התאריך העברי- הרב חיים דרוקמן שליט"א

הקדמת הרמח"ל למסילת ישרים:

אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה.

יש ערך לחזור על דברים, כדי להפנים אותם. המטרה היא לא רק לדעת אלא גם להפנים. בודאי אם מדובר בהרגל, דברים שבנ"א רגילים בהם. באופן טבעי, דבר שאדם רגיל אליו, קשה לשנות אותו, צריך מאמץ מיוחד לשנות הרגלים. לכן יש צורך לחזור ולברר את הענין. רק מתוך החזרה וההפנמה שואבים כוחות לשנות, להתאמץ, להתרגל באופן חיובי.

התאריך הנוצרי- לצערי רבים וטובים משועבדים לו. לצערי גם אנחנו נגועים בנגע בזה, צריך פשוט להטהר ממנו.

יש דעות בהלכה שהשימוש בתאריך הנוצרי הוא איסור.

המהר"ם שיק, שו"ת, יורה דעה, קע"א:

זה עבירה כפולה ומכופלת דמספר החדשים שלהם אינם מכוונים למספר בני ישראל ומה שייסמו במספר השנים ללידתו של אותו האיש למספר הנוצרי(ביחס למצבה שכתבו עליה את התאריך הנוצרי) גם אם מישהו יוכיח שמבחינה היסטורית זה לא הזמן הנכון ללידתו, התאריך נקבע כדי שיזכרו את לידתו לדעתי זה איסור דאורייתא, שהרי בתורה בפרשת משפטים נאמר "ושם א-להים אחרים לא תזכירו ... והמונה במספרם נראה לפי ענ"ד דעובר באיסור ההוא על ושם א-להים אחרים לא תזכירו.

קדם לו החתם סופר (לפני כ- 200 שנה), דרוש לז' אב, תקע: במנין שאנו מונים לבריאת העולם, זוכרים אנחנו שהעולם מחודש וא"י ראויה לנו... כמו רש"י הראשון על התורה. התאריך העברי- ה' ברא את העולם, וא"י שלנו. ולא כאותם חדשים מקרוב, המונים שכותבים בריש מגילתא מנין לידת משיח הנוצרים, וכותב וחותם עצמו שאין חלקו בא-להי ישראל... אוי להם שגמלו נפשם רעה, תחת תורת ד' מאסו...

כמה כואב שאנשים כותבים בתחילת המכתב ב"ה, ובהמשך את תאריך לידתו של משיח הנוצרים.

במקום נוסף, דרוש לח' טבת, תקצג, הוא כותב: במה שאנו מונים לשבת ולחודש, אנו מחברים אמונת בריאת העולם ושמירת שבת עם אמונת הגאולה, בכל שפה, לימי השבוע יש שם. בעמ"י- אין שם, רק מספר, יום ראשון, שני. סופרים לשבת. וכן חודש- בתורה אין שמות לחודשים. רק סופרים חודשים ליציא"מ, לגאולה.

 וכמו שכתב הרמב"ן בפרשת דברות שניות שתלה השבת ביציא"מ שראינו בעינינו ניסי ד' בגאולתנו נדע כי הוא כל יכול ומהווה כל הוויות וממילא נוכל להעיד על בריאת העולם...כמו הכוזרי. מתוך יציא"מ ומתן תורה, אנו באים לבורא העולם.  ולא כחדשים מקרוב, שמונים לידת משיחם של נוצרים, יבושו בית ישראל על תמורה זו...

החת"ס על התורה, בא, החדש הזה לכם ר"ח וכ', כתב הרמב"ן¹ אין שם פרטי לחודשים בתורה רק ראשון ושני, כדי להיות זיכרון ליציא"מ, וכן ימי שבת מונים כך: יום ראשון בשבת, יום שני וכן כולם... וזה תוכחת מוסר שנכתוב במכתבים וכדומה יום ראשון בשבת, וחודש ראשון, להעיד על בריאת שמים וארץ בששת ימים וינח ביום השביעי, ועל יציאת מצרים, לא חס ושלום כמספרם של אומות העולם.

¹ (הרמב"ן: וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם: וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:)

בתורה אין לחודשים שם, כאשר אני מזכיר את החודש, אני מזכיר את יציא"מ, את הנס הגדול.

השפה היחידה שאין בה שם לימים- לשון הקודש, רק ראשון, שני, הכל זה ספירה לשבת, לא שם בפני עצמו (כמו בשאר השפות).

הימים מזכירים את בורא העולם. החודשים מזכירים את מנהיג העולם, יציא"מ.

עד כאן ראינו את דעת האוסרים.

עכשיו נראה את הדעות האחרות:

יביע  אומר, חלק שלישי: סימן ט, נשאלתי אודות הכותבים אגרות ומכתבים לחבריהם, וכותבים התאריך למנין הנוצרים, אם יש למחות בידיהם משום ובחוקותיהם לא תלכו. או אין בזה איסור גמור מן הדין...

נראה שאם כותבי התאריך הלועזי אינם חושבים בכוונה מכוונת שמנין זה ללידת אותו האיש, רק לפי שכן נוהגים העולם הבקיאים יותר בתאריך האזרחי, (ובפרט במקומות שגם משרדי הממשלה מונים למספר הנוצרים) אין בזה איזור משום ובחקותיהם לא תלכו...

הוא מביא שזה לא איסור, כי לא מתכוונים.

ולכן העיקר לדינא שאין בזה שום איסור מן הדין. והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו, אולם מהיות טוב אל תקרי רע, וכל שאין צורך גדול, יש לכתוב החדשים והשנים למספר בני ישראל. מה שאמרנו בהתחלה- מדינא, אם אסור או מותר. אך מבחינת האמת, מה עדיף, אם אין צורך גדול, עדיף לא להשתמש. ובפרט פה בארצנו הקדושה. וכשיש צורך בדבר, טוב לכתוב מלבד למספרם גם לבריאת עולם.

 אמנם זה לא איסור, אך ודאי לא הידור מצוה.

ציץ אליעזר, חלק ח', סימן ח:

ואם כי בודאי באין כל צורך ורק לשם חיקוי כי רגילים לכך, אין לכתוב התאריך למנינם, ויש להדר ולהנהיג לכתוב לפי התאריך העברי, דהיינו לבריאת עולם, ולמנין החדשים שלנו,...מביא את החת"ס שאומר נגד... אבל כשיש הכרח מסחרי או משרדי ומכש"כ מדיני לכתוב למנינם, על כגון דא לא אמורים תוקף דברי הח"ס. גם הוא חושב שלא מדובר באיסור אך לכתחילה ודאי ראוי להשתמש בתאריך שלנו.

גם לפי הדעות המקלות, שאומרות שאין בכך איסור, הם ודאי אומרים שהן בכך הידור מצוה. אין בכך איסור אם יש צורך להשתמש בזה, אך אם אין צורך, בודאי מן הראוי להשתמש בתאריך שלנו. בודאי שלכתחילה אם רק אפשר, יש לחשוש לדעות האוסרים.

המושג "התאריך האזרחי"- כך מופיע גם ביבי"א וגם בציץ אליעזר. מאיפה זה הגיע? יהודים חיו בארצות שרוב הציבור היו נוצרים, היהודים היו נוצרים, אלה היו האזרחים. מכאן הורגל לומר שישנו התאריך האזרחי, הנוצרי, ויש את התאריך המיוחד שלנו, העברי.

אך במדינת ישראל, מי הם האזרחים, הנוצרים?? למה לקרוא לתאריך שלהם האזרחי?? אנחנו האזרחים פה!!

מו"ר זצ"ל הקפיד מאוד על הביטוי התאריך האזרחי. אפשר למצוא על זה בנתיבות ישראל.

מעבר לענין ההלכתי, חזרנו הביתה ברוך ה', חזרנו לארץ שלנו, למדינתו, לשפה שלנו. זה אולי נשמע הזוי, אך זו היתה שפה שכאלפיים שנה לא דיברו בה. יהודים במשך הדורות דיברו בכל מיני שפות זרות, וכן אידיש וכדו'. כאשר חזרנו לארץ התחלנו להחיות את השפה שלנו, זה היה קשה מאוד.

סיפרתי פעם שבדרך שנסעתי שמעתי שיש אוניברסיטה מדוברת. הנושא היה החידוש השפה העברית. קשה להאמין, היה צריך מסירות נפש כדי להחיות את השפה העברית. ההרצאה שאני שמעתי, שהאימהות היו צריכות להתעמת עם ההורים כי דיברו עם הילדים בעברית.

כמו השפה העברית, למה לא להחיות גם את התאריך שלנו?? הלא כל החים שלנו סובבים את התאריך שלנו. בין אם חגים ובין אם ימי אבל. כתוצאה מזה שאנו לא מרבים להשתמש בו, יוצאים הרבה דברים מעוותים.

לפני שבוע פנה אלי רב אוגדתי, והוא ראה שיש אימון בשבוע של פורים. אין בזה איסור, אך מונעים מחיילי את פורים בבית. אין בכך הכרח, זה לא שמירת הקו או משהו מבצעי, רק אימון. אפשר גם להקדים את האימון בשבוע. וכן הוא אמר שיש גם אימון בשבוע של ט' באב.

למשל באחד השנים מתקשרים אלי תלמידים מהצבא שיש סיום חגיגי בשבוע שחל בו ט' באב (ז' אב). אני מתקשר למפקדים "אוי, אילו מישהו היה מאיר את תשומת ליבנו.. לאר הסתכלו בלוח העיברי..היינו קובעים ביום אחר". אם זה לא עצוב זה בדיחה, קיבלתי הזמנה לפגישה במשרד ממשלתי בחג השבועות. התקשרתי.. אמרו לי: סליחה, לא הסתכלנו בתאריך העברי.

כמו כן – פתיחת שנת הלימודים- ב-1 בספטמבר. זה עיוות נוראי, אסון ללימודים. הראשון בספ' יכול להיות לפני ר"ה (כמה ימים לפני...). יש חופש גדול. חוזרים לשלושה ימים- יוצאים לחופש, חוזרים לחמישה ימים- חופש, עוד כמה ימים- חופש. מבחינה פדגוגית זה לא הגיוני.

כשאני הייתי בכנסת, אחד הדברים שרציתי לשנות, לקבוע בחוק ששנת הלימודית תתחיל בר"ח אלול. העלתי את זה, אך בתק' שהיינו באופוזיציה. ענתה לי הנציגה בשם הממשלה, שהיא מתנגדת, אך הוסיפה בסוף, באופן אישי, הוא צודק. בסוף- הממשלה הסכימה, אך זה נקבר באחת הוועדות.

יש כאלה שחושבים, אין ברירה, מוכרחים לכתוב את התאריך של הגויים.

זה לא נכון, אפשר להסתדר , אין שום בעיה.  יבוא מישהו ויגיד לכתוב שיק לבנק.. אני מגלה סוד גלוי, מעולם לא כתבתי שום תאריך אלא תאריך שלנו, ואף פעם הוא לא חזר מסיבה זו...

אם מישהו מזמין לחתונה, נהוג לכתוב את שני התאריכים. אני לא כתבתי לשמחות שלי שום תאריך מלבד התאריך שלנו (וכן לבר מצוה), ואנשים באים. אנשים לא ידעו מה הכוונה?? יש להם לוח. כמו שאני מקבל הזמנה עם התאריך ההוא, אני פותח לוח ומתרגם. הרי המציאות היא נוראה. למה? כי אני שומע שאנשים שואלים באיזה תאריך יחול ט"ו בשבט? באיזה תאריך יחול ט' באב? באיזה תאריך יחול ר"ה? כי אנשים כ"כ רגילים לתאריך ההוא, וזהו.

יש צורך לחלוצים בנושא הזה, אנשים ש"משוגעים" לדבר.

קדוש, בני גל הי"ד- בחור בן 19, שנהרג במלחמת יוה"כ.  הוריו הוציאו ספר לזכרו "לחיות את הנצח". בספר הזה מוזכר הרבה התאריך העברי.

הוא מקבל צו גיוס. לאחר מכן הוא כותב ללשכת הגיוס "לצערי הרב כתוב בצו ההתייצבות רק התאריך ה"אזרחי" (הרצי"ה התקומם נגד קריאת התאריך הנוצרי- אזרחי. זה בא ממציאות שחיינו במדינות שבהם הרוב היו הנוצרים. במדינת ישראל, מי האזרחים? נוצרים?? יהודים!! )

ונהדר התאריך העברי. היות ואני נוהג להשתמש.... הנושא גם את התאריך העברי, למען אוכל להתייצב בזמן כחוק. יודע אני שבכל לוח שנה אמצע... אלא שעקרונית מתנגד אני כאזרח מדינה יהודית לעשות דבר כזה במיוחד שעומד אני להתגייס לצבא ישראל. בנימין גל."

כנראה עברו חודשים והוא לא קיבל תשובה, לכן הוא שלח מכתב נוסף: "אודה לכם מאוד אם אקבל צו התייצבות שני במספר..תחת הצו שקיבלתי בירושלים ..בושה היא לי להתייצב בפקודת צו הנושא את התאריך הנוצרי ... הזר לעמי  ולדתי. מעולם לא יה לי דבר עם הדת הנוצרית ואין לי שום עני להשתמש בתאריכיה, רצוני בצו גיוס עם תאריך עברי". יש צילום של המכתב, ולמטה, יש הארה, "שבתאי שלח לו הזמנה חדשה עם תאריך עברי".

הוא היה קנאי לתאריך שלנו. באותה מידה צריכים להיות חלוצים שמשתמשים רק בתאריך שלנו, אלא אם כן יש הכרח. כל עוד אין הכרח, צריכים להשתמש בתאריך שלנו, ובעז"ה כמו בתחיית השפה, שזכינו ועמ"י חזר לשפה שלו, כך עמ"י יחזור לתאריך שלו, כמו שיחזור לערכים שלו ואל אורך חייו.

 להלכה, אם יש צורך ואין ברירה, עדיף לכתחילה לכתוב בלי השנה. אם יש צורך גם בשנה, אז רק להזכיר 11. בלי שתי הספרות הקודמות. אם צריך את הכל- אז הכל. בחודש- י"א שעדיף להזכיר את השם ולא את המספר.