לשולחן השבת - משמעות החפירה

בראשית פרק כו

  יט)   וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים:

  (כ)   וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ:

  (כא)   וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה:

  (כב)   וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם  וַיַּחְפֹּר   בְּאֵר   אַחֶרֶת  וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה'  לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

אם נעיין בפסוקים למעלה נראה הבדל בין מה שקרה כשכתוב "ויחפרו" בלשון רבים, לבין מה שקרה כשכתוב "ויחפור" בלשון יחיד.

כשכתוב "ויחפרו" בלשון רבים, אנו רואים - "ויריבו" - לא היה שלום באזור, וכך משתמע גם משמותם של הבארות: "עשק", "שיטנה" וכיוצ"ב.

אך כשכתוב "ויחפור" בלשון יחיד - יש שלום, ויש רוחב מחיה - "רחובות".

ברור לכל כי גם החפירות הראשונות וגם החפירה בסוף לא נעשו רק ע"י יצחק אבינו לבדו, אלא גם על ידי עבדיו.

אך כאן טמון ההבדל הגדול - כשאנשים אשר אינם מאוחדים חוברים ועושים משהו יחד, הצד שכנגד מרגיש מייד בכך שהשורות לא מאוחדות ומנצל את נקודת התורפה הזו לטובתו, ומתחיל לריב ולחפש את נקודות המחלוקת, ולעיתים גם מצליח לנצח במריבה משום  שהצד השני איננו מאוחד.

אך כאשר הצד שלנו, של יצחק, מאוחד: "ויחפור", בלשון יחיד כאילו אדם אחד חפר - אזי גם הצד שכנגד מרגיש זאת מייד ובכלל לא מנסה לריב ולהתנגד.

לקח חשוב אנו למדים מכאן: כשיש אחדות, זה לא רק עוזר למאוחדים, אלא זה גם מקרין החוצה, הן כתחושה של כח כלפי הצד העומד כנגד, והן כתחושה של חיקוי לאחרים אשר רוצים גם כן להגיע לאחדות ורואים את העוצמות והיתרונות שבה.

שנזכה בע"ה כולנו, במיוחד אחרי שבוע כה קשה שעבר על עם ישראל, להתאחד ומתוך כך גם להתגבר יחד על הקשיים ועל המחלוקות ולהפיץ את אור האחדות כלפי פנים וכלפי חוץ.

בברכת

שבת שלום ומבורכת

מיכה קלצהנדלר

ראש הישיבה