על תפקידו של הרב ושל המורה / הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ`יק זצ"ל

2 במרץ 1961

ד"ר קונוויץ היקר,

תודה לך על מכתבך. אין ספק שצודק אתה באמרך כי ההוראה, מקצוע מכובד עד מאוד כשלעצמו, עלולה בוודאי לעיתים להיות מנוצלת ולהפוך לאמצעי אשר בעזרתו נעשה המורה לאדון והתלמיד ל"עבד". לאמיתו של דבר, הרבה מראשי הישיבה שלנו נוהגים בדרך זו. במקום לאמן את הנערים בדרך ההלכה, הריהם מחדירים למוחם תורה פוליטית וחברתית מיוחדת במינה. את מה שהם עושים ניתן לתאר במונחים בני זמננו כשטיפת מוח. במקרים אלה, המורה - העושה שימוש בשיטות עקלקלות - אינו מנסה להאיר את נפש התלמיד אלא לשלוט בו. מובן שיסוד השליטה מצוי גם במערכת האידיאלית ביותר של יחסי מורה‑תלמיד. לאמיתו של דבר, המונח "רב" סובל בעברית משמעות כפולה: מורה מכאן ואדון מכאן. מכל מקום, סוג כזה של אדנות שונה מן השליטה הפוליטית בכך שהתלמיד מקבל עליו ברצון את סמכותו של המורה, בעוד שבתחום הפוליטי יש בשימוש בכוח יסוד של כפייה.

מאמרים מפורסמים במדרש דברים רבה (פרשה ד) ובמסכת עבודה זרה (יז ע"ב) אומרים כי "הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים" (מדרש), "אי סייפא לא ספרא, ואי ספרא לא סייפא" (התלמוד), וניתן לבארם באורח יפה לאור מה שאמרנו לעיל (בדרך דרשנית, שכן במקורם פירוש מאמרים אלה הוא אחר). הן החרב, מכשיר הכוח הפוליטי, והן הספר, סמל ההשפעה והשלטון הרוחניים, ניתנו לאדם בידי ה'. אין האדם יכול לזכות בשניהם. עליו להחליט. או שהאדם הוא שליט פוליטי הכופה את רצונו על אחרים, או שהוא מורה ומנהיג רוחני המביא אחרים להפנים את רצונו.

לאמיתו של דבר, הרעיון האפלטוני בדבר הפילוסוף‑המלך עשוי להיראות כאבסורדי מעט לאחר מחשבתו של התלמוד. היוצא מן הכלל היחיד להערכה כזו של טבעו של הכוח הוא האידיאה המשיחית - חזון מלך המשיח. הוא, כפי שהנביאים מתארים אותו, יאחד באישיותו את האדון ואת המורה, את המלך ואת הנביא, ודברו הוא גם החוק הנכפה מבחוץ וגם הנורמה המוסרית הנחווית מבפנים.

שבת שלום

בברכות רבות, שלך,

יוסף ב' סולוביצ'יק

מתוך הספר איש על העדה - בהוצאת ידיעות ספרים