וה´ ברך את אברהם בכל- לדרכו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל / הרב אסף ירחי

וה' ברך את רבנו הרב אברהם צוקרמן זצ"ל בכל.

ברכו בתורה.

ברכו בענווה.

ברכו במידות .

ברכו באריכות ימים ושנים.

ברכו במשפחה עניפה .

ברכו בתלמידים ותלמידי תלמידים.

ברכו בכל.

ברכו בתורה

מדי יום בסיום התפילה היה עולה הרב ללמד פרשת שבוע, פסוק ראשון ופסוק אחרון של אותו יום. יום יום וחידושו, והכל מתוך פשט הפסוקים. ובכל שיחה ושיעור לתלמידים חזרה האמירה "איך כתוב", שיחתו של תלמיד חכם שכולו חיבור לדבר ה' בתורה, הנביאים ובכתובים.

ובאופן אישי- יום אחד באתי לספר לו שנולד לי אח, מיד ברך ב"מזל טוב" ושאל לשמו של התינוק. כאשר עניתי מיד השיב לי בפסוק שבו מופיע השם ושאלני אם את מקורו?

במוצאי שבתות היה הרב מקפיד לשיר בקול רם את המילים "איש תשבי על שמו נקרא, תצליחנו על ידו בתורה"- להדגיש לנו את החשיבות של תפילה על הצלחה בלימוד.

ברכו בענווה

במשרד הישן בישיבה ישבו בחדר אחד הרב צוקרמן ביחד עם מר גרינבלט, שהיה מנהל הישיבה. פעם אחת הזדמנתי לשם והטלפון צלצל. הרב ענה לטלפון ומעבר לקו חיפשו את מר גרינבלט, והרב השיב שהוא לא נמצא במשרד. מעבר לקו שאלו עם מיהו המדבר איתם והתשובה הייתה פשוטה- "מדבר צוקרמן"...לא "הרב" ולא "ראש הישיבה" ...

ברכו במידות

יומיים בשבוע היה הרב נוסע למכינה בגבעת שמואל. לא ברכב ולא בהסעה מיוחדת. מוקדם בבוקר היה הרב יורד בשביל בין הפרדסים אל התחנה ומשם באוטובוס לגבעת שמואל. לא פעם היית פוגש אותו , אתה בדרכך הביתה והוא בדרכו .

פעם אחת פגעו תלמידים ברכוש הישיבה. הרב מאוד הקפיד על כך אולם לא עמד ונתן מוסר, אלא כדרכו, בשקט הפנימי והכל כך עוצמתי , תלה מודעה בכתב ידו על לוח המודעות ובה משפט אחד ככותרת- "למען נחדל מעושק ידינו", משפט מתפילת נעילה. מדי שנה, בנעילה, כאשר אני מגיע למשפט זה, עולה לנגד עיני דמותו של הרב, אישיותו המוסרית ותוכחתו הגלויה, שנבעה מתוך אהבתו המסותרה והגדולה לתלמידיו.

 ברכו באריכות ימים

"דודי צח ואדום". צ"ח שנים של צחות הדעת, צחות הלשון וצחות ההנהגה. מה נאמר ומה נדבר לעומת הרב אשר טורח ומגיע מרחוק לישיבות ולמפגשים עם נוער ועם מבוגרים, תלמידים וחניכים, וכמובן עם ראשי מוסדות . וכל מילה בסלע, חדה ונוקבת, יורדת אל שורש העניין ותובעת מאתנו חשיבה עמוקה ועשייה גדולה כאחד.

ברכו בתלמידים ותלמידי תלמידים

ישיבה תיכונית היא לכאורה שלב מעבר. תחנה בדרך. פירות בשלים וודאי שלא יוצאים ממנה, אולי רק "פירות ביכורים". תלמידיו ותלמידי תלמידיו שבאו אתמול אל הישיבה,עם רבותיהם הוכיחו את ההפך. מתלמידיו שנקבצו לכבודו, אשר למדו מתורתו "רק ארבע שנים", ועוד בגיל הנעורים המורכב והסוער, אתה למד כי הישיבה הייתה בית, בית גידול. "מקום" ולא "תחנת מעבר". הרב גידל את תלמידיו, זיהה את הכוחות שטמונים בהם, העצים אותם ושלח אותם להמשך דרכם.

וה' ברך את אברהם בכל.

הכותב הינו תלמיד הרב ובוגר ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ושימש כראש אולפנת בני עקיבא "אילת השחר" ומנכ"ל מוסדות בני עקיבא באופקים