מסיבות של כשרות). הודיתי כמובן להוריי אולם בלבי חשבתי שקצת 'הגזימו' עם הגבינה הצהובה, אבל משום כבודם וטרחתם לקחתי מידם את החבילה ועליתי למטוס בואכה רומא.
ובכן, בערב יום-העצמאות אני נוחת בשדה התעופה ברומא וניגש לעמדת הבידוק לטיסה פנימית לעיר גנואה, שם בני משפחתי ממתינים לי. אולם, לפתע עוצרים אותי בביקורת הדרכונים ואומרים לי, שאיני יכול להיכנס כלל לאיטליה, הואיל והצטיידתי בוויזת מעבר חד-פעמית והיות ויצאתי לישראל אין לי אישור להיכנס פעם נוספת לאיטליה. כל תחנוניי על כך שמשפחתי ממתינה לי בארצם לא הועילו והודיעו לי, שאני יכול לטוס חזרה לישראל או לחילופין לטוס למדינה אחרת – ולאיטליה אינני נכנס... מה עושים כעת? אשתי והילדים מחכים לי בשדה התעופה בגנואה כפי שסוכם, לא היה לי אז טלפון סלולרי וגם לא כרטיס אשראי. או-אז, נזכרתי שיש בידי 500 פרנקים שוויצרים, שנתן לי חמי לפני הטיסה ודבריו "אולי הכסף יהיה נחוץ לך" קיבלו משמעות חדשה ומשמחת ביותר!. מיד ניגשתי וקניתי כרטיס טיסה לשוויץ, שעלה בדיוק 500 פרנקים (!) והגעתי בשעה טובה ומאוחרת לעיר ג'נבה, משם הייתי צריך לעלות על רכבת לביתי בעיר מונטריי. אבל - מה אוכלים? כבר 24 שעות לא בא אוכל לפי ובדרך אין אוכל כשר? ובנוסף – לא היה ברשותי כסף גם למלון, גם לרכבת למונטריי וגם לרכוש מזון? ואז נזכרתי בבלוק הגבינה הצהובה, אשר שימש לי כארוחת בוקר, צהרים וערב עד שהגעתי לעיר מונטריי לאחר ארבעים-ושמונה שעות של טלטולי הדרך.
למדתי בגוף ראשון, כמה יקרה המצווה הזו לשמוע בקול ההורים, גם אם לא ממש מבינים אותם.
"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"
שבת שלום!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה