מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

יציאת מצרים – על מה ולמה החגיגה?! מאמר ראש הישיבה לחג הפסח תשע"ד/ הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

יציאת מצרים – על מה ולמה החגיגה?! מאמר ראש הישיבה לחג הפסח תשע”ד/ הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

יציאת מצרים – על מה ולמה החגיגה?! מאמר ראש הישיבה לחג הפסח תשע"ד/ הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

כותרת המאמר נראית כפרובוקטיבית!! הרי ברור, יאמר הקורא, שיציאת מצרים  היתה אירוע חד-פעמי בסדר גודל עולמי והרי כל ילד בגן יודע זאת, שיציאת מצרים הינה 'קורס יסוד' עולמי למושג החירות, חג העצמאות הראשון של עם ישראל ושל העולם כולו, כפתגמו של הרב קוק "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" [מגד ירחים]. יציאת מצרים היא אכן האירוע המשמעותי ביותר בתולדות עמנו וחובת הזכרתה אינה רק בליל הסדר, אלא אף במצוות רבות בתורה, הבנויות על אותה יציאה מעבדות לחרות ומוזכרות בקיומה, כחג הסוכות, שבועות, שבת, היחס לגר, תפילין ועוד.
ביטוי חגיגי ועוצמתי לעוצמת הניסים ביציאת מצרים ועד הכניסה לארץ, הוא בתפילתו של חזקיהו המלך [ע"פ מסכת ב"ב]: "בצאת ישראל ממצרים...הים ראה וינס הירדן יסוב לאחור, ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" [תהילים קי"ד]. כל הטבע אמר שירה ואכן זכתה תפילה זו להיכנס לתפילת ההלל בכל חג ומועד וכמובן בהגדה של פסח. אם כך, נשאלת השאלה, מדוע פקפקנו ח"ו בסיבת החגיגה והשמחה ביציאת מצרים? מה יכולה להיות שמחה גדולה יותר מאשר עבדים היוצאים לחופשי, בליווי מעטפת בטחון של ענני כבוד, לחם מן השמים ובאר מים צמודה?
נעיין בתיאור התורה על היציאה ממצרים: "ויהי בשלח פרעה את העם.." [שמות י"ג]. ידועה הגמרא במסכת מגילה [דף י], שבכל מקום שמופיעה המילה 'ויהי' - כוונתה ללשון של צער. מדוע התורה בוחרת לתאר את היציאה ממצרים במילה המביעה צער ולא במילת שמחה? אמנם מסקנת הגמרא שם היא, שרק כאשר מופיע הביטוי 'ויהי בימי' מדובר במשמעות של צער, אך כאשר המילה 'ויהי' מופיעה לבד ללא צירוף המילה 'בימי', אז פעמים שכוונתה לצער ופעמים שכוונתה לשמחה. ועדיין השאלה במקומה עומדת - מה מקום צער יש ביציאת מצרים?
רבי חיים בן עטר זצ"ל, מגדולי התורה והקבלה אשר מנוחתו כבוד בהר הזיתים משנת תק"ג, כתב את חיבורו המיוחד "אור החיים", אשר זכה לתוספת 'הקדוש' בפי כולם, חיבר כמו את שאר חיבוריו במהלך נדודיו ממקום למקום והתפרנס מיגיע כפיו בשזירת בגדי כסף וזהב. ואכן ה'אור החיים הקדוש' שואל: "צריך לדייק, למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן?" ומוסיף ומקשה, מדוע תלה הכתוב את יציאת מצרים בפרעה "ויהי בשלח פרעה ?ולא בקב"ה"!!?
ומשיב דעתנו ה"אורח חיים הקדוש" בשלש תשובות: א] יציאת עם ישראל לוותה בטרגדיה גדולה וזאת נגרמה הואיל ופרעה נתרצה לשלוח אותם ואז התחרט כי חשב שזה באמת היה תלוי ברצונו ורדף אחרי עם ישראל והדבר גרם צער ופחד גדול לעמנו. ועוד כותב ה'אור החיים', שנגרמה גם טרגדיה נוראית לעם המצרי בטביעת כל הרודפים, ולמרות שהיו אויבים לעמ"י, עדיין זה אסון כאשר ישנו אבדן בחיי אדם, ועל זה אמר הקב"ה "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה".  ב] פרעה שלח 'את העם' ומדייקים, שבכל מקום שנאמר בו "עם" הכוונה ל"ערב רב". דהיינו: בתוך היוצאים ממצרים הייתה חבורה שלמה של אנשים שרק גרמו  לסכסוכים ולבעיות ו'תפסו טרמפ' ביציאת מצרים, ולא רק יציאה של אידאליסטים וצדיקים ולכן הכתוב מבטא זאת במילה 'ויהי'. ג] אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וגם פרעה שליווה ושלח את בני-ישראל מרצונו היה ראוי לשכר ולכן סיבב הקב"ה את ישראל ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים ובזה תם שכרו של פרעה אבל נגרם מכך צער לישראל.
נראה לענ"ד להוסיף הסבר נוסף, מדוע השתמשה התורה בלשון שמבטא גם צער. לפני שנים רבות, בהיותי תלמיד ישיבת ההסדר, עברתי קורס צניחה בבית הספר לצניחה בתל נוף, וזכור לי עד היום שלט ענק שהוצב שם ועליו נכתב באותיות של קידוש לבנה "ידיעה מונעת פחד". כוונת הדברים, שככל שתלמד יותר את הכללים והחוקים של עקרונות הצניחה, כך תפחד פחות, כי הידיעה של העשוי להתרחש וההבנה כיצד מתבצעים הדברים, מונעת את הפחד הטבעי מפני קפיצה ממטוס בגובה רב.
תורתנו הקדושה תיארה את יציאתם ממצרים במילה המתארת צער 'ויהי', הואיל וגם היוצאים ממצרים חוו אי ידיעה של העתיד הצפוי להם, הלכו באי ודאות מוחלט לעבר הלא-נודע ושאלו את עצמם, מה יעלה בגורלם? איך ישיגו מזון ושתיה? מה צפוי להם במדבר? איך וממה יתפרנסו? חששותיהם הכבדים העצימו בהם את תחושת הפחד והצער, למרות היציאה הרשמית 'מעבדות לחירות'. גם בסיום מלחמת העולם השניה, כאשר הגיעו המשחררים למחנות העבודה וההשמדה בפולין ובגרמניה, אנשים רבים לא רצו לצאת, עקב חוסר הוודאות, הפחד והחשש מפני העתיד הלא מוכר.
מאידך, רגע השחרור היה גם מתוק מאוד ומרומם, ועל כן התורה נוקטת במילה בעלת משמעות כפולה, המשמשת לתיאור צער וגם לתיאור שמחה ובמקרה זה ניתן בהחלט לומר, שהשמחה העצומה בשחרור מבית העבדים היה מלווה בחשש וצער ופחד מפני העתיד הלוט בערפל.
גם כיום, בדור הגאולה, בו יצאנו מחושך גדול למדינת ישראל, עדיין נמצאים בקרבנו אנשים רבים החוששים ואינם בטוחים בעומד להתרחש בעתיד ולאלה נשיר שיר חדש בקול גדול על גאולתנו ועל פדות נפשנו ונתפלל לקב"ה, שבקרוב  הוא יבנה ביתו בקרוב ויקבץ נדחינו מארבע כנפות תבל, לקראת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן .
שלכם,
בברכת חג פסח כשר ושמח, 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה