מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

ספר תהלים, פרק מד - קשתי ובקשתי מלחמה ותפילה / הרב יעקב אריאל רב העיר רמת גן

ספר תהלים, פרק מד - קשתי ובקשתי מלחמה ותפילה / הרב יעקב אריאל רב העיר רמת גן

ספר תהלים, פרק מד - קשתי ובקשתי מלחמה ותפילה / הרב יעקב אריאל רב העיר רמת גן

 

"כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני".

האמנם לא בחרבם ירשו ארץ? והרי יעקב אבינו משתבח באומרו: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח, כב).[1]

הרי גם יהושע נלחם בחרב. פעמים רבות חוזר הביטוי "לפי חרב" בספר יהושע, המתאר את כיבוש ערי כנען על ידי בני ישראל. חוץ מחומות יריחו שהופלו על ידי הארון, יתר הערים  נכבשו בדרכים טבעיות, בחרב ובקשת.

עלינו ליישב את הסתירות האמורות.

המזמור מחולק לשני חלקים. החלק הראשון (א-ט) מתאר את תקופת הזוהר הקדומה  של עם ישראל "א-להים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם" (ב).

החלק השני של המזמור מתאר את המצב החמור בתקופתו של המשורר. הוא מתאר את הכישלונות הצבאיים החמורים בתקופה זו. ההנגדה בין תקופת הזוהר העתיקה לעומת ימי השפל הנוכחיים העצימה את גודל התבוסה וחומרתה לעומת הניצחונות המפוארים בימי קדם.  

הפתרון לשאלתנו נמצא בפסוק הפותח את החלק השני, העכשווי: "אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו" (י).

המשורר לא מתלונן על כך שה' הפסיק להלחם בעצמו  באויב. הוא לא ציפה לכך שה' יילחם לנו ואנו נשב בחיבוק ידיים ונסתמך על הנס בלבד. יש לנו צבא והצבא יצא להילחם, אלא שללא עזרתו של ה' לא יוכל הצבא לנצח. אך ה' זנח את הצבא והביא את הכלימה הנוראה.

אמנם גם בכל תחומי החיים ללא עזרת ה' לא יוכל האדם להצליח, אולם במלחמה הסיוע ממרום מוחשי יותר, נחוץ יותר והוא מובנה בעצם היציאה למלחמה. התפילה מהווה חלק אורגני מהלכות המלחמה עצמם.[2] הדוגמה הראשונה לכך היא מלחמת עמלק בה יהושע נלחם ומשה מתפלל (שמות יז ט-יג), והדבר נקבע כהוראה לדורות: "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני ה' א-להיכם ונושעתם מאיביכם".[3]

התפילה במחנה אינה רק אירוע מזדמן. המחנה עצמו, על כל מערכותיו, לא רק בשעת התפילה, הוא בעצם מעין בית כנסת גדול. מכאן חובת הטהרה, הנקיות והצניעות במחנה מלחמה.[4]

תרגום האונקלוס ופירוש רש"י ל"חרבי" ו"קשתי" במשמעות של תפילה אינה דרש רחוק מהפשט. זהו עומק פשוטה של הקשת. קשתי היא בקשתי.

 

הרעיון בתנ"ך

רעיון זה מקורו בתורה והא מבריח את התנ"ך כולו.

תחילתו בפסוק "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח, יח). פירש הר"ן בדרשותיו (דרוש י): "עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא. והוא אומרו (שם, יח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לא אמר וזכרת כי ה' אלהיך נותן לך חיל, שאם כן היה מרחיק שהכוח הנטוע באדם יהיה סיבה אמצעית ואין הדבר כן, ולפיכך אמר כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא, יתברך".

דוד המלך היה גם לוחם גדול וגם נעים זמירות ישראל. תפיסתו מורכבת משני המישורים בו זמנית - הפיזי והרוחני. הוא מבחין בין הלוחם הפלשתי ובינו: "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות א-להי מערכות ישראל אשר חרפת. וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה" (שמואל א יז, מה-מז). מי שנטע בו את התושייה ואת האומץ להעז לצאת נגד גלית במקל ובאבנים הוא ה'. הוא מייחס את כל ההצלחה לה' בלבד ולא לעצמו.

זו גם כוונתו בביטוי הקצר והקולע בו הוא מסיים את הספדו המרגש על שאול ויהונתן: "איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה". בדרך כלל הכלי הוא רק האמצעי בו משתמש הלוחם להילחם באויבו. הכלי אינו מקור הכוח. מקור הכוח הוא הלוחם האוחז בכלי. אולם שאול ויהונתן מוצגים כאן לא כלוחמים אלא ככלי המלחמה עצמם. הם העמידו את עצמם ככלי שרת ביד ה' וביטלו את אישיותם הפרטית מול רצון ה'.[5]

 

תפילה בשעת מפלה

עתה נבין את החלק השני של פרקנו המתחיל בתיאור הקודר של התקופה הנוכחית. "אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו" (י) מדבר על צבא שה' לא יצא עמו. מכאן גם לימוד הלקח והתשובה: "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך.  לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך" (יח-יט).

מבחן האמת הוא דווקא בשעות קשות של מפלות. הנכונות למסור את הנפש, להיות כלי ביד ה', לא רק כאשר יש סיכוי לנצח אלא גם כאשר הכישלון ברור. המרטירולוגיה היהודית, שאין לה כמעט אח ורע בעולם כולו, היה הכוח הגדול שהבטיח את קיומו של עם ישראל במלחמת הקיום וההישרדות בגלותו הארוכה. "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (כג). מנקודת שפל זו צומחת הפנייה  לה' שיש עמה תקווה ואמונה: "עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח" (כד); "קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך" (כז).

הרב יעקב אריאל

 



   אמנם אונקלוס תרגם בצלותי ובבעותי" (=בתפילתי ובקשתי) ודומה לו רש"י:"היא חכמתו ותפלתו". אולם לכאורה נראה פירושם כדרש ולא כפשט.

      הירושלמי תרגם כפשוטו: בסייפי ובְקשתי, וכן הרמב"ן.  

2    רש"י  לברכות ג, ע"ב: "ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם".

3    במדבר י, ט וראה השגות הרמב"ן לסההמ"צ מ"ע ה' שלמד מכאן את חובת התפילה מהתורה בשעת צרה. וראה גם  במדבר לא; דברי הימים ב יג, טו.

4    דברים  כג, י-יד. הרמב"ן: "השם מתהלך עמנו להושיענו והמחנה קדוש, ושיהיה לבנו מתכוין להקב"ה ונוחיל לישועתו ולא נסמוך בזרוע בשר. כי המחנה כולו    

      כמקדש ה'.  וממנו נלמוד למקום התפלה, שנרחיק מן הצואה ארבע אמות ולכל מראה העינים".    הדבר בולט במיוחד בקרב האחרון בגלבוע. שאול ידע היטב שהקרב חסר סיכוי והוא הולך למות. הרי ערב קודם נאמר לו על ידי שמואל "מחר אתה ובניך

      עמי", ואף על פי כן הוא הולך עם בניו לקראת המוות.
 

 

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה לתלמידי מכינת ”עוז שלמה”

    פנימייה חדשה לתלמידי מכינת "עוז שלמה"

    קומה חדשה, בחומר וברוח – פנימייה חדשה ויפיפייה שחנכנו לרווחת התלמידים, תרומת משפחת פיצוט'ו.
    המשך לקריאה
  • בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש”ף

    בפעם ה-80: פותחים את שנת הלימודים תש"ף

    אלפי תלמידי ומורי רשת בני עקיבא התחילו את שנת הלימודים תש"ף במוסדות הפרוסים בכל רחבי הארץ
    המשך לקריאה
  • מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך קובע: מחנכים לערכים

    מדד משרד החינוך מוכיח: מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרשת הערכית ביותר
    המשך לקריאה