מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

הפנימיות והחיצוניות בפרשת תרומה ובחודש אדר - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

הפנימיות  והחיצוניות בפרשת תרומה ובחודש אדר - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

הפנימיות והחיצוניות בפרשת תרומה ובחודש אדר - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

אנו מתחילים 4 פרשות שעוסקות בתכנון המשכן ועשייתו. אם נשים לב נוכל לראות דבר חשוב מאוד, שמלמד על החיים בכלל. כמה פעמים חשובה לנו החיצוניות יותר מהפנימיות. כמה פעמים אנו רוצים ללכת עם מותגים כאלו ואחרים, כאשר אנו מוכנים לשלם הרבה יותר בשביל שיהיה כתוב באותיות קטנות את החברה הידועה, בזמן שיש בחנות אותו דגם שעולה הרבה פחות ללא פיתקית כזו או אחרת.

אנו תמיד צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו משקיעים בפנימיות שלנו שהיא הרבה יותר חשובה ביחס לחיצוניות.

נדמה לי שניתן לראות את חשיבות הפנימיות בפרשת השבוע הנוכחית , פרשת תרומה.

בואו ונראה .......

בדרך כלל אנו קוראים בתורה את פרשיות המשכן במהלך חודש אדר. אמנם השנה אנו נמצאים באדר א', אך הדברים נכונים הן לאדר א' והן לאדר ב' .

כידוע – המשפט שיודעים כולם על חודשי אדר הוא - משנכנס אדר מרבין בשמחה, זהו עניינו של החודש.

ניתן למצוא קשר פנימי עמוק בין המשכן ובין מהותה של השמחה העומדת במרכזו ובעיצומו של חודש אדר. נעמוד כאן על שני נושאים בהם ניתן להשוותם: א) אמצעי מול מטרה. החובה להבחין בין האמצעי ובין המטרה, בין הטפל לעיקר. ב) חיצוניות ופנימיות. הצורך להשקיע את מירב האנרגיה בפנימיות וזהירות מהשקעה עודפת בחיצוניות נוצצת.

א. אמצעי ומטרה במשכן ובעבודת השמחה

ידועים דברי האלשיך הקדוש על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל. מטרת המשכן אינה שתשרה שכינה במשכן, אלא שתשרה שכינה בלבבות ישראל, "בלבבי משכן אבנה". כמה הזהירו הנביאים את בני ישראל שבדורם אשר סברו שהמשכן והמקדש בעצמם הם בטחון וערובה לשלום. הנביאים עומדים וזועקים כי אין ערך במקדש ללא תיקון המעשים, ללא תיקון הנפש, הפנימיות של האדם. המקדש אינו אלא אמצעי והמטרה היא השכינה השורה בליבו של האדם.

הנה ירמיהו פרק ז' פסוק ה' אומר:

כֹּֽה־אָמַ֞ר יְקֹוָ֤ק צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה:
אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵמָּה:
כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ:

ומפרש המלבי"ם שם

אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה', ר"ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי"כ הוא היכלו, רצונו לומר שעי"כ ישכון בו, לא כן, כי היכל ה' המה, ר"ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנזכר בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקודש.

וזוהי בדיוק עניינה של השמחה. 

אגדה תמוהה מובאת בגמרא במסכת סוכה בדף מ"ח עמוד ב' על ויכוח בין שני גויים. האחד שמו ששון והמין השני שמו שמחה, והם רבים ביניהם מי עדיף ממי כשכל אחד מביא ומעוות פסוקים לחיזוק טענתו.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מח עמוד ב

הנהו תרי מיני, חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה, אמר ליה ששון לשמחה: אנא עדיפנא מינך, דכתיב ששון ושמחה ישיגו וגו'. - אמר ליה שמחה לששון: אנא עדיפנא מינך, דכתיב שמחה וששון ליהודים. אמר ליה ששון לשמחה: חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא, דכתיב כי בשמחה תצאו. אמר ליה שמחה לששון: חד יומא שבקוך ומלו בך מיא, דכתיב ושאבתם מים בששון. אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו: עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי, דכתיב ושאבתם מים בששון. - אמר ליה: אי הוה כתיב לששון - כדקאמרת, השתא דכתיב בששון - משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא, ומלינן ביה מיא.

 [ הסבר הגמרא בלשונינו :

היו שני כופרים, אחד מהם שמו ששון ולשני קוראים שמחה. אמר ששון לשמחה : אני עדיף ממך שהרי הקדימו בפסוק את המילה ששון לשמחה שנאמר – "ששון ושמחה ישיגו". השיב לו שמחה לששון : אני עדיף ממך שהרי הקדימו אותי בפסוק אחר – "שמחה וששון ליהודים", הרי שהקדימו את שמחה לששון.

אמר לו שוב ששון לשמחה – יום אחד תרד מגדולתך ותתחיל לרוץ לפני אנשים שנאמר – "כי בשמחה תצאו..." , כלומר- עם שמחה, שירוץ לפניכם להראות לכם את הדרך תצאו, רואים מכאן שתרד מגדולתך ותתחיל להיות שליח ורץ לפני אנשים.

אמר לו שמחה לששון בחזרה : יום אחד גם אתה תרד מגדולתך וימלאו על ידך מים שנאמר – "ושאבתם מים בששון. אמר לו אותו גוי ששמו ששון לרבי אבהו : עתידים אתם – היהודים לשאוב עבורי מים בעולם הבא , שנאמר – ושאבתם מים לששון" . אמר לו ר' אבהו : אם היה כתוב לששון באמת היה ניתן לפרש כמו שאמרת, אבל כתוב בששון , כוונת הכתוב הוא שנשתמש בששון לשאוב מים , כלומר – יעשו מעורו של אותו אדם שנקרא ששון נוד=כד ונמלא בו מים. ]

רואים באגדה זו ,שאותו ששון אמר לרב אבהו, אתם עתידים למלאת לי מים לעתיד לבוא, שנאמר:  'ושאבתם מים בששון'. אמר לו רב אבהו: לא נאמר ושאבתם מים עבור ששון אלא ושאבתם מים בששון, אנו עתידים להפשיט את עורך מעליך ולשאוב בך מים עבורנו.

וקשה על גמרא זו – מה פירוש של האגדה התמוהה והמוזרה הזו , למה היא נכתבה בגמרא , מה היא רוצה ללמד אותנו ????

ה"שם משמואל" - רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב , שהיה האדמו"ר השני בחסידות סוכטשוב מפרש אגדה זו בצורה נפלאה, וזה לשונו :

ומפי כ"ק = (כבוד קדשו) אבי אדמו"ר זצללה"ה= (זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא ) שמעתי שאמר לפרש דהמין סבר כי התכלית לאדם להיות שש ושמח, והשיב לו ר' אבהו כי זה רק צורך לעבודה ולא התכלית....דההוא גברא משוינן לי' גודא = (כד ) ומלינן בי' מיא, ודפח"ח= (ודברי פי חכם חן) .... אבל בעיקר הדבר שתפסו במשלם שזה תכלית האדם,  בא ר' אבהו והכה על קודקודם שלא כן הדבר רק כמו נאד לשאוב בו מים, ואם יהי' לאיש נאד מוכן אבל לא ישאב בו מים רק יעמידנו אצלו ריקם ימות בצמא, כן הוא זה שהנפש תישאר ריקה ונעורה ותלך לאבדון, ולא יועילו לה השמחה והששון שהיו לה בעודה בזה העולם, וכמו שמסיים שלמה המע"ה =(שלמה המלך עליו השלום) בספר קהלת את אלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:
(ספר שם משמואל חלק המועדים - סוכות שנת תרע"ב)

כמה הדברים נכונים לדורנו.

מליארדים של דולרים מתגלגלים בעולם בעסקי בידור וברצון למצוא שמחה. בדרך כלל לא רק שאין מצליחים להגיע לשמחה אמיתית, אלא אף אם תאמר שאנו יכולים לזכות לכך עלינו לזכור שאין לראות בשמחה ערך ותכלית אלא אמצעי בלבד. אין אנו שואבים מים לששון, אין אנו משעבדים את הכול למען השמחה, אלא ההפך הוא הנכון, אנו מנצלים את השמחה והששון לצורך מטרה נעלה יותר. ושאבתם מים בששון, תשאבו בששון לצורך הנפש, אין מה לעשות בששון ובשמחה, הם אמצעי כדי לשמח את הנפש ולקחת זאת לטובת עבודת ה' שלכם, העבודה הפנימית שלכם בעבודת ה'.

חיצוניות ופנימיות

דרכו של עולם, אדם הבונה את ביתו או מי שמקים בנין או מלון מפואר, הוא ישקיע משאבים  רבים ביופיו והידורו של המבנה. אכן היחס להשקעה זו תלוי בחשיפה ובכמות האנשים שיראו יופי והידור זה. למשל: הלובי במלון הוא מפואר מאד, אך חדרי המדרגות והמחסנים מוזנחים. 

