מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

מעשר עני וספק מתנות עניים / הרב משה צבי נריה זצ"ל

מעשר עני וספק מתנות עניים / הרב משה צבי נריה זצ”ל

מעשר עני וספק מתנות עניים / הרב משה צבי נריה זצ"ל

*עריכה והערות: הרב יהודה הלוי עמיחי

א. מתנות כהונה ומתנות עניים
שנינו בגמ' (ר"ה יד ע"א):

"ת"ר מעשה בר"ע שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין, אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה".

שני עישורין - פירש רש"י: "מעשר שני כשנה שניה, ומעשר עני כשנה שלישית, שהיתה שניה נכנסת לשלישית".

התוס' (ד"ה ונהג) מבאר בשם הירושלמי שהפריש מעשר אחד למעשר שני ופדאו וחלקו לעניים.

והקשה הטורי אבן (ר"ה יד ע"א ד"ה ונהג) מדוע נתנו לעניים מספק? הרי אם שנת מעשר שני היא כל זמן שלא הגיע ט"ו בשבט - המוציא מחברו עליו הראיה! ואע"פ שספיקא דדינא הוא, הרי מצינו לר"ע שסובר כך גם בספיקא דדינא, ששנינו (בכורות מט ע"א) "מת ביום שלושים כיום שלפניו, ר"ע אומר אם נתן לא יטול, אם לא נתן - לא יתן".

טעמו של ר"ע הוא משום דמספקא ליה אם יום ל' כלפניו או כלאחריו, ואפילו הכי ס"ל המוציא מחברו עליו הראיה.

שמא תאמר: יש לחלק בין מתנות כהונה למתנות עניים, שספק מת"כ להקל וספק מת"ע להחמיר,

- הנה מסוגית הגמ' (חולין קלד ע"א), נראה ששניהם שווים לענין ספק[1].

ולפי"ז לר"ע שסובר ספק להקל במתנות כהונה (ספק בכור), סובר ודאי שספק להקל גם במתנות עניים (ולא סובר את דברי ר"מ וכפי שהסביר ר"ל משום "עני ורש הצדיקו - צדק משלך ותן לו").

וא"כ שאלתנו במקומה עומדת : אמאי נתנו לעניים?   ומתרץ הטורי אבן: הן אמת שהבבלי משווה את דין מתנות כהונה לדין מתנות עניים, אולם מהירושלמי נראה שאינו סובר כך ודין "צדק משלך ותן לו" לא נאמר אלא במתנות עניים ולא במתנות כהונה.

שכך נאמר בירושלמי (ספ"ד דפאה ה"ה):

"ומניין שספק לקט לקט? ר"ש בר נחמן בשם ר' יונתן: עני ורש הצדיקו - הצדיקוהו במתנותיו, ר"ש בן לקיש משום בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו - בריבו אין אתה מטהו אבל מטהו אתה במתנותיו. א"ר יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו רבי, תעזוב - הנח לפניהם משלך. אמר ר' לא כתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה - בין מדידך בין מדידיה הב ליה"

מבאר הטורי אבן שכל הפסוקים האלו לא נאמרו אלא במת"ע ולא במת"כ.

הגאון בעל אמרי ברוך בהגהותיו לטו"א מוסיף, שאפשר לבאר את מעשה דר"ע שעישר שני עישורין אפילו לשיטת הבבלי (קלד ע"ב), שכן הגמ' (שם) מסיקה: "כי אתא רבין א"ל קמה אקמה רמית ליה", ומבאר רש"י: "מתניתא אחריתא אשכח לר"מ דפטר בקמה של גר וכו' ורמייה אהא דקתני ספק לקט לקט", ואילו מהמשנה העוסקת במתנות כהונה באמת אין קושיה. וכך היא מפורשת בירושלמי (ספ"ד דפאה), שהשאלה הייתה מר"מ שהחמיר במתנות עניים בחורי הנמלים על הברייתא שפטרה גר ממתנות עניים, ומתרץ כתירוצו של רבא. משמע דס"ל לרבין לחלק בין מתנות כהונה למתנות עניים[2].

