מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

מעבדות 'שחור-לבן' לחירות 'צבעונית' - פרשת תרומה/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

מעבדות 'שחור-לבן' לחירות 'צבעונית' - פרשת תרומה/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

מעבדות 'שחור-לבן' לחירות 'צבעונית' - פרשת תרומה/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

השבת מתחילים לקרוא על תהליך הקמת המשכן והדבר הבולט מיד בתחילתה היא ההקפדה על חומרי המשכן וצבעיו השונים. תכלת וארגמן, עורות אילים מאדמים ועוד ועוד - שלשה עשר מינים של פריטים שונים שהרכיבו את המשכן.
ונשאלת השאלה, מה כל כך חשוב בכך שהמשכן יהיה כה ססגוני עם צבעים שונים וחומרים יקרים של זהב נחושת וכו'? השאלה מתעצמת יותר כשלומדים על אחד החומרים שמהם הוקם המשכן - עורות של תחשים וכבר חז"ל תמהו מה זו החיה הזו, כיצד הגיעה למדבר ומה היה כל כך מיוחד בתחשים? ועל כך עונה הגמרא [שבת כ"ח עמ' ב'] - "תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת הייתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ועשה ממנו משכן ונגנז".
נמצאנו למדים, שהחיה הזו נבראה כדי שיוכלו להשתמש בעורה לצורך המשכן, עד כדי כך לברוא בריה מיוחדת בעלת גוונים רבים לצורך המשכן.
חשבנו לדרוש בעניין ולומר, שהמשכן היה המפגש הראשון של עם-ישראל עם עבודה רוחנית באמצעות כללים שונים. כמי שיצאו מבית עבדים וחיו במסגרת של 'שחור ולבן', של עולם פשוט וברור, כשנדרשו לעבוד באותה עבודה מדי יום ולספק את "הסחורה" של הלבנים למשעבדיהם, חיים פשוטים ללא חשיבה מורכבת וללא התנסות עם גורמים שונים ומציאות שונה. לכל עבד היתה חלקת השדה שלו ומנת המזון הדלה הקצובה לו. והנה, עתה יצאו מעבדות לחירות, לא רק חירות במובן הפיזי, אלא לחירות גם ביכולת החשיבה העצמית ובהבנה שבעולם יש מורכבויות ו'צבעים' שונים. הקב"ה הכניס אותנו לתוך עולם מלא ניגודים, שאור וחושך משמשים בו בערבוביא, של שמחה ושל צער [ח"ו], עולם של חלומות ושאיפות ומנגד קשיים ואתגרים שונים, עולם ססגוני וצבעוני.
התורה יחסה חשיבות רבה לבנות למשוחררי מצרים משכן צבעוני ומורכב, כדי לחנך ולהעביר מסר, שהכול עכשיו משתנה. רגילים אנחנו להביא את דברי התוספות במסכת ברכות, בפרושו לברכת 'בורא נפשות' [דף ל"ז עמ' א'] - "וחסרונם ...כמו לחם ומים, שאי אפשר בלא הם ו'על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי', כלומר: על כל מה שבעולם, שגם אם לא בראם, יכולין העולם לחיות בלא הם, שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא, כמו תפוחים וכיוצא בהן...". לפי דברי התוספות, העולם היה יכול להתקיים רק עם לחם ומים, אבל הקב"ה לא רצה עולם משעמם וחסר צבע, שבו יש שני מינים של אוכל בלבד, אלא ברא עולם ססגוני מלא בפירות ובירקות בצבעים ובטעמים שונים ואז הגוף והנפש יחדיו ניזונים מיופי הבריאה.
זו היא הברכה שאנו מברכים פעם בשנה בחודש ניסן, אותה מביאה הגמרא [מסכת ברכות מ"ג ע"ב]: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן [=זה שיוצא ביומי ניסן]

 
וחזי אילני דקא מלבלבי [=ורואה אילנות מלבלבים], אומר 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".
דברי רב יהודה נפסקו להלכה, שרק כשרואה אילנות מלבלבים אז מברך ולא כאשר האילנות טעונות פרי, כדברי ה"שולחן ערוך", הפוסק שאין מברכים "אם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות - לא יברך עוד" (או"ח רכ"ו, א). מדוע לא יברך על אילנות מלאים פירות? - אלא אכן מטרת הברכה היא, לא על כך שיש לנו מה לאכול, כי כדי להודות על אכילת הפירות אנו מברכים ברכת 'בורא פרי העץ', אלא כל מטרתה של 'ברכת האילנות' היא להודות להקב"ה על היופי והססגוניות של הבריאה.
ואכן, כשאנו נפגשים בפעם הראשונה עם פרי למאכל, אנו מברכים 'שהחיינו' ולא 'ברכת האילנות'.   ייתכן שההבחנה בין שתי הברכות מבוססת על טבעו של האדם. כאשר האדם רואה אילן שפירותיו ראויים לאכילה - הרגש הראשון המתעורר בו הוא הרגש התועלתני השימושי, והוא מברך את הקב"ה על כך שזיכהו להגיע שוב לעונתו של פרי טעים זה – "שהחיינו". כאשר הפרי הבשל עומד לנגד עיניו, האדם מרוכז רק בו ובתועלת שעשויה לצמוח לו ממנו, ואינו פנוי לשעות ליופיו של האילן ולפרחיו, אולם כאשר רואה האדם אילן שפירותיו עוד אינם גמורים - הוא פונה לצדו האסתטי, מעריך את יופיו ואת טובו ומברך את הקב"ה על שיצר אילן כה נאה ולכן רצוי לברך כשיש שני אילנות סמוכים אחד לשני ואז רואים את הרבגוניות של הבריאה.
אם נחזור לתחילת דברנו, הרי המשכן כביתו הרוחני הראשון של עם ישראל ומקום השראת השכינה משדר רבגוניות וססגוניות, לומר שגם בתחום הרוח, הדברים מורכבים ורבי-צבעים ולכל חלק וחלק בבריאה יש משמעות וכוונה. ואכן, מטרת ה'משכן' היא 'לשכון' בלבו של האדם ולהרחיבו, כדברי הכתוב בתחילת פרשתנו  "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" וכבר נדרש בכמה מקומות שלא נאמר בתוכו אלא בתוכם עיקר הקמתו להשכנת השכינה בתוכנו, וכדברי השיר שחיבר גאון ישראל  הרב יצחק הוטנר זצ"ל, תלמידו של הרב קוק זצ"ל -  "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו, ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה."
שבת שלום וחודש טוב

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מחנכים באמונה

    מחנכים באמונה

    הקלטות וובינרי העשרה בנושאי פדגוגיה, חינוך ואמונה בימי הקורונה
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה
  • ראש הממשלה ושר האוצר הצילו את החינוך הדתי

    ראש הממשלה ושר האוצר הצילו את החינוך הדתי

    מנכ"ל רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא מברך על אישור התקציב שיאפשר המשך פעילות מוסדות החינוך ומודה לראש הממשלה ולשרי האוצר והחינוך
    המשך לקריאה