מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

חג סוכות - חג האחדות - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

חג סוכות - חג האחדות - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

חג סוכות - חג האחדות - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

זה עתה סיימנו את יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה שמוגדר בתורה כ- "שבת שבתון". כבר במוצאי יוהכ"פ ניגשנו לבניית הסוכה בבחינת "ילכו מחיל אל חיל".

ברצוני בפתיחת הדברים לראות אם יש קשר ומהו הקשר בין חגי תשרי – ראש השנה ויום הכיפורים לחג הסוכות .

ישנו סדר מיוחד בו נפגש האדם מישראל עם השנה החדשה. בפתיחת כל שנה ישנם 22 ימים – עשרת ימי תשובה + ארבעה ימים בין יום הכיפורים לסוכות + שבעת ימי סוכות + שמיני עצרת, וימים אלו בונים בנו , נדבך אחר נדבך , קומה ועוד קומה, יסודות נפשיים אשר ילוו אותנו במהלך השנה כולה.

אנו פותחים את השנה בראש השנה , היום בו נברא האדם ,  ובאותו יום אנו מכריזים שאנו יצירי כפיו של ה' יתב' ומתוך כך – ישנה תכלית לחיינו. בראש השנה אין מקום לוידוי , או לעיסוק בתיקון האישי, אלא עניינו העיקרי של ר"ה הינו קבלת המלכות האלוקית על כל ישראל ועלי באופן פרטי – "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו".

משם אנו ממשיכים ליום הכיפורים , יום מחילת חטא העגל שנאמר בו – "סלחתי כדברך". מתוך קבלת המלכות בראש השנה אנו מבקשים את הישועה האישית. ביום הכיפורים אנו עוסקים בעבודה הפרטית : אנו מפרטים את החטאים, מתוודים, ומבקשים תשובה וכפרה.

לאחר שבנינו שתי קומות הללו – הקומה הכללית בראש השנה , והקומה הפרטית ביום הכיפורים, אנו מגיעים אל חג הסוכות. המצווה הראשונה במוצאי יום הכיפורים הינה בניית הסוכה. לאחר המפגש הגבוה בדרגת מלאכים ביום הכיפורים, בו אין אכילה ושתייה, אין סיכה, תשמיש המטה ונעילת הסנדל – אנו עוסקים בחומר, בבניית העולם הזה. בחג הסוכות  אנו מקדשים את המציאות הארצית . הקדושה הכללית והפרטים שנספגה בנו בימים הנוראים לא נשארת קדושה מופשטת  אלא היא יורדת למימד הטבעי – גופני.

התורה אומרת : "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים" ( ויקרא כ"ג – ל"ט ). סוכות הוא חג האסיף. האדם אוסף אל ביתו את תבואתו, פרי עמלו במשך השנה האחרונה ומכניס את האסיף אל ביתו, לבעלותו. דבר זה גורם לאדם שמחה רבה, וזוהי הסיבה שהציווי "ושמחת בחגך" נאמר במקורו דווקא בחג הסוכות. כך אומר הרמב"ם בהלכות לולב פרק ח' הלכה י"ב : "אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".

בחג הסוכות אנו יוצאים אל הטבע, נוטשים את הבתים שלנו ועוברים לדור בסוכה. הסוכה מחברת אותנו אל המציאות הטבעית. תפקידנו בחג זה לקדש את המציאות הטבעית ולכן אנו דרים בסוכה הטבעית ונוטלים את ארבעת המינים שכולם באים מהטבע. קידוש זה ייתכן רק לאחר שהתקדשנו בראש השנה וביום הכיפורים.

ואם עסקנו בעניין השמחה, ניתן לחדש דבר נוסף בחיבור לראש השנה וליום הכיפורים.

אם נתבונן על המועדים בחודש תשרי , ניתן לחלקם כך:

המעגל בחגי תשרי מתייחס למימד האלוקי של המציאות – עוסק במושגים של תשובה, כפרה, מלכות ה'. מלבד המימד הציבורי הקיים בחגי תשרי, ישנו צד פרטי ואישי באופיים של חגים אלו.

נקודת ההשקה של שני מעגלים אלו הוא חג הסוכות. מצד אחד, חג הסוכות הוא הרגל השלישי, חג האסיף, ומצד שני הוא החג האחרון מחגי תשרי. מה משמעותו של חיבור זה?

נראה כי משמעותו של מפגש זה בחגי תשרי מתברר דרך התבוננות במצוות השמחה, הקובעת מקום מיוחד לחג הסוכות, עליו נאמר בתורה "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד).

כאמור, חג הסוכות הוא חג האסיף, והשמחה של חג זה היא שמחת השפע והברכה, שמחת החיים המלאים כל טוב. זהו גם סיום התהליך של שלושת הרגלים שהחל ביציאת מצרים ובהיווצרותו של העם, נמשך בנתינת התורה ובקביעת האופי והייעוד האלוקי של עם זה, ומסתיים בהופעה של חיים שלמים של עם היושב בארצו ושמח ביגיע כפיו.

אמנם, זהו גם סיומו של התהליך של חגי תשרי. לאחר המלכת ה' והעמידה בדין בראש השנה, ולאחר המחילה הסליחה והכפרה של יום הכיפורים, ראוי האדם לקיים את דברי הפסוק "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך" (קהלת ט, ז). רק האדם השלם, שתיקן וזיכך את מעשיו ואת אופיו, הוא זה שיכול לגשת אל החיים החומרים ולשמוח בהם שמחה אמיתית ושלימה.

יסוד זה מתגלה באופן בולט במצוות הסוכה. ייחודה של מצווה זו הוא בכך שלמעשה לא נדרש בה האדם לבצע אף מעשה מסויים ומוגדר אלא רק לחיות את חייו הטבעיים בתוך הסוכה – והחיים עצמם בתוך הסוכה הם קיום מצווה. היכולת לקדש את עצם החיים ולהפוך אותם למצוות ה' היא ביטוי למעלתו וסגולתו של חג הסוכות, חג השמחה השלמה, חג הטבע הקדוש. 

לאחר שראינו את הקשר בין חגי תשרי , נוכל לראות את המוטיב של האחדות המיוחדת שבא לידי ביטוי דווקא בחג הסוכות.

"חכמים אומרים: אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב: "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" (מסכת סוכה כ"ז עמוד ב')

 


חג הסוכות גדוש במוטיבים של אחדות. שיטת חכמים, אשר נפסקה להלכה, מגדירה את הסוכה הפרטית של האדם כרכוש ציבורי,  מקום השייך לכל היהודים בעולם. אדם נצרך לצאת מדירת הקבע שלו, אשר מבדילה אותו מהחברה, אל עבר הסוכה אשר מחברת אותו ל"כל האזרח בישראל".


כמו הסוכה, כך גם ארבעת המינים מייצגים הם את האחדות והערבות ההדדית.

ידוע המדרש שאומר : "פרי עץ הדר אלו ישראל: מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח – כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים; כפות תמרים אלו ישראל – מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל: יש ביניהם שיש בהם תורה ואין ביניהם מעשים טובים; ענף עץ עבות אלו ישראל – מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש ביניהם שיש בהם מעשים טובים ואין ביניהם תורה; ערבי נחל אלו ישראל – מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש ביניהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקדוש-ברוך-הוא עושה להם, לאבדן אי-אפשר? אלא אמר הקב"ה ייקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו". (ויקרא רבה ל, י"ב)


האם יש הסתכלות עומק בנושא האחדות דווקא בחג הסוכות ??

נראה שיש נקודת עומק העומדת בבסיס המהלך הרוחני של הימים הנוראים.

רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, מביא סיפור מרתק בהקשר לאופן הנענועים של ארבעת המינים.  וכך כתב: (בית יוסף, או"ח תרנא)

" אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע? דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים אבל הרב מנחם ריקנאטי כתב בפרשת אמור ... וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יו"ט הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב רבי יצחק, ראיתי בחלום שהיה כותב השם יו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן הג' האותיות ראשונות ואמרתי לו מה זה עשית ? והשיב: כך נוהגים במקומינו. ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין. למחר, בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו ורז"ל רמזו סוד זה בויקרא רבה ...".


מרן הבית יוסף התלבט האם יש להצמיד את האתרוג לשאר המינים בעת הנענוע, או שמא להחזיק את האתרוג ביד שמאל לבדו ואת הלולב לנענע ביד ימין.

 

 

 

הפתרון לדילמה ניתן בחלומו המופלא של הריקנאטי (מגדולי המקובלים אשר חי באיטליה במאה ה-13), אשר חלם שהפרדת האתרוג משאר המינים, כמוה כמחיקת שם ה' המפורש.  כמובא בסוף הדברים של הבית יוסף, ההקבלה בין ארבעת המינים לארבעת האותיות של שם ה' המפורש מופיעה במדרש: "פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר: הוד והדר לפניו. כפות תמרים זה הקב"ה שנאמר: צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב"ה שנאמר: והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל זה הקב"ה שנאמר: סלו לרוכב בערבות". (ויקרא רבה ל', ט').
דומני שמשמעות הדברים היא נוקבת.

לעיתים רוצה האתרוג להתבודד, להיות עם עצמו ועם שכמותו, וחס ושלום לא להתחכך עם המינים האחרים אשר עשויים לפגום בו, ללכלך אותו או לשרוט אותו. האתרוג עושה זאת רק לשם שמיים.

 

 

הוא רוצה להישאר צדיק ולכן מעדיף להישאר בודד ולא להצטרף ל-3 המינים הנוספים. הכל נעשה מתוך כוונות טהורות לשם שמיים, אך בלי לשים לב האתרוג בהתבדלותו מוחק את שם ה' המפורש.


הצדיק האמיתי והשלם, הוא זה שמסוגל להתחבר לכל עם ישראל ומבין שלא זו בלבד שאין הוא מאבד ממדרגתו כי אם להיפך, הוא מסוגל להגיע למדרגות קדושה גבוהות בהרבה.

הרב צבי יהודה הכהן  קוק זצ"ל העיר הערה נפלאה בעולת ראי"ה ב', עמ' תכח, על התפילה הנאמרת בשבתות ובחגים:" בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם. וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ. וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ. וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר".

ישנם ישרים, ישנם חסידים, ישנם גם צדיקים וקדושים אבל -  "אחרי סדר המדרגות של ישרים צדיקים חסידים קדושים, מופיעה במקהלות רבבות עמך בית ישראל, קדושת כללות ישראל, שבהיותה כוללת כל הדורות לפי ערכם...הרי היא למעלה מכולן ועל גביהן ...".

שיא הקדושה מתגלה רק בחיבור לכלל ישראל.

 

ועתה נחזור לסדר החגים בחודש תשרי :
יום הכיפורים הוא יום שבו כל אדם עובר תהליך התקדשות אישי. למרות שפתחנו את יום הכפורים בפנייה לכל יהודי ובהסכמה לכלול בתוכנו אף את הפושעים, ולמרות שהתפללנו במניין ברב עם והדרת מלך, כל אחד מתכנס בתוך טליתו ועורך את חשבון הנפש הפרטי שלו. אשר על כן, מיד לאחר יום הכיפורים נכנסים אנו אל חג הסוכות, אל שיאה של התשובה. אנו עוברים ממצב של צדיקים, קדושים וטהורים, למצב גבוה יותר של "במקהלות רבבות עמך בית ישראל" .

כך כותב בעל ה"שפת אמת": "ואחר שנטהרו (ביום הכפורים) יש חג הסוכות שמתאספין כל בני ישראל. כדאיתא בגמרא כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ונקרא חג האסיף..."

האתרוג חייב להתחבר ללולב, להדס ואף לערבה. הסוכה שלי שייכת למעשה לכולם, וכל יהודי באשר הוא יכול לצאת בה ידי חובה.

 

 

 

 

 

מה לומדים מכל הנאמר כאן ומהו המסר אלינו ????
המסר העמוק של חג הסוכות הינו שאחדות ישראל הינה מפתח לגילוי אלוקים בעולם וכל אשר מתבדל מהחברה בשל "אתרוגיותו" – פוגם הוא בשמו של הקב"ה.

אגודת ארבעת המינים מבטאת את שיאם של חגי תשרי אשר עוסקים כולם יחד בגילוי האלוקות בעולם .

 

" יחד  - כולם קדושה לך ישלשו "

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה