מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

הכבדת לב פרעה - הרב חיים דרוקמן - יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

באדיבות אתר ישיבת ההסדר בני עקיבא אור עציון

הכבדת לב פרעה - הרב חיים דרוקמן - יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

הכבדת לב פרעה - הרב חיים דרוקמן - יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

באדיבות אתר ישיבת ההסדר בני עקיבא אור עציון

בפרשת השבוע אנו קוראים [1]: "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אלקים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ: (ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: (ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה’ בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם...(יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’"

 

כאן המקום להעיר כי אין בכונתנו לעסוק הפעם בשאלת הידיעה והבחירה. שאלה זו לא קשה כלל כשיודעים שהידיעה האלוקית איננה עומדת בסתירה לבחירה האנושית. הקב"ה יודע כבר עכשיו מה שאני עתיד לבחור, אך אין ידיעתו משפיעה על הבחירה החפשית שלי. אמנם, השאלה בה ננסה להתמקד היא כיצד יתכן שהקב"ה הקשה את לב פרעה??

 

שאלה זו מציג הרמב"ן [2]: "...בשאלה אשר ישאלו הכל: אם השם הקשה את לבו - מה פשעו??"

כלומר, מילא כשאנו פוגשים בפסוק (ד') "וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" - אז מובן שמדובר פה על ידיעתו של הקב"ה אשר יודע כבר עכשיו מה שעתיד להיות, ואף על פי כן, אין פה התערבות בבחירה של פרעה. אולם בפסוק קודם לכן (ג') "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה" ישנה התערבות מפורשת בבחירתו של פרעה. אם כן, מה ראה הקב"ה להכביד את לבו? ואם אכן נשללה הבחירה ממנו - מדוע עליו לשאת בעונש?

 

כך שואל ר' יוחנן במדרש [3]: "כי אני הכבדתי את לבו - אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה?" - בשאלה זו ננסה לראות מספר שיטות:

 

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות תשובה עומד על עקרון הבחירה החפשית וקובע [4]:

(א) רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו...ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע"

(ג) ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים ומפני זה הענין נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם:

ועוד הוא מוסיף ביטויים אודות השוללים את הבחירה החפשית:

(ב) אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם וכו' ".

 

לאחר מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות פנה העם אל משה בבקשה [5]: "וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה’ אלקינו אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אלקים אֶת הָאָדָם וָחָי: וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה’ אלקינו עוֹד וָמָתְנוּ... קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה’ אלקינו, וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה’ אלקינו אֵלֶיךָ, וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי, וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי: שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם"

הכל טוב ויפה, אלא שיש פה תמיהה גדולה - היתכן שהקב"ה יגיד 'מי יתן...', 'הלואי ויכולתי...'?!

אומר על כך הרמב"ן [6]: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי - בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

כן רואים ברש"י על הפסוק [7]: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתו,ֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" - "רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", את זה הקב"ה שואל ממך, מבקש ממך.

יש לדעת - הביטוי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' כולל בתוכו את כל מה שקשור להתנהגות, לאמונה, לערכים ולמוסר. בכל אלו יש לאדם בחירה חפשית לנהוג כרצונו.

 

עד כאן בררנו את היחס לבחירה החפשית. ומעתה נשאר לברר כיצד תיתכן הכבדת לב פרעה.

אומר הרמב"ם בהמשך [8]:

"(א) פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים - בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו, ראוי להפרע ממנו. והקב"ה יודע איך יפרע - יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים, שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן, וכתיב: 'איש בחטאו ימות - עד שיעשה איש'. ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא.

(ב) במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה. אבל אם עשה תשובה - התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.

(ג) ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה הוא...-לפיכך כתוב בתורה 'ואני אחזק את לב פרעה' לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר: 'הבה נתחכמה לו' - נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו".

 

שיטת ספר העקרים [9]

ר' יוסף אלבו, בעל ספר העקרים, מבאר את ענין הכבדת לב פרעה בדרך שונה, ואומר:

"שהשב מיראה הוא על שני פנים - יש שב מיראת העונש, ומוטל עליו כעבד שהוא מתחנן לפני אדוניו בעוד שמלקה אותו, וכשיקל האדון מעליו שבט אפו - ישוב למרוד בו כאשר בתחלה. כמו שהיה הענין בפרעה, שבהיות המכה עליו היה אומר ה' הצדיק וגו', וכשהיתה הרוחה - חזר להכביד את לבו כבתחלה. וזה בלי ספק היה מורה שהתשובה הראשונה היתה על צד ההכרח מֵאֵימוֹת מות נפלו וגו' ושלא היה פעל בחירי,  ועל כן אין ראוי שתחשב לו לתשובה כלל".

כלומר, יש מי שהתשובה שלו היא רק כלפי חוץ. אדם חוזר בתשובה כתוצאה ממכות שהוא מקבל, כמו עבד שצועק 'די! אני מצטער' בשעה שהאדון מכה בו, אך ברגע שפוסקות המכות הוא חוזר על קיאו. זו אינה תשובה אמיתית. ממשיך בעל העקרים -

"ויש מי שהוא שב מפני פחד השם ועונשיו ואף בשעת הרוחה פחד אלקים לנגד עיניו, והוא ירא וחרד מאימת יסוריו בהיותו מאמין שכל הדברים באים מהשם יתברך על צד הגמול והעונש, ולא ייחס הדברים אל הטבע והמקרה כמו שעשה פרעה, שבסור המכה מעליו - היה חוזר לקלקולו הראשון. ואף אחר מכת בכורות, כשחשב שישראל נבוכים בארץ, תלה כל האותות והמופתים שראה במקרה, ועל כן נתחזק לרדוף אחרי בני ישראל. ונתאמת שתשובתו הראשונה היתה באונס ומחמת המכות ולא בחירית".

כלומר, יש תשובה דומה לזו, שגם בה האדם מתקן את מעשיו מתוך יראת העונש. הוא מודע לכך שאת המכה נתן רבש"ע, אלא שהפעם הוא פוחד ממנה גם לאחר זמן ולא רק בעת נתינתה. אמנם, גם זו היא תשובה חיצונית בלבד, ועל כן אין ראוי שתחשב לו כתשובה כלל.

 

ממשיך בעל העקרים ואומר - "ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב שהשי"ת מחזק לב הרשעים או מקשה ערפם ומונע מהם דרכי התשובה. וזה, שהרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל השם מיראת עונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה: 'חטאתי הפעם ה' הצדיק וגו' ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחירי, הנה השי"ת מחזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו המורך שקנה מחמת המכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח, ואז יבחן אם היתה תשובתו בחירית. ומאשר בחירת פרעה כשסר מעליו עול המכה היתה לרע, אמר השי"ת: 'אני הכבדתי את לבו', כלומר: כשהסירותי מלבו המורך שקנה מחמת המכה, וישאר על טבעו ובחירתו...לא שהש"י ימנע מן האדם טוב בחירתו חלילה...אלא שהשי"ת משאירו על בחירתו בלבד מבלי מכריח מחוץ, והוא בוחר דרך לעצמו".

 

כלומר, בשונה מדעת הרמב"ם האומר שהכבדת לב פרעה באה כעונש על שעינה את ישראל, ומטרתה למנוע מפרעה את האפשרות לתשובה, בא ר' יוסף אלבו ומברר שהכבדת הלב לא באה למנוע מפרעה את האפשרות לתשובה, אלא היא נועדה לבחון את תשובתו - "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" - האם היא תשובה אמיתית או שמא אינה אלא תשובה חיצונית בלבד, הנובעת מתוך אימת המכות. הכבדת הלב אפשרה לפרעה להסיר את אימת המכות מעליו ולחזור בתשובה בחירית, לבחור לתקן את דרכיו מתוך הכרה פנימית בבורא עולם, מתוך שיקולים שכליים טהורים. אך פרעה, אע"פ שניתנה לו האפשרות לתשובה שכזו, בחר להמשיך ולשעבד את ישראל וסרב לשלחם מארצו, בבחירתו החפשית.

