מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

לדרכה של ישיבת בני עקיבא / הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

היה זה חידוש: ישיבה קמה, ומטרתה: בנין ארץ ישראל.

היה זה בחדש אדר תרצ"ט, בסמינריון השני למדריכים של ארגון "בני עקיבא". בשבת התארח בסמינריון איש זכור לטוב, דב קנוהל, ובשיחתו לפני המדריכים העמיד שאלה: החלוצים- הדתיים שעלו ארצה לבנות אותה, וליצור מסגרות של חיים דתיים- תורניים, בקבוצות ובמושבים, באו מחוץ לארץ, אחרי שלמדו שם בישיבות ובתי מדרש, ספגו תורה, ובאורחות חייהם יכולים לשמש דוגמא לחיים דתיים שלמים.

הנוער הדתי הגדל בארץ ישראל, מהו המטען התורני שלו? איך ובמה יוכל הוא לשמש דוגמא לבניין מסגרות חיים דתיות?

בני הנוער שהשתתפו בסמינריון הושפעו מדבריו של דב קנוהל, וכתוצאה מדבריו הוקמו בסנפי בני עקיבא חוגים ללימוד תורה, ומחשבה עלתה בלב חלק מהחברים, ללכת ללמוד בישיבות.

אך דא עקא: הישיבות שהיו אז בארץ- שפת הלימוד בהן הייתה היידיש. הישיבה היחידה בה למדו בעברית בארץ, היתה הישיבה אותה יסד, ובראשה עמד, הרב עמיאל, רבה של תל אביב (ישיבת "הישוב החדש"), ישיבה אשר אורחות חייה ומגמותיה לא התאימו כל עיקר לנוער ששאיפותיו חלוציות.

ועוד חידוש: קמה ישיבה, שלא ראשי הישיבה יזמו הקמתה, אלא בני הנוער, חברי החוגים התורניים בסניפי בני עקיבא בירושלים פתח תקווה וחיפה, הם לחצו ודרשו מההנהלה הארצית של הארגון להקים עבורם ישיבה, אשר תתאים לשאיפות חברי הארגון.

הרב נריה זצ"ל, כתלמיד ישיבת "מרכז הרב", והדמות החינוכית המרכזית בהנהלה הארצית של בני עקיבא, לקח את היוזמה לידו, וכך הוקמה הישיבה הראשונה, ישיבת "בני עקיבא" בכפר הרא"ה, ב-י' במרחשוון ת"ש.

כבר עם ייסוד הישיבה בכפר הרא"ה, השאיפה היתה לגדל בני תורה שישתלבו בבניין הארץ, וכדרך שתנועת נוער שואפת להקים עוד סניף ועוד סניף, כך גם עלתה המחשבה שהישיבה בכפר הרא"ה תדאג להקים עוד ישיבה ועוד ישיבה, להגדיל תורה ולהרבות בתלמידים מתוך תנועת הנוער, שילמדו תורה וישתלבו בבניינה של החברה הדתית בכל תחומי החיים, בבניינה של הארץ, וכך הוקמו על ידי תלמידי הישיבה בכפר הרא"ה ישיבות במירון, בירושלים ("נתיב מאיר") במושב נחלים ("נחל יצחק") בשדה יעקב, וכדומה.

אורחות החיים בישיבה תאמו לרוח הנוער החלוצי של תנועת הנוער, כפי הגדרתו של הרב נריה- "רפובליקה של תורה".

תכנית הלימודים של הישיבה עם הקמתה, ובשנותיה הראשונות, היתה כל כולה "קודש", ללא לימודי חכמת ה"חול". הרב ישראלי, רבו של כפר הרא"ה, שהיה ראש הישיבה מבחינה לימודית, קבע שהמסכתות הנלמדות בישיבה יהיו מתחומי אורח החיים היומיומי, בגלל החשיבות שראה בכך שבני הנוער יכירו וידעו את הנושאים המרכזיים במסכתות אלו: ביצה, שבת, פסחים, ברכות וכדומה.

בכל בוקר התקיים שיעור גמרא באורך שעתיים, ולימוד עצמי ("סדר") בחברותות במשך שלש שעות.

אחר הצהריים- לימוד עצמי של הגמרא במשך שלש שעות, ושעה אחת של לימוד תורה, נביא, נושאים ב"מחשבת ישראל", או משניות סדר "זרעים".

לא היה רצון של בני הנוער להשתלם בלימודים אקדמיים. האוירה בארץ היתה ההיפך הגמור מכך: בני נוער עזבו את האוניברסיטה למען בניין הארץ. לא רבים הלכו ללמוד בבתי ספר תיכוניים. בני הנוער שהיו מאורגנים בתנועות הנוער הלכו לבניין הארץ.

כך התנהלו החיים בישיבה בעשר השנים הראשונות.

בישיבה הוקם הגרעין התורני הראשון, שיצא להכשרה לקיבוץ טירת צבי, והצטרף לשאר חברי הגרעין, שבאו מסניפי בני עקיבא השונים. חברים אלו הקימו את קבוצת "סעד" בנגב.

בסוף העשור הראשון לישיבה, עם הכרזת המדינה, חל שינוי במערכת הלימודים של הישיבה. בעקבות לחץ הורי התלמידים, ומתוך מחשבה על עתידו של הנוער, הסכים הרב נריה לצרף לימודי מקצועות "חול" בישיבה. יתר על כן: הוא גם זה שראה את חשיבות הכנסת לימודי מדעים, כמו פיסיקה, ברמה מוגברת לישיבה, למרות חששם של חלק מהר"מים שדבר זה ימנע מתלמידים להמשיך ללמוד בישיבות גבוהות, וליבם יימשך ללימודים באוניברסיטאות. המציאות הוכיחה, כי דווקא אלה שהצטיינו במגמות המדעיות (ה"ריאליות") הם הם שהמשיכו ללמוד במסגרת ישיבות גבוהות, והם שהביאו להקמת ישיבות ההסדר והתפשטותן בכל חלקי הארץ.

לא טעות תהיה לחשוב כי אם חל שינוי חיובי ביחס הנוער לישיבות, ואם זכינו לפריחה והקמת ישיבות רבות במסגרת "מרכז ישיבות בני עקיבא", וגם במסגרות אחרות, הרי זה בעיקר בגלל הצירוף המבורך של קדש וחול. (וכדאי לעיין ב"אורות הקדש"- "בנין הקדש והחול" ) נכון, יש לדאוג שלימודי הקדש יהיו עיקר תכנית היום בישיבה, ועל כן יש חשיבות לקביעת שעות לימודי הקדש בחציו הראשון של יום הלימודים, וסיום סדר היום בלימודי קדש ("סדר" ערב).

בלימודי הקדש בישיבה- זכות הבכורה ללימודי הגמרא. אין יום ללא לימוד גמרא! ללימוד חמשת חומשי התורה- מוקדשות מספר שעות בשבוע, וכן ללימודי ספרי הנביאים והכתובים, וללימוד מחשבת ישראל.

לימוד התורה, והעבודה החינוכית של ראשי הישיבה והר"מים, הם הם הבונים את התלמיד כאזרח נאמן למדינה, בלי לוותר על היסוד של אהבת ארץ ישראל כל-כולה, כולל אותו החלק שנמצא ברשותם של נכרים. תוך ראיית התפוצה היהודית בארצות נכר, והאמונה העמוקה בקיבוץ נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ.

בניינה של ארץ ישראל, היה, כאמור, היסוד להקמתה של ישיבת בני עקיבא, ועדיין מהווה מטרה עיקרית בחינוך תלמידי ישיבות בני עקיבא. בשנות הישיבה הראשונות, השתלב החינוך לערך זה באוירה הכללית של היישוב היהודי בארץ ישראל כולה. כך הוקמו קיבוץ חניתה בצפון, בגליל, קיבוץ טירת צבי במזרח, בעמק בית שאן, וקיבוץ כפר דרום בדרום הארץ. באותם ימים, לא היתה כל מחשבה, בחלק זה או אחר של הישוב היהודי בארץ ישראל, על צמצום גבולות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, בגבולות המצומצמים, חל מפנה גדול בחברה היהודית בארץ ישראל, ביחס לארץ ישראל השלמה, כפי שנקבעו גבולותיה בתורה. לנוער הדתי, נשארה שאיפה להתפשטות ההתישבות בארץ ישראל לארכה ולרחבה, ומלחמת ששת הימים פתחה אופקים לכך.

עם התרבות מספר הישיבות התיכוניות, קמו הרבה ישיבות ללא מסגרת פנימייתית, וחבל מאד על כך. אין כמו החינוך הפנימייתי לבניין עולמו החברתי של הצעיר. המצאות הנערים עשרים וארבע שעות ביממה במסגרת חברתית של בני גילם, מלכדת את התלמידים והופכת אותם ל" ציבור", לחטיבה אחת.

לא אחת שמעתי מראשי ישיבות הסדר, ור"מים בישיבות אלה, שתלמיד המגיע אליהם ממסגרת פנימייתית, הקשר שלו לציבור עמוק ויציב. על כך יש להוסיף את השבתות בישיבה הפנימייתית, ואת אשר הן מקנות לתלמיד, ולבניין ארחות חיי חברה וציבור דתיים.

 ואתה צעיר בישראל מה ה' דורש ממך?! - לראות את עצמך כחלק מעם ישראל.

המטרה האלוקית בירידתנו לגלות מצרים, היתה לבנות גאולתנו כעם, כעם ה'. בארץ כנען היינו שבטים: "את יעקב איש וביתו באו" (שמות פרק א')- איש איש וביתו הוא, ולא קבוצה מגובשת.

במצרים הפכנו להיות עם, ודוקא המשעבד הגדול, הרשע המרושע- פרעה- הוא מכריז עלינו כעם: "הנה עם בני ישראל" (שמות פרק א'): "עם" תוך כדי היותו "בני ישראל", "עם"- הגם שכל אחד ואחד ומהותו- אישיותו המיוחדת לו, "כשם שפרצופיהם שונים- כך גם דעותיהם שונות", ובכל זאת "עם"! היודע להעריך חשיבותו של ציבור של גוף מלוכד ומגובש.

לימודים - בונים את האדם, בין אם אלה לימודי קדש ובין אם אלה לימודים כלליים, אבל ההווי הכללי, שיחות כלליות ופרטיות, ופעילות חברתית, הן אלה אשר יוצרות ומגבשות צבור, שכעבור שנים יתרום הרבה לבנינו של העם, על כל חלקיו, שאמנם לא תמיד ארחות החיים של חלקיו השונים דומות לארחות חייו, אבל השאיפה לחיבור לחיי הצבור, מהתוכן הדתי ומההווי החברתי של "בנים אתם לה' אלקיכם" מחברות אותו אל חלקי העם השונים.

שנות הלימוד בישיבה מוגבלות וקצובות. במשך שנים אלה יש להרגיל את הצעיר לא רק ללימוד בשיעור, אלא גם ללימוד בבית המדרש בכוחות עצמו. זה אופיה של ישיבה, לימוד כללי בבית המדרש שחשיבותו מרובה ביותר, הן באוירה הכללית שהוא יוצר, והן ביצירת מסגרת של חברותות. "עשה לך רב"- את זה בדרך כלל אתה מקבל, אבל : "קנה לך חבר" - זו כבר בחירה שלך. ויפה אמר מרן הרב חרל"פ בלימוד בחברותא לפעמים החבר שואל ואתה הוא "הרב", העונה, ולפעמים אתה השואל והוא "הרב" העונה...

יש גם לכוון שיהא המשך ללימוד בישיבה התיכונית, בישיבת הסדר או בישיבה גבוהה, שיש לה מעין "הסדר" משלה. "מרבה ישיבה - מרבה חכמה" כל כמה שרבות תהיינה שנות הלימוד בישיבת ההסדר או בישיבה גבוהה - הברכה תהיה מרובה יותר.

"ואותי יום יום תדרשון ודעת דרכי תחפצון" - יש חשיבות מרובה בלימוד היום יומי. בשנים קודמות, גם כשיצאו לחופשת שבת- למדו בימי שישי. כיום- נוהג זה כבר לא קיים בכל הישיבות, וחבל, ודאי ובודאי, שכאשר אין חופשת שבת, יש לדאוג לתוכן לימודי מיוחד ביום שישי, כהקדמה, ולשם יצירת אוירה מיוחדת בשבת.

השבתות בישיבה- חשיבותן מרובה, ולפעמים התלמיד מרגיש זאת רק כשהוא כבר איננו בישיבה, ונזכר בשבתות בהן היה בישיבה. האוירה השבתית בתפילה, בסעודות השבת על דברי התורה שבהן - זה מדריך לבנין חיים במשפחה העתידית.

 שלשה דברים צריכה הישיבה להקנות לתלמיד:

האחד- אהבת ה' ותורתו. "תורת ה' תמימה". כשהיא "תמימה", היינו שלימה- היא "תורת ה'". הבנה זאת חייבת הישיבה להקנות לתלמיד: הקב"ה דורש מאתנו לשמור "מצוותיי... ותורותיי" (עפ"י בראשית פרק כ"ו)- שתי תורות לנו (שבת דף ל"א): תורה שבכתב ותורה שבעל-פה,  והתורה איננה שלימה בלי התורה שבכתב, ובלי התורה שבעל פה; התורה איננה שלימה בלי המשנה, בלי הגמרא, ובלי תורת הראשונים והאחרונים.

השני- אהבת ארץ ישראל, כארץ אשר "עיני ה'... בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה" (עפ"י דברים פרק י"א) אהבת הארץ כולה, כל רגב בה, גם חלקים הימנה אשר נמצאים בידי זרים.

והשלישי- אהבת עם ישראל, על כל גווניו וחלקיו, כצבו"ר. "נר ה' נשמת אדם" (משלי פרק כ'). כל אדם מישראל- נר ה' הוא. עלינו לחפש דרכים לקרב את המתרחקים, בהליכותינו, בארחות חיינו, לתהילה ותפארת- נעלה ונאיר את אורם, את נר ה' שבהם.

 

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • תצליחו לפתור את החידות?

    תצליחו לפתור את החידות?

    חידות הקיץ שלנו חוזרות! בכל שבוע תעלה חידת וידאו. פתרו את החידה השבועית ואולי תזכו בפרסים שווים! >>>
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה