מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

עוצמת לימוד התורה / הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

עוצמת לימוד התורה / הרב חיים דרוקמן יו”ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

עוצמת לימוד התורה / הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

לא אחת נשאלת השאלה כיצד להתמודד עם השגרה השוחקת? צריך לדעת שיש לכך רק תשובה אחת: בירור! האדם צריך לברר לעצמו כל הזמן מדוע הוא עושה את המעשים שהוא עושה, זו התשובה לשחיקה בחיי היום יום.

אומרת הגמרא: "ואמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב 'שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'[1]? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי, אמר לו הקב"ה: 'כי טוב יום בחצריך מאלף'[2], טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח"[3]. צריך לשמוע היטב את הדברים האלו, אמר לו הקב"ה יום אחד של לימוד תורה שווה לי יותר מאלף עולות שעתיד שלמה להקריב - מכאן אנו שומעים את הערך האדיר של לימוד התורה.

בלימוד התורה ישנם שני רבדים:

מביאים חז"ל : "אמר רבי עקיבא: 'כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים - פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו כארבעת מילין עד שהבאתיו למקום קברות וקברתיו, וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי אליעזר ורבי יהושע, אמרו לי: 'על כל פסיעה ופסיעה שפסעת - מעלה עליך כאילו שפכת דם נקי', אמרתי להם: 'רבותיי, למה, אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה. מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים' "[4]. לר"ע הייתה כוונה טובה, להביא מת לקבר ישראל - לאחר שהוא סחב אותו ארבעה קילומטרים, הוא ציפה לקבל יישר כח או איזו טפיחה על השכם מחכמים, אבל במקום זה אמרו לו "על כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו שפכת דם נקי", משום שמת מצווה קונה את מקומו והיה עליו לקוברו היכן שהוא מצא אותו, אך המסקנה של רבי עקיבא הייתה "מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים".

כבר לימדונו רבותינו "אין בור ירא חטא[5]", בור שלא יודע מה צריך לעשות, לא יכול להיות ירא חטא, על זה אומרים חז"ל: "משלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לעבדו: בשל לי תבשיל, והוא לא בשל תבשיל מימיו, לסוף מקדיח הוא את התבשיל ומקניט את רבו"[6]. אם עבד לא יודע לבשל הרי ברור שתצא תקלה מתחת ידו, זהו רובד אחד בלימוד התורה, להשיג בקיאות בסיסית המאפשרת את קיום המצוות.

ברם, הרובד השני עמוק יותר. שוב מסופר בחז"ל על ר"ע: "פעם אחד גזרה מלכות יון שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה, הלך רבי עקיבא וחבריו ועסקו בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו, ואמר לו: הרי אתה מסתכן בעצמך שאתה עובר על גזירת המלך! א"ל רבי עקיבא אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר ראה שם דגים רצים ומתחבאים, אמר להם: בואו ולכו אצלי ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים ואל תתיראו, אמרו לו: ואתה הוא שאומרים עליך שהוא פקח שבחיות? אין אתה אלא טפש! כל חיינו אינו אלא במים ואתה אומר לנו עלו ליבשה? ומה במקום חיותינו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! ואף אנו כל חיינו אינו אלא בתורה דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך"[7], כאן כבר שומעים שהתורה זה חיים, התורה היא תורת חיים.

פוסק הרמב"ם: "תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר: 'וחי'[8], עשה לו כדי שיחיה"[9]. נשאלת השאלה, מה עשה הרב שמגלים גם אותו לעיר מקלט, הרי הוא לא עשה כלום?! אלא מכאן רואים את עוצמתה של התורה, נאמר "וחי" ואם רבו לא יוגלה עמו, אז חייו לא נחשבים חיים, עד שאפילו רבו שלא חטא במאום, גולה עמו.

מסופר בגמרא: "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה"[10]. לכאורה קשה, אם התלמוד גדול בזה שהוא מביא לידי מעשה אז המעשה יותר גדול, נגיד ישר מעשה גדול. מבאר רש"י: "נמצאו שניהם בידו"[11]. הפירוש ש"תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" לא רק משום שעצם הלימוד  עוזר בצד הטכני של העשייה, אלא יותר מכך, עוצמת לימוד התורה כל כך גדולה, עד שעצם התורה שנכנסת בך, זה עצמו מביא אותך לידי מעשה.

בזמנו, הייתה מחלוקת על היתר המכירה, בין הרב זצ"ל לבין הרידב"ז. הרידב"ז הוציא קונטרס שבו הוא הקשה על תמיכת הרב בהיתר המכירה, ובתגובה השיב לו הרב: "אמנם ידידי הגאון ר' יעקב דוד רידב"ז שליט"א, העיר בקונטרס השמיטה אשר לו: 'איך אפשר לומר, שנתיר להפקיע את מצות שביעית ע"י הפקעת המכירה, משום שאנו אומרים שלגבי שביעית בזמן הזה יש קניין לנכרי להפקיע, משום ישוב א"י, הרי כיון שאנו מפקיעים אותה מקדושתה אין כאן מצות ישוב א"י'. אבל כל זה מיוסד רק על הסברא, שאין שום מעלה אחרת לא"י מלבד מה שעל ידה אפשר לקיים את המצוות התלויות בה, והיא לפי זה רק כעין הכשר להמצוות התלויות בארץ, לפיכך כשמפקיעים חובת המצות, אפילו על פי הכרח, שוב אין כאן מצות ישוב ארץ ישראל. ובאמת לא כן הדבר, וסברא זו אינה מיוסדת על פי עיקר יסודה של תורה, התלויה ביסוד קדושתה העליונה גם היא בא"י... כי א"י דומה בזה לתלמוד תורה. ותלמוד תורה, אע"פ שהוא מביא לידי מעשה המצוות כולן, מכל מקום חלילה לומר, שערכה של תורה איננו כי אם הכשר למעשה המצוות, אבל היא עליונה וחשובה בקדושתה בפני עצמה, עד שאפילו כשלומדין מה שאי אפשר לקיים כלל אין שיעור למעלת הלימוד ההוא... ואין שיעור למעלת התורה של הלימוד בדברים שאין להם שום יחש לענייני מעשים, כי היא בעצמה עליונה מכל, אלא שבכלל גודל מעלתה כלולה גם מעלה זו שהיא מביאה לידי מעשה - כמו כן היא קדושת ארץ ישראל, אף על פי שבקדושתה היא מביאה אותנו... לידי כמה מצוות שאין לנו דוגמתן בחוץ לארץ". אם כן אנו למדים שערכו של ת"ת אינו רק כאמצעי לעשייה, לדעת את מעשה המצוות ואופן עשייתם, אלא יש לו ערך אדיר מצד עצמו, אפילו בדברים שאין להם שום נפקא מינה מעשית. אלא שהתורה כל כך גדולה עד שהיא מעוררת לעשייה.

כך אומר הרב זצ"ל ביחס לקדושת א"י. קדושתה של הארץ אינה מצטמצמת במצוות המעשיות שלה, יש בה קדושה עצמית, אלא שקדושתה כ"כ גדולה עד שיכולה להתגלות במצוות מעשיות. ברם, אף כאשר המצוות אינן מקוימות כגון אם הופקעה חובת שמיטת הקרקע, הקדושה העצמית של א"י עדיין במקומה עומדת. נדמיין לעצמנו זרם אדיר של קדושה הבוקע מתוך הארץ -  כאשר המצוות אינן מקוימות הזרם נחסם ונשאר בארץ והקדושה אינה יכולה להתגלות - אך היא עדיין לא זזה ממקומה. לכן אומרים מצוות התלויות בארץ ולא ארץ התלויה במצוות. 

מה גורם למיוחדות הזו של התורה? מה מעניק לה כאלו עוצמות? מבאר המדרש את מקור מעלתה של התורה: "ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה"[12]. התורה היא 'מקח' מיוחד במינו, הקב"ה כביכול נמכר עמה. בתורה טמון מסר אלוקי לעולם. אומרת הגמרא במסכת שבת: "אנכי - נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית"[13]. ר"ת של המילה אנכי - אני נפשי כתבתי נתתי, הקב"ה הוא כביכול נתן עצמו עם התורה, התורה היא דבר ה' בעולם, 'קודשא בריך הוא ואורייתא חד הם'.

כותב הרב ב'אורות התורה': "אל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלא אור התורה. כשם שאי אפשר לחיות בלא אור ואויר, בלא מזון ומשתה, עוד יותר ויותר מזה אי אפשר לחיות בלא חיות התורה"[14]. האדם צריך לדעת, כשם שהוא זקוק למזון ומשקה, אור ואויר בשביל חייו הגשמיים, כך הוא זקוק לתורה לחייו הרוחניים. אין חיים אמיתיים ללא התורה. שמא ישאל אדם: והרי איני מרגיש זאת? כותב על כך הרב: "מעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון בטבע הישראלי של הנשמה, שצריכין לתקנה על ידי תשובה מכוונת לחסרון זה. וכיון שנותנים את הדעת לתקן את החסרון מיד חוזר האור העליון של הטבע הקדוש של הנשמה לזרוח, וחוזרת מתיקות התורה להתחיל להגלות"[15]. גם אם אדם לא מרגיש נעימות בלימוד שלו, צריך לדעת שזה "חסרון בטבע הישראלי של הנשמה", צריך לדעת שקיים חסרון כזה ולתקן אותו, אז 'מיד חוזר האור העליון של הטבע הקדוש של הנשמה לזרוח', ותחזור הנעימות ללימוד התורה.

 


[1] תהלים קכב, א.

[2] תהלים פד, יא.

[3] מכות י ע"א.

[4] מסכת דרך ארץ ז, י.

[5] אבות ב, ה.

[6] תוספתא ברכות  ו, יח.

[7] תנחומא כי תבוא סימן ב.

[8] דברים יט, ה.

[9] הלכות רוצח ושמירת הנפש ז, א.

[10] קידושין מ, ע"ב.

[11] רש"י קידושין מ, ע"ב.

[12] שמות רבה פרשה לג' ד"ה 'ויקחו לי'.

[13] שבת קה ע"א.

[14] אורות התורה עמוד לו.

[15] אורות התורה עמוד כא.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לאחר 4 ימי מסע: ישיבת כפר הרא”ה סיימו את ”מסע מי-ם לעם”

    לאחר 4 ימי מסע: ישיבת כפר הרא"ה סיימו את "מסע מי-ם לעם"

    במסע צעדו התלמידים בעקבות הרב נריה זצ"ל שיצא מירושלים להקמה ולעשיה הגדולה שלו, לישיבת בנ"ע כפר הרא"ה - עשייה שהיא מהפכה.
    המשך לקריאה
  • אזכרתו של מו”ר הרב אברהם צוקרמן זצ”ל

    אזכרתו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

    אזכרה למו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל היום - יום חמישי, ט"ז בחשוון (14/11) בשעה 15:45 בבית העלמין כפר הרא"ה. הציבור מוזמן
    המשך לקריאה
  • בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    שרה פרייליך ז"ל הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון. בעבר היא ביקשה שביום הלוויתה לא ישכחו אותה. תלמידות אולפנת הדר גנים התייצבו.
    המשך לקריאה