כך גם בביתו הפרטי של האדם., הוא ישקיע בסלון ובמקומות החשופים לאנשים שיבואו לביתו, אך במקומות המוצנעים זה לא כך .

ומה קורה במשכן ????

והנה להפתעתנו במשכן קורה כמעט ההפך הגמור.

כמות הזהב המרובה ביותר נמצאת דווקא בקודש הקודשים - בארון בכפורת ובכרובים, כאשר רק הכהן הגדול פעם אחת בשנה מסוגל לראות זהב זה! חלק המשכן הנגלה לכל האנשים בחוץ אינו אלא עורות עיזים שאינם יפים ביותר. רק הכוהנים הנמצאים בתוך המשכן יכולים לראות את יריעות התכלת והארגמן הנאים או את עמודי השיטים המצופים זהב.

דבר זה בא ללמדנו כי המשכן המבטא את עבודת ה' אין עניינו להרשים חיצונית. רק הנכנסים פנימה עוד ועוד הם ההולכים ונחשפים ליופי זה, כי עבודת ה' היא עבודת פנים ודורשת פנימיות. רעיון זה מונח במדרש המתייחס על הארון המצופה מבית ומחוץ: מכאן לתלמיד חכם שיהיה תוכו כברו (יומא ע"ב.).

נשים לב כי את הזהב המצופה בתוכו של הארון שום אדם בעולם , אף הכהן הגדול ביום הכיפורים לא יכול לראותו שהרי הכפורת מונחת עליו, לפיכך נשאלת השאלה מדוע להשקיע כמות גדולה של זהב בתוכו של הארון????  אלא מכאן לתלמיד חכם שיהיה תוכו כברו. אל תתרכז בחיצוניות מה אנשים רואים מה יגידו הבריות, אל תנסה לעשות רושם, אלא שיהיה תוכו כברו, כי עבודת ה' היא פנימית וה' יתב' בוחן כליות.

והנה אף השמחה צריכה עבודה גדולה על מנת שתהיה עבודה פנימית אמיתית ולא מעשה מוחצן. משנכנס אדר יש להשקיע זמן מחשבה ולימוד על מנת שהשמחה לא תיהפך להיות מעשה שמחה חיצוני אשר אין בינה לבין שמחה פנימית דבר. אחת הדרכים שהורונו חז"ל להתחבר לשמחה אמיתית היא דווקא על ידי כך שאדם יוצא מעצמו ומתחשב באחרים.

ונסכם בדברי הרמב"ם על מהותה של השמחה:

כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר +דברים כ"ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרב כל) הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות...

וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל +דברים ט"ז+ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו       (הלכות יו"ט פרק ו) .

הגמ' במסכת תענית דף כ"ב עמוד ב' מספרת על אמורא ששאל את אליהו  האם מצויים בשוק בני עולם הבא, ואליהו הצביע על שני אנשים שהיו נראים פשוטים אך כשנשאלו למעשיהם הם אמרו שהם אנשים בדחנים שגורמים לרומם רוחם אל אנשים עצובים ולשים שלום בין בני אדם שנקלעו למריבה.

המשכן ועבודת השמחה שניהם כאחד מלמדים אותנו להתרחק מן החיצוניות ולהשקיע בעבודת הפנים.

מהו המסר של דבר התורה המקסים הזה ??

חבר'ה – בואו ונמקד כל השנה בפנימיות שלנו ופחות חיצוניות. זה לא אומר שצריכים ללכת עם בגדים עם כתמים ..... אלא שנשים שנקפיד יותר על הפנימיות מאשר החיצוניות.

בע"ה אנו בחודשי אדר נתמקד המון בישיבה שלנו על ענייני החסד וההתנדבות ונשתדל להביא הרבה שמחה לאנשים הזקוקים לכך.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • השר לענייני זום נגד מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

    השר לענייני זום נגד מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

    בראיון ראשון ובלעדי של השר הנכנס, תקף השר את אנשי החינוך של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא >
    המשך לקריאה
  • נר תמיד: פרס ראשון בתחרות המים של שטוקהולם

    נר תמיד: פרס ראשון בתחרות המים של שטוקהולם

    נדב אלגרבלי, תלמיד ישיבת בני עקיבא נר תמיד, זכה בפרס הראשון בתחרות המים של שטוקהולם לנוער בישראל ועבודת המחקר שלו תייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית בשטוקהולם >
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה