לקט מדבריו על הישיבה, על בני עקיבא ועל הרב קוק / הרב משה צבי נריה זצ"ל

על החשיבות החינוכית של שיתוף פעולה עם התלמידים

שיתפתי אותם בכל הצרות.  היו זמנים שוועד התלמידים החליט מי יתקבל לישיבה ומי לא.  לעיתים מילאתי החלטות שקיבלו בניגוד לדעתי,  ובלבד שלא לאבד את שיתוף הפעולה.  טוב שתלמידים יודעים שמתחשבים בדעתם.  כך הם לא מרגישים לחץ מלמעלה.  מנהיגות פנימית חיובית בקרב התלמידים שווה יותר מר"מ טוב.

על המהות המיוחדת של ישיבת תנועת הנוער "בני-עקיבא", להתמודד עם הרוחות הנושבות בעולמנו

חשוב לזכור מהתחלה כי כל עניין הישיבה בא מתוך ההכרה שתנועת-נוער דתית,  הרוצה לחנך נוער שיידע להתמודד עם הרוחות המנשבות בעולמנו,  לא מספיק לה שהנוער נמצא במסגרת של הווי דתי - שירה,  ריקודים,  פעילות ספורטיבית,  שיחות כלליות - היכולה לשמש רק כדקורציה,  כטיח יפה על גבי בנייה חזקה מבטון ומברזל.

המצב באותה עת היה שרוב חברי בני-עקיבא באו מבתים מסורתיים,  חלקם רדודים מאוד וחלקם אף מבתים שהיום היינו קוראים להם חילוניים.  בתי-הספר של המזרחי גם הם לא היקנו אז ידע מספיק ביהדות.  מצב כזה יכול היה להיות רק מצב ביניים,  אבל לא היה בו כדי להבטיח יציבות לימים יבואו ולא כדי להבטיח התמודדות עם מצבים לא נוחים, אולי קשים.  היה הכרח לתת לנוער שלנו ביסוס דתי תורני הרבה יותר יסודי ורחב שרק מוסד אחד היה מסוגל להעניקו - וזו הישיבה.

כך התגבש הרעיון שבסופו של דבר הביא לידי מחשבה על הקמת ישיבת בני-עקיבא עצמאית עם נוער שלנו,  עם גישה חלוצית,  ישיבה שבה יהיו מצד אחד הלימוד הישיבתי המסורתי ומצד שני האווירה הרעננה של תנועת נוער:  שירה,  ריקוד וגיבוש חברתי.

כך צמחה הישיבה בכפר-הרא"ה שבאה לפתור בעיית הנוער שבא מהבתים של היישוב החדש.  בתחילתה היא היתה במתכונת יותר מצומצמת,  בתיאום עם הכיוון הקיבוצי של בני-עקיבא,  להקים הכשרה תורנית לקראת חיים קיבוציים ברמה דתית יותר גבוהה. בהמשך זה התגלה כפתרון טוב לכל הנוער השייך למגזר הציוני-דתי.

ההכרח למזג לימודי קודש עם לימוד חול

מאוחר יותר,  משנוכחנו לדעת שבשביל לרכז את הנוער הזה ולהכניסו באהלה של תורה יש לתת לו גם לימודי חול,  הגענו בסופו של דבר למזיגה של לימודי קודש ולימודי חול בצורה נכונה ששמרה על האופי הרוחני של הישיבה ועל הרמה התורנית שלה,  ועם זאת שחררה את ההורים - ובמידה מסויימת גם את הנוער עצמו - מהדאגה הטורדנית להמשך החיים במציאות הדורשת גם לימודים כלליים לשם הכנה לבעיות מחיה וכלכלה.

עשר שנים ארכה ההתלבטות בדרכה של הישיבה.  משקיבלה את צורתה המוגמרת והוכיחה את יכולתה החינוכית הפכה הישיבה הבודדת ל"אם הבנים שמחה".  בתקופה מסויימת עמדנו במצב שבו נדרשנו לפתוח ישיבת בני-עקיבא חדשה מדי שנה!

וכיוון שהמפעל הזה לא קם כתוצאה מחישובים פוליטיים ולא מתוך רצון להתחרות במישהו אחר,  אלא מתוך כוונת אמת לשם שמים,  לפתור בעיה כאובה של נוער מוגדר, לקרב אותו לתורה,  לאהבתה,  לקיום מצוות,  למידות טובות שבין אדם וחברו,  הצליח ה' דרכנו,  והיום הטיפוס הנורמאלי של בוגר ישיבת בני-עקיבא הוא צעיר בריא בגופו וברוחו, פתוח לבעיות הציבור,  משתתף בחיי הקהילה ולאט-לאט הופך להיות המסד של החיים הדתיים הפרטיים האיתנים ושל שותפות מלאה בחיים הדתיים הציבוריים של הקהילה ושל המדינה.

בישיבתנו נתמזג כל הטוב והיפה והרענן שבתנועת הנוער עם כל המוצק והישן שבישיבות הוותיקות , ומכיוון שהזיקה לתנועת הנוער ולישיבה היתה כנה,  נוצרה מזיגה אורגנית וטבעית.  ואותה הטבעיות של הנוער שצמח בארץ עם כל הערכים כגון:  האהבה למולדת, כיבוש השממות,  השאיפה ליצירה,  הזיקה לתורה ליראת שמים,  כשהתמזגו יחד , יצרו קסם מיוחד שהנוער הישראלי נמשך אליו במידה שלא שיערנו מראש.

ברוחו של הרב א"י קוק זצ"ל

כל הגישה המיוחדת לנוער והטיפול הנועז בדרך החינוכית בוודאי נובעים אצלנו מחזונו של הרב קוק זצ"ל שזכיתי והייתי מקורב אליו משך חמש שנים,  כשלמדתי בישיבת "מרכז הרב",  וגם אחר-כך השתדלתי ללמוד את ספריו.  מאז היותי בבני-עקיבא השתדלתי לקרב את בנ"ע למשנת הרב,  דרך מאמרים ב"זרעים" (שזכיתי להיות עורכו הראשון) ודרך החוברת (הקטנה - גדולה) "משנת הרב" שהופיעה בשנה הראשונה אחרי פטירתו, חוברת שבאה להציג את משנתו הרוחנית של הרב זצ"ל בפני בני-עקיבא . אני הרגשתי איך הצעירים תופסים את רעיונות הרב זצ"ל ומחשבותיו ואיך זה מעודד אותם ועוזר להם לפלס דרך ולמצוא כיוון.