 

בדומה לכך מבאר הספורנו [10]: "הנה, בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו: 'חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה', אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו. וזה, להשיב את המצרים בתשובה... ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באומרם: 'הטרם תדע כי אבדה מצרים!' וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך: 'ואני אקשה את לב פרעה', שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל..."

 

מעין דברים אלו אומר הספורנו במקום אחר [11]: "ואני אחזק את לבו - כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו. ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שָלְחַם"

 

עד כאן ראינו שתי דעות ביחס להכבדת הלב של פרעה, שיטת הרמב"ם ושיטת העקרים. ונראה ששתי דעות אלו מובאות ברמב"ן כתשובה לשאלה בה פתחנו: "והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת! האחד - כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. (כשיטת הרמב"ם)

והטעם השני - כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק 'ויחזק לב פרעה'[12], וְ-'ויכבד פרעה את לבו'[13] הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם! אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם - רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב: 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו' ".

כלומר, הקב"ה לא איפשר לפרעה לחזור בתשובה שאינה שלימה. הקשחת הלב באה על מנת להסיר את הרושם הכבד של המכות - כשיטת העקרים [14].

 

כיון שפתחנו בשאלת המדרש, נסיים בהדגשה שהוא מדגיש בתשובתו [15]: "אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה? - אמר ליה ר' שמעון בן לקיש: יסתם פיהם של מינים! אלא 'אם ללצים הוא יליץ', שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה, שניה ושלישית, ואינו חוזר בו - והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע - כיון ששיגר הקב"ה חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך - הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הֶוְי: 'כי אני הכבדתי את לבו' ".

המדרש עומד על העובדה שהקב"ה הכביד את לבו של פרעה רק מהמכה השישית ואילך, לפני כן, בחמשת המכות הראשונות, היה זה פרעה שהכביד את לבו וסרב לשלח את ישראל מארצו. העונש על סירובו זה היה מניעת חזרתו בתשובה.

 

לסיום נזכיר שודאי יש ערך גם לעשרת המכות בפני עצמן, ולהשלמת התמונה, יש מקום לעמוד על המסרים אותם הן מעבירות לנו.



[1] שמות פרק ז'.

[2] רמב"ן שמות ז', ג'.

[3] מדרש רבה שמות פרשה י"ג פסקה ג'.

[4] רמב"ם - הלכות תשובה פרק ה', א'-ג'.

[5] דברים פרק ה', כ"א-כ"ו.

[6] רמב"ן, דברים ה', כ"ו.

[7] דברים פרק י' פסוק י"ב.

[8] הלכות תשובה פרק ו'.

[9] ספר העקרים מאמר רביעי פרק כ"ה.

[10] ספורנו, שמות ז', ג' (פרשת וארא).

[11] ספורנו, שמות ד', כ"א (פרשת שמות).

[12] להלן פסוק י"ג, כ"ב, ובפרק ח', ט"ו.

[13] להלן ח' כ"ח, ובפרק ט', ז'.

[14] בתשובה לשאלה לאחר השיעור: לא יתכן לומר שהקב"ה הקשה את לב פרעה רק בכדי שיוכל להביא עליו את המכות.

 - היעלה על הדעת שהקב"ה סתם מתעלל באנשים?!

[15] שמות רבה, שם.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מחנכים באמונה

    מחנכים באמונה

    הקלטות וובינרי העשרה בנושאי פדגוגיה, חינוך ואמונה בימי הקורונה
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה
  • מטיילים על בטוח - הכללים שישמרו עליכם בטיול

    מטיילים על בטוח - הכללים שישמרו עליכם בטיול

    כולנו יוצאים לטיולים ברחבי הארץ. השנה, בעקבות ריבוי המטיילים בארץ, חשוב יותר מתמיד שנשמור על כללי בטיחות בטיולים. ריכזנו עבורכם את הנקודות העיקריות שחשוב לזכור
    המשך לקריאה