מנהיגות משה כמודל לחיקוי – הרב דוד טברסקי ראש ישיבת בני עקיבא הדרום רחובות

התורה אינה מגלה לנו על מה ולמה בחרה ההשגחה העליונה את משה בדווקא כמנהיג האומה במצרים. כל שמסופר מצטמצם להולדתו וגדילתו בניסים אלוקיים, כמו גם מאבקיו לצדק ולמניעת פגיעה באחיו היהודים. כידוע משה גדל בארמון המלוכה המצרים, כן אותו מקום ממנו יצאה ההוראה למניעת הולדת מנהיגם של ישראל: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". ואף על פי כן התייחד משה במסוגלות ייחודית בנשיאה בנטל עם אחיו הנאנקים תחת השעבוד וכמתואר במדרש: "...וירא בסבלותם' – מהו 'וירא'? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: 'חבל לי עליכם, מי ייתן מותי עליכם'. שאין לך קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפו ומסייע לכל אחד ואחד מהם...לפיכך: 'ויקרא אליו אלוקים'..." [שמות רבה]. המדרש מבקש להבהיר שהטעם לבחירת משה הייתה העובדה כי למרות שגדל כ'נסיך מצרים' וחי חיי עשירות ורווחה ובוודאי שלא טעם חיי סבל ושעבוד, חש הזדהות ומעורבות רגשית עם אחיו. תכונה זו הביאתו להנהגת האומה.

ראויה שתשאל השאלה מדוע תכונה זו כה חשובה וקריטית להנהגה, עד כי בגינה נבחר? התשובה היא שרק אדם שיש בו מסוגלות לחוש את כאב הזולת, יכול להוות בעבור בני עמו, מודל ודמות. לכזה מנהיג שיאמר: "אחרי" והם ינהו אחריו בדרך לא זרועה ובמאבקים וקשיים לא פשוטים. מנהיג חייב להיות חלק מעמו. הוא לא יכול לשהות בארמון המלוכה ולהנחית משם פקודות. מנהיג "מנותק" לא יצלח בדרכו ואילו מנהיג שחש את עמו, מתנהג בפשטות בעוז ובענווה, יהא כזה שהעם המחפש הנהגה, יהא מוכן לשים נפשו בכפו בעבורו ואף ללכת אחריו באש ובמים.

התנאי הבסיסי להנהגה ראויה הינה המוכנות לשאת בנטל עם חברו. ואולם ראשית כל, עלינו להאזין לאנחות וזעקות שפעמים אף זה שנאנק וסובל, אין בו הכוח להביע את קשייו ופעמים בוש ועושה הכול להסתירם. מילת המפתח הינה "רגישות" לזולת. אם נעצים בנפשנו תכונה זו מובטחים אנו שיכולת הנהגתנו תתעצם וממילא תהא בנו היכולת להוביל את האומה, החברה והעולם לייעודו הרוחני.