לפי זה ניחא דבספק פדיון הבן סובר ר"ע להקל והמוציא מחברו עליו הראיה, ואילו בספק מעשר עני מחמיר משום "עני ורש הצדיקו", ועל כן עישר שני עישורין ונתן את המע"ע לעניים.


ב. ספק במהות או בחיוב
ואמנם הטורי אבן הבין לשיטת הבבלי, שיש להשוות בין מתנות כהונה למתנות עניים, ולר"ע שהקל במתנות כהונה (פדיון בכור) יושוו שניהם להקל - הקושיא במקומה עומדת, מדוע נתן ר"ע שני מעשרות? ונצטרך לאמר - מסיים הטו"א - שר"ע קרא שם להוציאו מספק טבל, ולא נתן לעניים.

ברם הגאון בעל אמרי ברוך, כותב שגם לשיטת הבבלי יש מקום לחלק בין ספק מתנות עניים לדין פדיון הבכור, וז"ל:

"דלא אמרינן בספק מת"ע לחומרא רק דומיא דלקט שכחה דספק הוא על אותן חטים אם המה שלו, או של עניים, משא"כ בפדיון בכור אדם שאם יש ספק אם חייב לפדות או לא, אין כאן דבר שיהיה הספק על עצמותו, רק הספק הוא על החיוב[3]".   ולפי זה לא פליג ר"ע אהא דעני ורש הצדיקו, ואע"ג דס"ל ספק פדיון הבן פטור משום המוציא מחברו עליו הראיה, בספק מעשר עני - שהספק על החיטים - חייב, ועל כן נתנו לעניים.


ג. ספק בחלות החיוב
והנה לסברת האמרי ברוך, לכאורה שוב אין אנו צריכים לסברת החת"ס (יו"ד סי' שט) שבמקרה והספק הוא על עצם חיוב מצוות עני ורש הצדיקו, ודאי שאין מקום להחמיר בספק מת"ע, ורק במקום שהחיוב הוא וודאי והשאלה היא על הממון - האם התחייב אם לאו - בכך אנו אומרים את סברת "עני ורש הצדיקו".

אולם אז תיקשי לן קושיית הגאון ר' בצלאל ז"ל מהסוגיא (יבמות צט ע"ב), בכהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה, ששניהם פטורים מזרוע ולחיים - ולפי סברת האמרי ברוך צריך לחייבם, שהרי הספק הוא על דבר ממשי, למי שייכים הזרוע והלחיים, ועל כרחך אנו צריכים לסברת החת"ס, שבמקרה זה שמעולם לא נתברר חיובו של אדם זה בדין מתנות כהונה, הרי הספק הוא גם על מצוות "עני ורש הצדיקו" עצמה, ובכגון דא ודאי הממע"ה (וע"י תוספת באור בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קעג[4], וסי' ורה[5], ועוד עיין בחת"ס יו"ד סי' רמ, שערי יושר להגר"ש שקאפ ז"ל שער ה פי"ט).

--------------------------------------------------------------------------------
[1] . במשנה (חולין קלד ע"א) שנינו: גר שנתגייר והיתה לו פרה - נשחטה עד שלא נתגייר - פטור, משנתגייר - חייב, ספק - פטור שהממע"ה.

גמ' - כי אתה רב דימי אמר, רמי לי' רשב"ל לר' יוחנן : תנן ספק פטור, אלמלא ספיקא לקולא, ורמינהי (פאה פ"ד מי"א) חורי הנמלים שבתוך הקמה, הרי אלו של בעה"ב, ושלאחר הקוצרים - העליונים לעיניים והתחתונים של בעה"ב, ר"מ אומר: הכל לעניים שספק לקט לקט... והא טעמא קאמר, שאמר רשב"ל מאי דכתיב עני ורש הצדיקו, אילימא בדיני, והא כתיב ודל לא תהדר בריבו אלא צדק משלך ותן לו.

אמר רבא : הכא פרה בחזקת פטורה קיימא (שהרי בחזקת עכו"ם היתה עומדת), קמה בחזקת חיובא קיימא (דשל ישראל היא).

(וע"י שו"ת חת"ס יו"ד סי' ש"ט, הסבר יפה על דברי רבא, בתרוצו להרב"ב רנשבורג ז"ל).

מתוך שהגמ' שואלת מדיני מתנות עניים על מתנות כהונה מוכח שדיניהם שווים.

[2] . מחלוקתם של רב דימי (שהקשה מדין קמה על חיוב נתינת מתנו"כ) ורבין (שהקשה מקמה על קמה) היא, האם יש להקשות ממתנות כהונה על מתנות עניים, דלרב דימי עני ורש הצדיקו נאמר גם על מתנות כהונה, וקשיא ממתנות כהונה על המשנה בפאה העוסקת במתנות עניים, ואילו לרבין עני ורש הצדיקו אינו אלא במתנות עניים ולא קשיא לי' מידי מהמשנה העוסקת במתנות כהונה, ורק מברייתא דקמה קשיא ליה. ונראה שיסוד הסברא לחלק הוא בין דברים שנאמר בהם "תעזוב" ולכן יש בו דין של עני ורש והצדיקו, או כלימוד הירושלמי "תעזוב - הנח לפניהם משלך", ובמתנות כהונה אין גדר של עזיבה.

החת"ס (יו"ד סי' ר"מ ד"ה אך) הביא סברא זו שלדעת רבין במסקנת הסוגיא אין לדמות לשו"פ לשאר הדינים, ובודאי לא למתנו"כ, וכתב שזאת היא דעתו של הר"ן (נדרים ז ע"א) שכתב שספק לענין יד של צדקה הרי זה ספק ממון רגיל, והולכים בו לקולא.

[3] . הסבר לאמרי ברוך :

הן אמנם שגם בספק פדיון וגם בספק לקט, הספק הוא אם נתחדש חיוב על התבואה וכן על הילד = הבכור, אולם יש הבדל למעשה, שבספק לקט הדיון הוא במציאות כלומר למי שייכת חיטה זאת, משא"כ בפדיון בכור, הדיון הוא גם למעשה לא על הילד עצמו אלא על החיוב, ובכגון דא י"ל שלא נאמר צדק משלך אלא בדיון על המציאות, אבל בדיון על החיוב המופשט לא אמרינן צדק משלך.

לפי דברי האמרי ברוך עולה שחיטי מע"ע הספק הוא בחיטים עצמם ולא בחיוב הנתינה, ולכן אנו אומרים צדק משלך ותן לו, ויש להעיר על פי הדעה המובאת בגמ' (נדרים פד ע"ב) שמעשר עני איננו עושה טבל, וא"כ הרי זה חובת נתינה ולא חובה בחיטים עצמם. ונראה שלאחר שהופרש ודאי שהספק הוא על החטים האם שייכים לעני או לבעה"ב.

[4] . החת"ס (חו"מ סי' קעג ד"ה ועוד) הסביר שצדק משלך ותן לו היינו במקום שהזכות הגורמת לממון להישאר ביד בעה"ב נובעת מהיותו מוחזק, והתורה אמרה צדק משלך ותן לו שלא תהא בידך זכות בעלות על הממון, אבל בכל המקומות שהדין לטובת בעה"ב נובע מסיבות אחרות, אין את היסוד של צדק משלך ותן לו. ולכן בספק בוולדות (יבמות צט ע"ב) אין לכהנים כל חזקה וא"כ הרי זה ספק שקול, ואין אנו מחויבים לתת מתנות לכהן מכיוון שאין ב"ד נזקק לדיון בכך, ולא משום חזקת ממון.

[5] . ד"ה ואדיעהו.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה
  • ”המורה של המדינה” מישיבת בני עקיבא קרני שומרון

    "המורה של המדינה" מישיבת בני עקיבא קרני שומרון

    הרב חי גרינבאום, רב מחנך בכיתה יא' בישיבת בני עקיבא השומרון בקרני שומרון, נבחר להיות אחד מ- 15 מורים נבחרים כמעוררי השראה במסגרת "המורה של המדינה 2019" מטעם Ynet
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח מספר 16 - סיון תשע”ט

    כנפי רוח מספר 16 - סיון תשע"ט

    ראיון עם ד"ר עליזה לביא ראש עיריית בית שמש, כיתת המחוננים של ישיבת בני עקיבא אהל שלמה בבאר שבע ואולפנית בני עקיבא במאיץ החלקיקים בשוויץ.
    המשך לקריאה