מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

על ל"ג בעומר / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

על  ל”ג  בעומר / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

על ל"ג בעומר / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

ע"פ תורת הקבלה , ל"ג בעומר הינו יום בעל משמעות רוחנית מיוחדת. זהו יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. יתרה מכך, ע"פ המסורת זהו גם היום בו יצא רבי שמעון בר יוחאי ממערת מחבואו בבריחתו מפני הרומאים וגם אירוע זה קשור בשורש השמחה של יום זה (עיין ערוך השלחן, תצ"ג ז').  דומני שעיון בסיפור הבריחה למערה והיציאה ממנה עשוי לשפוך מעט אור על שורש השמחה של יום קדוש זה.

רשב"י התנגד באופן נמרץ לכל מעשיה של מלכות רומי: " כָּל מַה שֶׁתִּקְּנוּ - לֹא תִּקְנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן - תִּקְּנוּ שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת - לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָן, גְּשָׁרִים - לִיטּוֹל מֵהֶם מְכָסִים" (שבת לג:). ע"פ תפיסת עולמו של רשב"י, הקידמה הטכנולוגית ותהליך המודרניזציה אותם הובילו הרומאים הינם הרי אסון וזאת בשל העובדה שכל קידמה טכנולוגית, טומנת בחובה סכנות רוחניות עצומות. אליבא דשיטתו, מוטב לו לאדם להרחיק נפשו מכל קידמה ומודרנה  על מנת להציל את נפשו מהסכנות הטמונות בעולם המתקדם,

בעקבות התנגדותו למלכות רומי, גזרו הם עליו גזירת מוות. "הלכו הוא ובנו והתחבאו בבית המדרש. בכל יום הייתה אשתו מביאה להם לחם וכד של מים והיו אוכלים ושותים" (שבת לג: בתרגום חופשי).

לאחר שהגזירה מתעצמת, מחליטים הם לברוח למקום מסתור חדש וכך מתאר המדרש: "הלכו הם והתחבאו במערה. נעשה להם נס ונברא להם עץ חרובים ומעין של מים, ופשטו את בגדיהם וישבו בתוך החול מכוסים עד צוואר, ולמדו תורה כל היום...". בשלב זה, הבריחה היא לא רק מהרומאים אלא גם מהמודרניזציה. במקום להיחבא במבנה אותו יצר האדם, בורחים הם למערה שכל כולה טבעית-אלוקית. במקום לאכול לחם מתוצרת האנושות ובמקום לשתות מים שאובים בכד, אוכלים הם חרובים נסיים ושותים מים חיים ממעין אלוקי. אפילו בגדים מתוצרת אנושית אין הם לובשים כי אם מתכסים בחול טבעי. בזכות בריחה זו מהעולם המודרני והמעשי וההתמסרות מוחלטת לתורה, זוכים הם להתגלות של סודות אלוקיים של תורת הקבלה אשר ע"פ המסורת החלה להיחשף שם בתוך המערה.

לאחר 12 שנים במערה, בל"ג בעומר, יוצאים הם לראשונה מהמערה ולפניהם מחזה המסעיר אותם: "ראו אנשים החורשים וזורעים אָמַר, מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵי שָׁעָה?! כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶם - מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַת - קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, לְהַחְרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם...". רשב"י ובנו נאלצים לחזור למערה לשנה נוספת, בעקבות חוסר השלמתם עם המציאות הירודה לשיטתם. לאחר שנים עשר חודשים, יוצאים הם שנית מהמערה. ר' שמעון במבט מפוכח וסלחני יותר מרגיע את בנו ואומר לו – " בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה". אמנם, מיד לאחר מכן מתרחש מהפך מרתק, אשר בעקבותיו משנה רשב"י את תפיסת עולמו מקצה לקצה. המהפך, המתרחש כאמור בל"ג בעומר, מביא את רשב"י להתחבר לדברים אליהם התנגד בצורה כה נמרצת עד עתה. הדבר הראשון אותו הוא עושה, הוא כניסה לבית המרחץ לצורך ריפוי בשרו, אשר זהו הדבר שבגינו נגזרה עליו הגזירה מלכתחילה. מיד לאחר מכן, רוצה הוא לתקן תקנה, אלא שגם כאן האפשרויות לתקנה קשורות הן כולן במושגים בהם נלחם רשב"י: "...אָמַר, הוֹאִיל וְהִתְרַחֵשׁ נס, אֵלך ואַתקן דבר, דִּכְתִיב, (בראשית לג) "וַיָבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם". וְאָמַר רַב, 'שָׁלֵם' בְּגּוּפוֹ, 'שָׁלֵם' בְּמָמוֹנוֹ, 'שָׁלֵם' בְּתוֹרָתוֹ. (בראשית לג) "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", אָמַר רַב, מַטְבֵּעַ תִּקֵן לָהֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, שְׁוָוקִים תִּקֵן לָהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵן לָהֶם. "

הגורם לשינוי בגישתו של רשב"י לעולם, מתחיל במפגש מסתורי עם יהודי זקן עם יציאתו השנייה מהמערה, וכך מספרת הגמ': "באותו ערב שבת (בו יצאו הם מהמערה) ראו את אותו זקן אשר נטל בידיו שני בדי הדסים ורץ בין השמשות, אָמְרוּ לו:  "אלו לָמָּה לָךְ?" אָמַר להם: לִכְבוֹד שַׁבָּת. אָמְרוּ לו:  ולמה לא תסתפק באחד? אָמַר להם:  אחַד כְּנֶגֶד "זָכוֹר", וְאחַד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". אָמַר לו לבנו:  ראה כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, מיד נתיישבה דעתם". אותו יהודי זקן גילה לרשב"י ובנו סוד נפלא.

רשב"י הכיר פן אחד יסודי של השבת, הפן של "שמור". היהודי הזקן מגלה לו שיש פן נוסף של השבת – "זכור". השבת של "שמור" הינה זכר ליציאת מצרים : " וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אלקיךָ מִשָּׁם ...עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אלקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". ע"פ המבט הזה, האדם המשועבד לעולם החומרי, יוצא מעבדות לחרות עם כניסת השבת. אין כל ערך חיובי לעולם החול, כי אם צורך להיבדל ולברוח ממנו לטובת השבת הקדושה. כל ימי החול הם ללא משמעות , וכולם נועדו כדי להתכונן לקראת היום הקדוש – יום השבת, אך צריך לזכור לפי שיטה זו שאין כל ערך לעולם החול. גם רשב"י בהיותו במערה ניסה לחוות יום שכולו שבת וע"כ שואל הוא את אותו הזקן – מדוע לא די באחד? שהזקן יחזיק רק הדס אחד כנגד "שמור" כדי להראות את החשיבות של יום השבת הקדוש .

אך , משיב לו הזקן,  השבת של "זכור" שונה בתכלית ומשלימה את השבת של "שמור". " שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ...כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ ...וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ". ע"פ מבט זה, יש ערך בעבודה בימות החול, שהרי זהו חיקוי של פעולתו של ה' יתב'  בבריאת העולם. ענייני החול אינם דבר אשר יש לברוח ממנו, כי אם דבר אשר עלינו לרוממו ע"י קדושת השבת . עולם החול אינו בהכרח עולם של פשרה, ובתנאי שיש בנו את הכוח לרוממו ולמצוא את נקודת העומק שבו. מטרת השבת היא , לקחת מהקדושה של השבת ולקדש את ימי החול שיבואו אחרי השבת. התפקיד של האדם הוא לקדש את ימי החול.

רבי שמעון בר יוחאי מפנים את  המסר מיידית וכבר ניגש לעסוק באותם ענייני חול שפיתחו הרומאים אלא שבניגוד אליהם, הוא מחפש את המשמעות הקדושה - הרוחנית של אותה עבודת החול.

על פי"ז ניתן לומר שהמעבר מהקודש לחול , מהשבת לימי החול והקדושה שאנו צריכים להכניס בימי החול, הוא בדיוק המעבר שבין תורת הגלות לתורתה של א"י.

בעיצומו של ל"ג בעומר, ביום שיצא מהמערה בפעם הראשונה והשנייה, רשב"י מבין שתפקידנו הוא לשלב בין עולם הקדושה לעולם החול, שתפקידו של האדם בחייו הוא לקדש את החול , ובעצם ביום זה נתגלה שעולם החול והקודש הם לא שני עלמות נפרדים שלא קשורים אחד לשני, אלא צריך לשלב בין העולמות לקחת את הקדושה ולקדש את החול.

ניתן לומר שזוהי הפנימיות שרשב"י גילה ביום זה , ואת הגילוי הזה הוא מסר טרם שנפטר. לכן, אנו מאירים ביום זה ע"י מדורות , לוקחים את העצים ומכניסים בהם קדושה, מאירים אותם ומגלים את האור בדברים הטבעיים-העצים של המדורה.

מי ייתן שנזכה תמיד לקדש את החול, ונדע לשלב בחיינו את התורה עם העבודה.

 

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה