מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

זכור ושמור – הרב מוטי פרומר – ישיבת בני עקיבא ההסדר מעלות מתוך הספר שירת המועדים

זכור ושמור – הרב מוטי פרומר – ישיבת בני עקיבא ההסדר מעלות מתוך הספר שירת המועדים

זכור ושמור – הרב מוטי פרומר – ישיבת בני עקיבא ההסדר מעלות מתוך הספר שירת המועדים

מבואר כי, 'זכור ושמור' בדיבור אחד נאמרו, (גמ' שבועות כ:). למרות היותם דיבור אחד ישנם הבדלים ביניהם, ויש לעיין בכתובים ובשורש ההבדל שביניהם.

שמות כ - (ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

(יב) ... לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:

דברים ה - (יא) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אלוקיך: (יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (יג) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אלוקיך לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: (יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אלוקיך מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:

(טז) ... וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא:

מובא ב'חתם סופר', שבועות כ. - עשרת הדברות נכתבו ה' על לוח זה, וה' על לוח זה, זה לעומת זה. ובאו 'זכור' ו'שמור' נגד 'לא תענה', מפני שכל המשמר שבת מעיד בבורא שמים וארץ, וכל המחלל שבת מעיד עדות שקר בעצמו.

במקביל לדיבר הרביעי - שבת, עומד הדיבר התשיעי - לא תענה עד שווא / שקר.

ויש להבין מה הקשר בין הדיברות הללו, ומה פשר השינוי בין שווא לשקר? 

ונראה לפרש לאור ההבדלים בין הפרשיות:

ספר שמות - 'זכור', עניין בריאת העולם, ה' ברך את יום השבת וקידשו. לא מוזכר עניין מנוחת האדם ועשייתו. והמקביל בלוח השני - איסור עד שקר.


ספר דברים - 'שמור', עניין העבדות במצרים והיציאה ממנה. מודגש הרעיון של למען ינוח, ולעשות את השבת. והמקביל בלוח השני - איסור עד שווא.



בלוחות ראשונים, השבת באה לציין, כי ה' ברא את העולם בשישה ימים, ונח בשביעי. לאדם אין יכולת לעשות כמעשה האלוקי ולברוא עולמות, שהרי הנברא אינו יכול להפוך לבורא, ולכן הציווי הוא רק 'זכור לקדשו' - זוכרהו בקידוש על היין. הברכה והקדושה באים מצדו של הקב"ה, רק הוא בעל היכולת לקדש, והאדם רק זוכר ומזכיר.

לעומת זאת, בלוחות שניים, השבת באה, משום שה' הוציאנו משעבוד מצרים. הלקח הוא, לא לשעבד ולרדות בעובדים, והמטרה היא למען ינוחו כל הכפופים לו. את הפסקת העבדות, שפעל הקב"ה למען בני ישראל במצרים, יכול כל אדם לעשות לפועליו ולעבדיו. לכן נאמר 'ושמרו', 'על כן ציווך ה' לעשות את יום השבת' - האדם עושה את השבת ע"י שנותן לאחרים, הכפופים לו, לנוח. 

לאור זאת, יתבאר ההבדל בין עד שקר לעד שווא. עפ"י הנלמד בענייני שבועות שקר ושבועות שווא. שקר זה בדבר, שייתכן, שקרה בו כך או אחרת, ושיקר. כגון: נשבע שאכל - ולא אכל, נמצא ששיקר.

כמבואר ברמב"ם הל' שבועות פרק א, ג:
שבועת ביטוי - שאכלתי והוא לא אכל, ה"ז שבועת שקר, ועל זה נא': 'לא תשבעו בשמי לשקר'.
אולם שווא, זה בדבר הידוע לכל שכך הוא, ואינו צריך בכלל להישבע על כך, נמצא ששבועתו היא לחינם ולשווא, או על דבר הידוע שהוא היפך ממה שנשבע.

וכמבואר ברמב"ם הל' שבועות פרק א, ד-ה:
שבועת שווא: שנשבע על דבר הידוע שאין כן. כגון: שנשבע על האיש שהוא אישה, ועל עמוד של שיש שהוא של זהב.
וכן הנשבע על דבר ידוע, שאין בו ספק לאדם שהוא כן, כגון שנשבע על השמים שהוא שמים, ועל אבן זו שהיא אבן, שזה הדבר אין בו ספק לאדם שלם, כדי לצדק הדבר בשבועה.
עניין יציאת מצריים הוא דבר ברור ומוחלט, הידוע לבני ישראל מקבלי התורה יוצאי מצרים. לכן, היכן שנאמר שמור את יום השבת בגלל יציאת מצרים, הרי אם הוא מחלל שבת, הריהו כופר בדבר גלוי וידוע, ולכן הוא כמי ששבועתו ועדותו היא שווא. אולם עניין זכור את יום השבת, הוא מפני שהקב"ה ברא עולמנו בשישה ימים, דבר זה, אמנם כתוב בתורה, אולם בני ישראל לא ראו זאת בעיניהם, כי לא היו במעמד בריאת העולם. לפיכך, מבחינה פילוסופית יכול אדם לפקפק ולכפור בדבר, ח"ו, אלא כיוון שהתורה העידה, כי העולם נברא בשישה ימים, זו האמת הנכונה. מי שעושה מלאכה בשבת ומחלל את יום השביעי, הוא אינו כנשבע לשווא, שהרי אינו עושה כנגד דבר הידוע וברור לכל, שהרי בני האדם לא ראו את בריאת העולם, אלא הוא אומר דבר שקר נגד האמת האמונית והתורנית. התורה העידה, כי עולמנו נברא בשישה ימים. לפיכך, ברור שאין לנהוג נגד עדות התורה. הפועל נגד אמיתתה, הריהו כנשבע לשקר, שקר שאינו גלוי וידוע לכל, כמציאות מוחלטת.

יסוד זה מובא בספר הכוזרי, מאמר א:
י. אמר הכוזרי: אני רואה שצריך אני לשאול ליהודים, על אמונתו.
יא. אמר לו החבר: אנחנו מאמינים באלוקי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים, המכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען.
יב. אמר הכוזרי: והלא היה לך לומר היהודי, כי אתה מאמין בבורא העולם, ומסדרו ומנהיגו?!
יג. אמר החבר: זה שאתה אומר היא הדת ההיקשית, מביא אליה העיון, ונכנסים בה ספקות רבות. 
טו. אמר החבר: אבל פתיחת דברי על יציאת מצרים היא המופת. ועוד, כי היא הראיה אין צריך עימה לא ראיה ולא מופת.

נמצא, שיש הבדל מהותי בין יציאת מצרים, שהיא דבר ידוע ומפורסם באומה, והמכחישה הריהו כנשבע לשווא, לעומת, בריאת העולם, שהיא דבר שאינו ידוע ומפורסם, והמכחיש ייחשב כנשבע לשקר, שאין שקרו בבחינת מפורסם לכל, אלא תלוי באדם הנשבע. כאן אמנם השקר ברור למאמינים בכתוב בתורה, אך אין זו ממש כמציאות של יוצאי מצרים, ולכן מוגדר 'שקר' ולא 'שווא'.

לפיכך בלוחות ראשונים, 'זכור', המציינים את בריאת העולם מובא עניין השקר, ואילו בלוחות שניים, 'שמור', המציינים את יציאת מצרים מובא עניין השווא. 
 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה