מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

ט"ו בשבט – עץ החרובים - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

ט”ו  בשבט – עץ החרובים - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

ט"ו בשבט – עץ החרובים - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

המדרש בתענית (כ"ג.) מספר את סיפורו המופלא של חוני המעגל, אשר נרדם לשבעים שנה. קודם להירדמו פוגש חוני המעגל באדם הנוטע עץ חרוב: "יום אחד היה מהלך בדרך, ראה את אותו האיש שהיה נוטע חרוב. אמר לו: חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פירות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם ראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה? אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים, כמו ששתלו עבורי אבותי - כך אני שותל לבני".

מדוע בחר האדם לטעת דווקא עץ חרוב? הרי יכול היה לטעת עץ פרי שיניב פירותיו מיידית, באופן בו גם הוא וגם צאצאיו יוכלו להינות ממנו?

עץ החרוב מסמל הסתפקות במועט, כפי שלמדנו מהמדרש המתאר את צניעות רבי חנינא בר דוסא (תענית כ"ד:): "רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת".

עדות נוספת לתכונה זו של עץ החרוב ניתן למצוא בסיפור רבי שמעון בר יוחאי במערה: "אִתְרָחֵישׁ נִיסָּא אִיבְרִי לְהוּ חָרוּבָא וְעֵינָא דְּמַיָּא … וְהֲווּ יָתְבֵי עַד צַוַּארַָיְיהוּ בְחָלָא (התרחש להם נס ונבראו עץ חרוב ומעין מים במערב, ורבי שמעון ובנו רבי אלעזר השילו בגדיהם ונתכסו בחול) ". רבי שמעון ורבי אלעזר אוכלים מפירות עץ החרוב כביטוי לסגפנותם במערה.

המהר"ל בספרו נתיבות עולם ב, נתיב אהבת הריע, פרק ב כותב כך : "וידוע כי החרוב גידול שלו ע' שנים קודם שמוציא פירות ובן ע' שנה נקרא זקן". אם האדם נמשל לעץ השדה, הרי שהאדם הזקן, בא בימים ולמוד הניסיון - נמשל לעץ חרוב. עץ החרוב מבטא את הזיקה והקשר בין דור ההווה לדורות העבר, לזקנים המלומדים אשר מכוח ניסיונם אנו נבנים.

על רקע האמור, אף נטיעת עץ החרוב באגדה בה פתחנו הינה נטיעה סמלית. האדם הנוטע אינו מבקש לעצמו דבר. כל כוחו ומרצו מושקעים בהטבת הדורות הבאים. הוא מסתפק במועט, כלל אינו מוטרד מצרכיו האישיים, אך חשוב לו כי לבניו יהיו פירות כל צרכם.

מעבר לכך, נדמה כי הנוטע אינו רק דואג לרווחתם הפיזית של צאצאיו, כי אם לרווחתם הרוחנית. הנוטע אינו שואף לכך שבניו יאכלו פירות כלשהם, כי אם דווקא מפירות האילן שהוא נטע. חשוב לנוטע כי בניו ובני בניו יחסו בצל דורות העבר, כי חייהם יהיו המשכיות פיזית ורוחנית של מסורת מפוארת. הנוטע אכל מפירות אבותיו, ואילו בני בניו יאכלו מפירותיו הוא – ויה"ר שנזכה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה