מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

זכירת יציאת מצרים לימינו - הרב אלמוג וגנר מנהל חינוכי ישיבת בני עקיבא חדרה

זכירת יציאת מצרים לימינו - הרב אלמוג וגנר מנהל חינוכי ישיבת בני עקיבא חדרה

זכירת יציאת מצרים לימינו - הרב אלמוג וגנר מנהל חינוכי ישיבת בני עקיבא חדרה

השבוע נפתח בקריאת ספר שמות, ספר הגאולה. חז"ל מלמדים אותנו שבכל מקום שבו מופיע קושי, באותה הנקודה ממש צומחת התקומה. הקב"ה זורע במציאות החיים נקודות באמצעותן יכול האדם והעם להיגאל. בפרשתנו נלמד כי המקום שבו נולדים התינוקות הוא 'המשבר'. עם הירידה מצרימה והגזירות הקשות צומחת ומתגלה נבואתו והנהגתו של אב הנביאים משה רבנו, מושיען של ישראל. ננסה להתבונן בדמותו ולהבין דרכה חלק ממשמעות הגאולה.

השם של משה רבינו, שעם לידתו נמלא הבית כולו באור, ש'לא קם נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים ל"ד) נקבע על ידי בתיה בת פרעה. זהו דבר מעניין שצריך לתפוס את תשומת ליבנו. יתר על כן השם הזה הוא על שם מאורע שולי לכאורה שהתרחש על ידי בתיה, כפי שמעיד הפסוק: "...ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו".

"וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא -  תני רבי מאיר: אומר טוב שמו, רבי יאשיה אומר: טוביה שמו". (מדרש רבה) על פי דברי חז"ל זהו איננו השם שהעניקו לו הוריו. גם ההיגיון מורה, לכאורה, להעדיף את השם טוב או טוביה, המייצגים את רצון האדיר של משה לעשות טוב וליצור טוב בעולם. משה הוא מנחיל התורה המכונה טוב, וכדברי הגמרא במנחות (נג:) "יבא טוב, ויקבל טוב, מטוב לטובים, 'יבא טוב' - זה משה דכתיב 'ותרא אותו כי טוב הוא', ויקבל טוב זו תורה..."
עלינו להבין מדוע בתיה היא הנותנת את שמו של מנהיג ישראל? מדוע דווקא שם זה הוא השם אותו בחר הקב"ה והוא השם הנישא בפי עם ישראל?

נסחף במים

המהר"ל מסביר כי ''מים מה שמאבד את הצורה''- המים סוחפים, שוטפים, שוחקים, מפוררים ומאבדים כל צורה. יתר על כן, המים לא רק מאבדים צורת כל דבר, אלא הם עצמם, במהותם, חומר חסר צורה. המים מייצגים את החלק חסר האופי, חסר הצורה, חסר העקרונות. מי שמתפורר, נזיל, מושפע, מתפעל, הוא המיוצג על ידי המים. 'רשעים כים נגרש' - יש אנשים שנסחפים, אנשים חסרי עקרונות. לצאת ממצרים, זה לצאת מתרבות שעובדת למים, עובדים ליאור. המכה הראשונה הייתה למים, כי מצרים מעריצים את המים, מעריצים את האנשים הזורמים, חסרי העקרונות, הנסחפים.
משוי מן המים - זה לצאת מתרבות ההיסחפות, תרבות הרייטינג, הטרנדים והפרסומות. איך זה קורה שנסיכה מצרית מצליחה לא להסחף? היא יורדת להיטהר מגילולי בית אביה, היא מחליטה לצאת מהזרם, מהסחף, להיות בת-יה, בת חורין, היא מחליטה לחשוב מי היא ובמה היא מאמינה, היא מצילה ביודעין ילד מילדי העברים, היא מגלה את האישיות שלה- 'מן המים משיתהו'.
משה יוצא אל אחיו, הוא גדל בבית פרעה, כל מנעמי החיים לפניו, אבל הוא יוצא - ורואה איש מצרי מכה. אלה מעשים בכל יום- וממשה לכאורה מצופה לא להגיב, לזרום עם המציאות... אבל משה לא זורם. הוא מתקומם, הוא משוי, הוא לא מוכן לקבל את הנורמות המקולקלות, הוא מוכן למסור את כל עולמו כדי לא להסכים לעוול, לרשע, לחוסר האנושיות. הוא משוי. חז"ל מבטאים זאת בלשון ציורית, שצווארו נעשה שיש. משה הוא אבן יציבה, הוא לא זורם, הוא איש אמת, איש עקרונות, חרב פרעה לא שולטת בו.
משה מגיע למדיין בה הוא איש זר, לא מכיר אף אחד. הנטייה הבסיסית במצבים כאלו הינה להיטמע בחברה, להשתלב, אך משה מגיע. הוא רואה שמציקים לבנות יתרו, ומקבל מיד החלטה לא מימית- להתערב, לשנות. הוא לא מוכן לקבל את המציאות הזאת והוא דולה את המים שע"פ חז"ל עלו לקראתו. הוא איש השולט במים, קורע את הים. זה משה רבנו.

זכירת יציאת מצרים לימינו

יש מצווה לזכור כל יום בוקר וערב את יציאת מצרים, כי כל הזמן צריך להיזהר ממצרים. הקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו כוחות ויכולות רבה אמונתו בנו. עלינו לעמול, לבחור בטוב ולהתקדם, לא לוותר. לא לטבוע במים, לא להיסחף, להיות אנשים של צורה, של תורה ודרך ארץ, אנשים של עקרונות. 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה