מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

חג השבועות - אנוכי ונוכחות / הרב מאיר טויבר

חג השבועות - אנוכי ונוכחות / הרב מאיר טויבר

חג השבועות - אנוכי ונוכחות / הרב מאיר טויבר

צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ - זה מתן תורה" (משנה, סוף תענית). מעמד מופלא המשול לנישואין מתרחש לפנינו. החתן יוצא לקראת כלתו "יצא משה ובא למחנה ישראל והיה מעורר ישראל משנתם, ואמר להם: עמדו משנתיכם שהרי אלוקיכם מבקש משנתיכם, שהרי אלוקיכם מבקש ליתן לכם את התורה. כבר החתן מבקש להביא את הכלה להכניס לחופה כדי ליתן לכם את התורה. באה השעה, שנאמר 'וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם' וכו' ואף הקב"ה יצא לקראתן, כחתן היוצא לקראת כלה כן הקב"ה יצא לקראתן ליתן להם את התורה" (פרקי דרבי אליעזר (היגוי) - "חורב" פרק מ').

והכלה מתייצבת וממתנת, "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר", כנסת ישראל שכל כך רצתה - "אמרו: רצוננו לראות את מלכנו. לא דומה שומע לרואה. אמר להם המקום: תן להם מה שבקשו 'כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי'" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש יתרו פרשה ב' ד"ה 'ויגד משה').
הנה כנסת ישראל זוכה למפגש שהמתינה לו כל ימי ספירתה. הבוקר עולה ועם שמיעת "קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד" נשמע הקול, והקול, לא קולו של השושבין - משה רבנו, הוא עומד וממתין, אלא קול ה' ממש, בלשון מדבר-נוכח: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ" - והעם רואה את הקולות ופורחת נשמתם: "ר' עזריה ורבי אחא בשם ר' יוחנן אמרו: בשעה ששמעו ישראל בסיני 'אָנֹכִי', פרחה נשמתן... חזר הדיבור לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, אתה חי וקיים ותורתך חיה וקיימת, ושלחתני אצל מתים - כולם מתים, באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדבור" (שער השירים רבה [וילנה] פרשה ו' ד"ה ג' חכו ממתקים).
עד שיוצא טל של תחיה דיבר ה' בגוף ראשון - "אָנֹכִי" , ומכאן ואילך דבר ה' ע"י משה ובגוף שלישי "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ".
מהי משמעותו של אירוע מופלא זה? מה הוא המניע לכמיהה הזו, "רצוננו לראות את מלכנו"? האם אחרי ששב רבש"ע לעב הענן התבטלה פגישה זו? ננסה לברר עניין זה במעקב אחר הופעת ה"אנוכי" מתחילת התורה . שהרי ביטוי זה יכול להיות מוחלף בביטוי פשוט ממנו - "אני ה' אלוקיך". לברור השאלה נלך בעקבותיו של בעל ה"שפת אמת".
 

ב. "אנכי" - נקודת האמונה בלבבם של ישראל
התגלותו הראשונה של הביטוי "אנכי" הוא בדבר ה' לאברהם "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו,א). משמעותה של התגלותו הראשונה של רבש"ע בלשון "אנוכי" היא, כי בלבם של בניו תקבע, כתכונה ממשית, נקודת אמונה חושית, תמידית. כוח זה עתיד לצאת אל הפועל בעת הגילוי הגדול של "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". "אָנֹכִי מָגֵן", אותה הגנה מיוחדת - היא פירושה של הברכה "מגן אברהם". הגנה זו טמונה בלבם של ישראל כל שעה ושעה. מהי משמעותה של ברכה זו?

ג. "אנכי" - גילוי של נוכחות

הרבה דנו בשאלה האם התבונה והניתוח השכלי יכולים להביא את האדם להכרה שכלית ודאית, לאמונה. רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי", מבחין בין שני מושגים: מציאות לעומת נוכחות. המציאות היא מסקנה לוגית רציונאלית הנובעת מתוך עיון וניתוח המוכיחים שהדבר מצוי וקיים. אומנם, עצם היות הדיון במישור השכלי, מותיר את המסקנה כנתון חיצוני בלבד. אך יש חוויה עמוקה ממנה, קיומית ממנה, ממשית ממנה - חווית הנוכחות. כאשר נושא הדיון מופיע לפני, אין לי צורך לחקור את מהותו ויותר מכך, איני זקוק לכלים חיצוניים על מנת לוודא את קיומו - זוהי הנבואה המיוחדת לישראל. זה הוא עצם מעמד הר סיני ומגמתו. גילוי ה' לאברהם אבינו, "הציץ עליו בעל הבירה" (בראשית רבה פ' ל"ט), הפך להיות קניין, סגולה לעם ישראל. "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ". זו היא התכונה שתלך ותתגלה בפועל במתן תורה "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת". לפי זה, ניתן לומר כי יש הדגשה מיוחדת בשימוש בביטוי "אנוכי", אני כאן, אני - ברור של מציאות. אנוכי - אני נוכח כאן - גילוי של נוכחות. יתכן כי המשך הדברים: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", מפגיש את העם עם חוויה לאומית קיומית אשר מביאה לידי ביטוי את הנוכחות האלוקית שחוו חמישים יום לפני המעמד.

ד. יעקב ומשה - חשש מהסתרת ה"אנכי"

כאשר יעקב יורד למצרים הוא יודע כי תקופת שעבודם של בני ישראל במצרים תהיה תקופה של הסתרה. הוא יודע שה"מִקֹּצֶר רוּחַ" (שמות ו,ט) לא יאפשר הופעה ומפגש כמו אצל האבות. רבש"ע צריך לעודדו - "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה... אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו,ג-ד). בחינה זו של "אנוכי", תרד מצרימה ולא תעלם ותתפוגג. סוף התהליך יתגלה מחדש ב"אנוכי" של מתן תורה.

משה, שפועל לגילוי בחינה זו של "אנוכי", חושש מאד כי עצם היותו שליח מהווה מחיצה בפני גילוי ה"אנוכי", לכן הוא שואל/מתלונן "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה, וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג,יא). רבש"ע יודע כי משה הוא שליח המתבטל לגמרי כלפי הקב"ה, ולכן לא יהיה גורם מפריע, אלא דווקא גורם המבטא באופן גמור את הופעת ה' על עמו, לכן הקב"ה עונה למשה: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שם,יב).
 

ה. לאחר מתן תורה
גם לאחר מתן תורה יבואו הדברים ויישארו חקוקים בלב האומה לדורות. "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" (דברים ד,ט-י). התכונה הישראלית של "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" והאותנטיות של המסורת המשפחתית המעבירה את חוויית המפגש, יוצרת ודאות באירוע לאומי יסודי זה. אלה יבואו לידי ביטוי גם בנבואה המגלה הופעה זו בפועל, וגם במסורת המחברת את השרשרת עד מתן תורה. אך לא רק כחוויה, אלא גם כהוויה יומיומית. גילוי ה' אלינו ב"אנוכי" הוא הקדמה למסכת שלמה של מטלות המהוות יישום של ההתגלות הזו. חז"ל דורשים את המילה כראשי תיבות: "ר' יוחנן דידיה אמר: "אנוכי" נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית [אני את נפשי כתבתי ונתתי]" (שבת קה ע"א). כלומר, אישיותי, כביכול, באה לידי ביטוי בכתובים שהם הדבקות בתורה וקיום מצוותיה. אלה, פותחים שער למפגש עם ההופעה האלוקית בעולם. "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ - וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט,ט). מכאן ואילך, דברי תורת משה - כמבוררים מפי השכינה.

בעומק הדברים ובמהלכי ההיסטוריה ישנה הופעה שלישית. התכונה הישראלית וההופעה האלוקית ייפגשו גם מבעד לצעיפי ההסתר - "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי" (דברים לא,יח). גם כאשר אין נבואה והתורה אינה מושלת בכיפה, אפילו בימים בהם ישראל נמצאים בגלות, רבש"ע המסתתר בחביונם של המאורעות ומתכסה בערפילי עננים, מציץ מחלונות ליבם של ישראל ומיצר בצרתם - "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא,טו). כוחה של אמונה וודאות של קשר תמידי יעניקו את הכוחות לשוב ולהיבנות " אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (ישעיהו נא,יב).
ו. סיכום

לא בכדי זכתה הכלה לפגוש את החתן, לא בכדי דימו חז"ל את הפגישה לחתונה, הקשר שנוצר אינו דבר חיצוני, אינו דבר רחוק הקיים בערפילי התבונה, אלא גילוי ויציאה לפועל של הוויה חיה ותוססת, מלאה ומפעימה, הנטועה עמוק ביסודות החיים. לפעמים גלויה ולפעמים נסתרת, אך לעולם חיה וקיימת. עולמה של ישיבה, אולי בשונה מעולם האקדמיה והחכמה המדעית - הוא עולם המפגש. החינוך והלימוד בדרך של מפגש חי בין הדורות - הינו הכלי המשמעותי ביותר להגיע לא רק אל המידע אלא אל האיכות הפנימית של המפגש החי עם רבש"ע ותורתו. חג השבועות הינו "ראש השנה לתורה" (ראה שיחתו של הגר"מ שך לחג השבועות. ישורון חלק י' עמ' תעז) - ובאווירת הישיבה המיוחדת מתרחש המפגש הזה שבכל דור ודור "כאילו היום נתנו" (רש"י שמות יט,א).

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה
  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה