מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

סיפור 'המרגלים' – איך מתקנים?? – לפרשת "שלח"/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

סיפור 'המרגלים' – איך מתקנים?? – לפרשת ”שלח”/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

סיפור 'המרגלים' – איך מתקנים?? – לפרשת "שלח"/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

סיפורם הקשה והטעון של 'המרגלים' הוא ללא ספק אחת הטרגדיות הקשות של עם ישראל בכל הזמנים, עליו אנו 'משלמים' במהלך כל הדורות ובכל תשעה באב אנו בוכים גם לזכר טרגדיה זו. פרשת 'המרגלים' אף מסתיימת באקורדים צורמים, שלא מצינו כדוגמתם בכל התורה כולה, כאשר עם-ישראל מבקש מחילה וסליחה ואילו משה רבנו אומר להם שאין להם שום סיכוי לכך - "וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְקֹוָ֖ק כִּ֥י חָטָֽאנוּ . וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֑ק וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח" [במדבר י"ד].
והנה להפתעתנו, לאחר סיפור 'המרגלים', אנו קוראים על מצוות ה'מנחות' וה'נסכים', שלכאורה אינן קשורות למה שזה עתה אירע בעם-ישראל. היינו מצפים, שלכל הפחות נשמע ונקבל 'סדרת-חינוך' לעם ישראל על אהבת הארץ ועל אסור לשון הרע, ולא היא. וזה לשון התורה מיד לאחר סירובו של משה לבקשת המחילה שלהם -"דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם וְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיקֹוָ֑ק מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן:(ה) וְיַ֤יִן לַנֶּ֙סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּעֲשֶׂ֥ה עַל־הָעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד" [במדבר ט"ו].
ונשאלת השאלה, מדוע התורה עוברת לכאורה ל"עסקים כרגיל"? היכן דברי המוסר והנאומים הקשים לעם ישראל על החטא הנורא?
ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל (1437-1508 , ממשפחה המיוחסת עד דוד המלך, כונה גם בתואר הכבוד הספרדי 'דון') שהיה מגדולי חכמי ספרד בדור הגירוש, ניסח את שאלתנו בצורה פשוטה - "למה נזכרה פרשת המנחות והנסכים, שהיו מקריבים עם הקרבנות במקום הזה, אחרי ספור ענין המרגלים ולא נזכרה בסדר ויקרא או צו, שהוא היה המקום הראוי לזכרו שם?"
ומשיב האברבנאל, שפרשת הנסכים והחלה מופיעות דווקא כאן לאחר חטא המרגלים - "...לפי שמשה רבנו עליו השלום הבטיח את אנשי המדבר, שבניהם יבואו אל הארץ ויירשוה והם היו פוחדים ואומרים ומי יודע מה יהיה אחר ארבעים שנה? אולי יחטאו גם הבנים? לכך ראה יתברך לנחמם ולדבר על לבם ולצוותם מצוות הארץ, כדי שידעו שגלוי היה לפניו שיבואו אל הארץ ולזה צווה אותם בנסכים, שבמדבר לא נתחייבו בהם...ובעבור זה צווה אותם עתה, שבבואם לארץ עם קרבנות הצבור והיחיד יקריבו תמיד מנחה ונסכים ... וכן מפני הסיבה הזאת צווה אחר כך במצות החלה להבטיחם, שיתן ה' להם את הארץ עם היות שאבותיהם מפני חטאתם לא זכו בה. וז"ש 'כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם', אשר בזה הבטיחם כי יירשוה..".
במלים אחרות, פרשיות אלו נועדו לנסוך בטחון בעם-ישראל, שאכן יזכו לחיים טובים יותר ורק אבותיהם לא זכו להיכנס לארץ.
 
בפרושו של האברבנאל יש אמירה חשובה, שלא תמיד הענישה או דברי המוסר הם הדרך היחידה לתקן טעות או חטא, על אף שלפעמים זה בלתי נמנע. כאן בחרה התורה ללמדנו, שיש פעמים שעדיף לעודד, לתמוך ולחזק ובכך לשנות את הנזק שהותיר החטא. יש מקום לתת לציבור ולדורות הבאים אופק חדש ותקווה חדשה, ומתוך כך יפנימו את הדרך הטובה שיש לאמץ. לכן התורה מיד עברה, לכאורה, לסדר היום, לומר לדור הבא, שאין ליפול ח"ו בייאוש או בדיכאון, אלא יש לתקן את החטא, על ידי שנחבב את הארץ במצוות ובעשיה על ידי הנסכים ובהפרשת חלה.
בספר הרקנאטי (לר' מנחם רקנאטי אשר נולד באיטליה בשנת 1250 לערך למניינם, היה פוסק ומקובל, כתב פירוש על התורה על דרך הקבלה ועוד, נפטר בערך בשנת 1310), הוא פותר את הקשר בין נסכים וחלה לעניין המרגלים באופן אחר ואומר - "וסמך פרשת נסכים לפרשת מרגלים, לפי שחטאו בזמורה הנזכרת, הזהירם בייחודה. גם סמיכת החלה תרמוז אליה." זאת אומרת, לדעתו זו 'מידה כנגד מידה'. היות והמרגלים פגעו בכבודם של  פירות ארץ ישראל, בזה יצרכו לתקן באותם דברים בנסכים וחלה.
נראה לעניות-דעתי לומר, שיש כאן ענין נוסף ועמוק אשר יש בו הדרכה אמתית, כיצד יוצאים ממשבר רוחני כמו משבר 'חטא המרגלים', בו הפגינו יחס שלילי לארץ ישראל. תורת ישראל מלמדת אותנו כאן פרק נוסף בדרך לתקן חטאים שעשינו וזאת על ידי יצירת מערכת מצוות ועשייה חיובית, ללא סיסמאות ונאומים חוצבי להבות. לאחר חטא כה קשה, שהביע חוסר הכרת הטוב לקב"ה ולארץ ישראל המובטחת, מחייבת אותנו התורה במצוות המקשרות אותנו לארץ ישראל, והמחנכות את האדם להביע הכרת-הטוב לבורא עולם. התורה, באמצעות מצוות ה'נסכים' וה'חלה', מלמדת אותנו לא רק את ה'סור מרע' אלא גם את ה'עשה טוב', שכאשר ניכנס לארץ ישראל נהיה עסוקים ב'תכלס' של חיבור עם לארץ ובכך עם ישראל, לאחר מאתים ועשר שנות גלות מארץ ישראל, יפתח רגשות אהבה וקשר לארץ ישראל, בעשייה ובירידה דווקא למעשים ה'קטנים' של מצוות אלו. כוונת התורה, שעם הכניסה לארץ, יתחילו להשקיע בה ויתחברו אליה ע"י נתינה וזוהי הדרך האולטימטיבית ליצור חיבור וקשר, המחבר את הנותן למקבל.
גם בחינוך הילדים ובזוגיות, לא (רק) בדיבורים ייבנה הקשר ותתקיים החיבה, אלא במעשים ובנתינה!
שנזכה כולנו יחד לחיים טובים ולשלום!
שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה