מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

על מחלוקת בית שמאי ובית הלל והקשר לחנוכה - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

על מחלוקת בית שמאי ובית הלל והקשר לחנוכה - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

על מחלוקת בית שמאי ובית הלל והקשר לחנוכה - הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

אנחנו בעיצומו של חג החנוכה, חג שבו אנחנו נוהגים כמובן בעיקר להדליק נרות...

ישנה כידוע גמרא במסכת שבת בדף כ"א העוסקת בנושא: הגמרא קובעת שמעיקר המצוה, מספיק בכל בית להדליק נר אחד בכל יום בשביל כל בני הבית, ובזה יוצאים לידי חובה. המהדרין במצוה מדליקים נר אחד כל יום לכל אחד מבני הבית, כלומר כל אחד בבית מדליק לעצמו נר אחד בכל יום. לגבי מנהג המהדרין מן המהדרין, שכל בית ישראל נוהג כמותו כיום, ישנה מחלוקת מפורסמת בין בית שמאי לבית הלל: לפי בית שמאי ביום הראשון מדליקים שמונה נרות, ומכאן ואילך פוחת והולך נר אחד בכל יום, ואילו לפי ב"ה, ביום הראשון מדליקים נר אחד, מכאן ואילך מוסיפים בכל יום נר אחד.

 ישנה מחלוקת בגמרא שם לגבי טעמיהם של בית שמאי ובית הלל, ונחלקו בעניין ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא: אחד מהם אמר שטעם בית שמאי הוא שהולכים ע"פ הימים הנכנסים, כלומר לפי כמות הימים שעוד צריכים לבוא, ולכן ביום הראשון שנשארו בו עוד שמונה ימים, מדליקים שמונה נרות, וכל יום שעבר יש פחות ימים העתידים להיכנס.

לפי בית הלל הולכים לפי הימים היוצאים, כלומר על כל יום שיצא, שעבר, מדליקים עוד נר. הדעה השנייה בגמרא מסבירה את המחלוקת כך: בית שמאי קבעו את דעתם ע"פ הקרבנות של חג הסוכות, שבכל יום מקריבים פר אחד פחות מקודמו, ולכן גם בחנוכה כל יום מדליקים נר אחד פחות, ואילו בית הלל קבעו שמוסיפים נר כל יום כי מעלין בקודש ואין מורידים, ולכן אפשר רק להוסיף למניין הנרות ואי אפשר להפחית.

השאלה שנשאלת - מה גרם לכל אחד מהם לסבור אחרת מהשני ??? למה בית שמאי סוברים שהולכים לפי הימים הנכנסים, ובית הלל לפי היוצאים? למה בית שמאי לא הולכים לפי הכלל הידוע שמעלים בקודש ובית הלל לא סוברים שהולכים ע"פ פרי החג? כדי להבין יותר טוב את מחלוקתם נצטרך לחפש נקודה יותר פנימית במחלוקת הזאת.

המהר"ל מוסיף למחלוקת של בית שמאי ובית הלל פן נוסף.

המהר"ל מסביר שטעם בית שמאי שהולכים אחרי הימים הבאים, הנכנסים, הוא בגלל שהיום הראשון הוא ההתחלה, הוא הבסיס לכל שאר הימים. כל דבר בעולם תמיד מתחיל ממה שקדם לו, וכלול בתוכו. למשל, כולנו, כל בני האדם כולם כלולים באדם הראשון שהוא ההתחלה. בבנו של אדם גם כן כלולים כולם, חוץ מאדם הראשון עצמו, וכן הלאה והלאה, וכן היום, כל אדם היום כולל רק את עצמו ואת בניו, אך לא את אבותיו. הבן בא מכוחו של האב. בדיוק אותו הדבר לגבי נרות חנוכה. מאחר וביום הראשון מדליקים נר כלולים בו כל הימים הבאים אחריו, לפי ב"ש מדליקים בו שמונה נרות, כנגד הימים הכלולים בו. כל הימים הבאים הרי באים בזכותו, בכוחו של הראשון. ביום השני כלולים הוא וכל הימים הבאים אחריו, אך לא הראשון, מדליקים בו שבעה נרות. המהר"ל מצרף לתפיסה זו גם את הדעה השנייה, שב"ש סברו שהולכים בחנוכה כמו בפרי חג הסוכות: פרי החג היו מתמעטין כי היום הראשון בחג הוא יותר עליון, ויותר קדוש כי כל הימים הבאים כלולים אחריו, ולכן הוא נחשב ליום טוב כי יש בו את קדושת כל הימים הבאים, וביום השני הקדושה פוחתת ומקריבים בו פר אחד פחות כדי לסמל זאת.

 לעומת זאת , את שיטת ב"ה המהר"ל מסביר כך: הוא מסביר שב"ה סברו שהולכים ע"פ הימים היוצאים כי צריך תמיד להתחיל בקטן ולסיים בגדול, ושמעלין בקודש ואין מורידין, הכוונה היא שבשביל להגיע אל הקדושה צריך לעבוד. אי אפשר להגיע למעלת הקדושה  מייד בהתחלה: צריך לעבוד, לטפס אליה, מדרגה אחר מדרגה עד שמגיעים אל הקדושה. זו בדיוק הסיבה שמתחילים ביום הראשון להדליק נר אחד, כי לכאורה, ביום הראשון קדושת האדם היא הנמוכה היותר, והוא מתחיל לטפס כל יום ויום, ומדליק עוד נר ועוד נר, עד שמגיע לשיא הקדושה. ביום השמיני, ביום האחרון, אז האדם הכי קדוש לאחר שכל זמנו עלה מדרגה אחר מדרגה. ככה, כל חייו, מרגע שאדם נולד, שאיפתו היא להתקדם במעלות התורה יום אחר יום ולהוסיף עוד נר ונר. זאת הכוונה האמתית ב"מעלין בקודש ואין מורידין".

 נקודת המחלוקת בין ב"ש וב"ה במקרה זה, היא שב"ש מסתכלים על נקודת ההתחלה. אם ההתחלה היא היא בשיא וקדושת היום הראשון היא בשיא, אז אין ספק שכל הימים הבאים גם הם יהיו כמו שצריך, ונוכל להמשיך להתקדם בשאר הימים אפילו כשפוחתת קדושת היום. לעמת זאת, ב"ה לא מייחס הרבה חשיבות למידת ההתחלה. לשיטתו, צריך לבנות הכול, מדרגה אחר מדרגה, ואפשר גם להתחיל מאפס ולהגיע לשיא.

רואים פה הבדל של גישה, של השקפת עולם שונה בין ב"ש וב"ה, או בעצם בין שמאי להלל. נוכל לראות את ההבדל בגישה הזאת לא רק במחלוקת לגבי חנוכה, אלא בכלל בחייהם ובפועליהם של שמאי והלל.

 ישנה גמרא מפורסמת גם היא במסכת שבת בדף ל"א לגבי תכונותיהם של שמאי והלל. ידוע ששמאי היה הקפדן והלל היה ענוותן, והגמרא אומרת "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי". סתם לדוגמא, הגמרא מספרת על הלל שהיה ענוותן, שהיה איש אחד שהתערב עם חברו על 400 זוזים אם יצליח לעצבן את הלל, והלך בערב שבת וניסה בעזרת כל מיני שאלות מוזרות ולא הצליח לעצבן את הלל, ובסוף אמר לו שלא ירבו כמותו כישראל כי הוא הפסיד בגללו 400 זוזים...

 בכל אופן, הגמרא מביאה שם שלשה סיפורים על שלשה נכרים שרצו להתגייר:

סיפור אחד הוא על נוכרי שבא לפני שמאי ושאל אותו: "כמה תורות יש לכם"? ענה לו שמאי, שתיים, אחת בכתב ואחת בע"פ. אמר לו הנוכרי, אני מאמין לך על התורה שבכתב אך לא מאמין לך לגבי התורה שבעל פה. תגייר אותי על מנת שאוכל ללמוד את התורה שבכתב! ישר בית שמאי סילק אותו מבית המדרש בנזיפה. כשבא הנוכרי לפני הלל וביקש להתגייר, הלל גייר אותו. מסופר שהלל התחיל ללמד אותו את הא"ב ולימד אותו יום אחד את ארבעת האותיות הראשונות. למחרת הלל הפך לו את סדר האותיות ואמר לו שהאותיות הראשונות הן ת ש ר ק. שאל אותו הגר, הרי אתמול למדת אותי אחרת? אמר לו הלל, אה, אתה סומך על מה שאמרתי לך אתמול? סמוך עלי גם בעניין התורה שבע"פ!!!

 סיפור שני הוא הסיפור המפורסם על הנוכרי שבא אל שמאי להתגייר כדי שילמדו את כל התורה כולה על רגל אחת, ושמאי העיף אותו ישר משם. כשבא להלל, הלל גייר אותו ואמר לו "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו היא כל התורה, והשאר זה הפירוש, לך ותלמד!".

עוד סיפור הוא על נוכרי ששמע שהכהן הגדול מקבל בגדים יפים ללבוש, ומקבל מתנות, וחשקה נפשו במשרה. הלך אל שמאי, וביקש שיגיירו על מנת שיהיה כהן גדול. עוד פעם, שמאי העיף אותו ישר מכל המדרגות. הלך הנוכרי אל הלל, והוא כמובן גייר אותו, ואמר לו, תראה, מי שרוצה להיות מלך חייב ללמוד דברים הקשרים למלוכה!!! אתה רוצה להיות כ"ג, לך תלמד ענייני כהן גדול! הלך הגר ולמד זאת, עד שהגיע לפסוק "והזר הקרב יומת". שאל הגר לגבי מי מדובר? ענה לו הלל, אפילו על דוד מלך ישראל שאינו כהן.

הבין בעצמו הגר בקל וחומר, שאם לישראל אסור להתקרב למשכן, בוודאי גם לגר אסור, ולבסוף התחזק הגר ולמד תורה הרבה.

 מהסיפורים האלו, מלבד שהם מעניינים, אפשר ללמוד מהם על הגישה והשקפת העולם של שמאי והלל על העולם. מלבד הקפדנות של שמאי והענוותנות של הלל, ניתן לראות פה את ההבדל בגישה כמו שהסברנו על נרות חנוכה.

אמרנו ששמאי מסתכל ומייחס חשיבות רבה להתחלה. לפי שמאי, ההתחלה צריכה להיות 100%, כמו שצריך, ואם בא נוכרי להתגייר בלי להאמין בתורה שבע"פ, אז מבחינת שמאי, אין לו בכלל מה לחפש אצלנו! אם ההתחלה שלו היא כזאת גרועה, אז מה יהיה על ההמשך? כשבא נוכרי להתגייר כדי ללמוד את התורה בע"פ על רגל אחת, אז שמאי לא קולט מה השטות הזאת? מה הוא רוצה? נוכרי שרוצה להתגייר בשביל להיות כ"ג, אז איך בכלל אפשר להתחיל לעזור לו אם הוא לא מוכן בנקודת הפתיחה להאמין בתורה שבע"פ.

 לעומת זאת, הלל מסתכל על הדברים בצורה אחרת. מבחינתו אפשר גם לקדם תהליכים של קדושה. כשהגר שלא מאמין בתורה שבע"פ בא אליו, הוא לא מסלק אותו אלא מתחיל להעלות אותו מדרגה אחר מדרגה, בהתחכמות ומליצה, אבל מצליח להביא אותו לקדושה הרצויה. הוא מטפס איתו לאט לאט מאפס עד למעלה.

מהו המסר שניתן ללמוד ממחלוקת זו ????

אפשר לקחת מכאן מסר חשוב לחיים. אנחנו צריכים להבין שלא תמיד ההתחלה נראית טוב. לפעמים בחיים יש בעיות, אבל אפשר להתגבר עליהם ולעלות למעלה, לטפס במעלות הקדושה והחיים. ( בית הלל )

כולנו צריכים לדעת שלא מקבלים שום דבר על מגש של כסף, וצריך לעבוד כדי להגיע לכל דבר. בשביל להגיע לשיא צריך להתקדם מדרגה אחר מדרגה, וזה מה שאנחנו עושים ומסמלים בהדלקת נרות חנוכה.

הלוואי וכך נזכה כולנו ועם ישראל כולו להתקדם לאט לאט אל הגאולה, ולמרות שפה ושם יש נפילות קשות ביותר, נצליח ביחד להתגבר עליהם כמו יוסף.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה