מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

ספר תהלים - פרק א - נעים זמירות ישראל / הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

ספר תהלים - פרק א - נעים זמירות ישראל / הרב אברהם צוקרמן זצ”ל

ספר תהלים - פרק א - נעים זמירות ישראל / הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

 

פתיחת ספרו של נעים זמירות ישראל בפרק "אשרי האיש" מעוררת מחשבות מי אמרוֹ? הן עשרה הם השותפים למזמורי תהלים!

רבותינו לימדונו (בבלי, ברכות ט ע"ב): "פרק זה דוד אמרו, מתוך שהיה חביב עליו, מתוך שפתיחתו וסיומו שווה". ולפי דבריהם "אשרי" ו"למה רגשו גויים" חדא פרשתא הוא, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה ב"אשרי" וסיים בה ב"אשרי", פתח ב"אשרי האיש" דכתיב "אשרי האיש" וסיים בה ב"אשרי" דכתיב "אשרי כל חוסי בו".

אין הכוונה דווקא ל"אשרי", גם פתיחה וסיום ב"תהילה" חביבה עליו, גם פרק קמה היה חביב עליו, שכן פתיחתו ב"תהילה לדוד" וסיומו ב"תהילת ה' ידבר פי", ועליו אמרו חז"ל "כל האומר 'תהילה לדוד' שלוש פעמים ביום מובטח לו שהוא בן עולם הבא", שכן הוא מסודר לפי א"ב ויש בו שבח: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". דבר זה מעורר שאלה, למה לא פתח דוד את ספרו בפרק זה ששיבחוהו חכמים ואף הודגש בו שדוד אמרו ("תהילה לדוד")?

עולה על דעתנו: "אשרי" בשינוי סדר האותיות הוא תוך של המילה "בראשית" בה נפתחה התורה. אולי רצה דוד לפתוח את ספרו במילה שקושרת אותו לתורה. התורה כל כולה דבר אלוקים אל האדם, ואילו ספר תהלים הוא כל כולו דברי האדם אל האלוקים, תפילות ומשאלות. תחילת דיבורו של האלוקים אל האדם - עשה טוב: "מכל עץ הגן אכל תאכל", והמשכו - סור מרע: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". תחילתו של ספר תהלים - סור מרע: "שלא הלך בעצת רשעים", והמשכו - עשה טוב: "כי אם בתורת ה' חפצו".

ואם קשור הוא ספר תהלים לתורה, הרי שטוב ויפה עשו רבותינו שחילקו ספר תהלים לחמישה חלקים המקבילים לחמשת חומשי תורה, נוסף על החלוקה לשבעת ימי השבוע וכ"ט-ל' ימי החודש, כך שכל אחד ואחד יכול לפנות ולדבר עם "שומע תפילת כל פה" בדרך הנוחה והרצויה לו.

 

"אשרי האיש שלא הלך [...] לא עמד [...] לא ישב", ואמרו על כך רבותינו: אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לשבת - מן הקל אל הכבד. רצה דוד המלך ללמדנו לתת תשומת לב מרובה לדברים הקטנים כי הם הגורמים לכישלונות הגדולים. ואילו המשכו של כל דבר מהכבד אל הקל: "רשעים [...] חטאים (ולא "חוטאים", מדברי ברוריה אשת ר' מאיר למדנו: "חטאים" מושג אחר הוא ו"חוטאים" מושג אחר. ועל כן התפללה "ייתמו חטאים מן הארץ", חטאים ולא חוטאים, והצליחה בכך ששכניה החוטאים חזרו בתשובה) [...] לצים", כי מי הם ה"לצים"? מצאנו באבות דר' נתן (כא): "שלא ישב עם יושבי קרנות בשוק ונמצא בטל מן התורה, שנאמר (תהלים א): "אשרי האיש שלא הלך בעצת רשעים". רצה דוד המלך ללמדנו לתת תשומת לב מרובה לדברים הקטנים כי הם הגורמים לכישלונות הגדולים.

  ובמדרש רבה (כו, א): "אשרי האיש" זה נח, "אשר לא הלך בעצת רשעים". ר' יהודה אומר: בג' דורות, בדור אנוש, בדור המבול ובדור הפלגה [אולי מקביל לרשעים, חטאים ולצים], ר' נחמיה אומר: בדור המבול ובדור הפלגה, אבל בדור אנוש - קטן היה".

 

"כי אם בתורת ה' חפצו" אמר רבא (בבלי, עבודה זרה יט ע"ב): "לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו' ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה".

נעיר על כך: לא נאמר "ידבר" כמו שנצטווינו "ודברת בם" ואף לא "ישנן" כפי שנאמר "ושננתם", אלא "יהגה", כפי שנצטווה יהושע "והגית בו יומם ולילה". לדיבור יש גבולות ומגבלות וגם לשינון, מה שאין כן להיגיון, למחשבה. המחשבה אין לה הפסק, אפילו לא בשעת השינה, על כן יש להרגיל את המחשבה שתהא תפוסה בתורה.

"והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" - "כי האדם עץ השדה". משול האדם לעץ ואף עיקר מזונו צריך היה להיות מן העץ (על כן בראשית יצירתו נטע הקב"ה גן בעדן מקדם ובו כל עץ מאכל). תכונתו של העץ שאינו מצריך עמל רב והפרי גדל מעצמו, ללא עמל גופני, אלא על ידי עמלה של תורה. "לעבדה" במצוות עשה "ולשמרה" במצוות לא תעשה - יכול היה ליהנות ולהתקיים מעצי הגן. חטאו של האדם גרם שיגורש מן הגן ובזיעת אפיו יאכל לחם. מי ש"בתורת ה' חפצו", משול הוא "לעץ" שאפשר ליהנות מצלו, לאכול מפריו ואף מעליו. שיחת חולין של תלמידי חכמים אפשר ללמוד מתוכה הרבה, לא כל שכן התורה שמלמד ואף דברי המחשבה שהוא מבאר.

"לא כן הרשעים" אין הם עץ ואין הם פרי. משולים הם "כמוץ אשר תדפנו הרוח". אין הם אלא עטיפה של הגרעין, הצדיקים, השומרת עליו עד שיבשיל כל צורכו ואז הופכת כמוץ "אשר תדפנו הרוח". הכרחי הוא לזרות את המוץ ולהוציא ממנו את הגרעינים. יתר על כן, כשהוא מופרד מן הגרעין עלול הוא להזיק.

"על כן לא יקומו רשעים במשפט" - יש ברשעים תועלת כל עוד הם נחוצים לצדיקים, אבל תקומה אין להם.

"וחטאים בעדת צדיקים" - אין מקום למוץ שהוא גורם מזיק כשהוא נפרד מן הגרעין, "בעדת צדיקים".

"כי יודע ה' דרך צדיקים" - ידיעה פירושה גם קשר ("והאדם ידע את חוה אשתו"). הקב"ה קשור ומחובר לצדיק, על כן הצדיק יציב וקיים.

"ודרך רשעים תאבד" - אין לה כל אפשרות קיום כשאין ממנה תועלת לצדיק.

בתחילת הפרק מדובר על שלוש דמויות: רשעים, חטאים, לצים. בסיומו מדובר על דמות אחת "רשעים" הצומחים מהחטאים ומהלצים = בטלנים. כי הבטלה היא אם כל חטאת.

ונסיים בדבריו היפים על פרק זה של מרן הרב חרל"פ זצוק"ל, בספרו "מי מרום" על תהלים ומשלי: "לא כן הרשעות לא נאמר, כי אם 'לא כן הרשעים', היינו הרשעים הטבעיים שבטבעיותם הם רשעים, על כן כל פעולותיהם הם כמוץ אשר תדפנו הרוח, אין למו שום יסוד נצחי, כי אם כולו זמני, וכל רוח תנדף את הגדלתם, ויישארו בטבעיותם, ריקים מכל, כמוץ אשר תדפנו הרוח".   


הרב אברהם צוקרמן, ראש מרכז ישיבות בני עקיבא  וחבר בחבר הנאמנים של המכללה  

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה