מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פלסטינים למהדרין - ולא מהדרין בשמיטה/ הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פלסטינים למהדרין - ולא מהדרין בשמיטה/ הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

פלסטינים למהדרין - ולא מהדרין בשמיטה/ הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

בשמיטה הקודמת הגבירו הערבים את גידול הפירות והירקות שלהם פי שלושה, בכדי לספק את ´המהדרין´. מה שמדהים הוא, שאחרי השמיטה הם לא צמצמו חזרה. האם נהפוך למציאות את הבדיחה הצינית שגביר ערבי הציע לרבנות הון עתק בכדי שיכריזו על שמיטה פעם בשנתיים...?

 

שנת השמיטה מביאה בכנפיה גילוי נוסף של קדושת הארץ ופירותיה. ארצנו אינה תשתית טכנית למגורים. זכות היא לנו לחיות בה, וזכות כפולה ומכופלת לאכול את פירותיה בקדושה. מי לא זוכר את סיפורי העיירה בחו"ל בהם תואר כיצד מאות משפחות היו מעבירות מיד ליד תפוז מארץ ישראל, מבלי לאוכלו, רק בשביל הזכות להריחו.

ישנם שלוש אפשרויות עיקריות כיצד לאכול פירות וירקות השנה[1]. השניים המועדפים הם 'אוצר בית דין[2]' ו'היתר מכירה'. מבלי להיכנס להבדלים (הגדולים) שביניהם, הרי שמשותפת לשניהם העובדה שברכישתם אנו מחזקים את החקלאות היהודית, מעמיקים את אחיזתנו בארץ, מבססים את הפרנסה של אחינו היהודים ועוד. חקלאות יהודית מהווה ביטוי עליון של אחיזה בקרקע, ומסד בחזרתו של עם ישראל לארצו ובניין גאולתו השלימה בב"א. "מה הוא נטע תחילה אף אתם תטעו תחילה".

הדרך השלישית, המקובלת בעיקר בציבור הרואה עצמו כחרד לדבר ה', היא של קנייה מערבים או גויים. תחת שם הקוד "יבול נכרי" מציעים לנו לרכוש ירקות (ובקרוב גם פירות) מהפלסטינים, וחלילה לחזק את מנגנוני הטרור שלהם. לעיתים מדובר 'רק' ב-'יבוא נוכרי', ואזי סתם מקפחים את אחיזתנו בארץ, מרוששים את החקלאיים היהודים ונותנים פרנסה לגויים. אי רכישה מיהודים (דבר שניתן לעשות דרך אוצר בית דין או היתר מכירה) מסייעת לחקלאים היהודים להתייאש מהחקלאות, ולהפקיר את הקרקעות לאויבנו.

כל זאת נכתב כהקדמה, לחברַי המרבים לעשות קניות בחנות ה 'מהודרת' שבשכונתם. כפי שבוודאי שמתם לב, בעלי המקום ה-'מחמירים' מפרסמים בעזרת שלטים מאירי עיניים שהם שומרי שמיטה 'למהדרין'. הכוונה היא שרכישת ירקות אצלם תזכה אתכם בסחורה פלסטינית למהדרין (ובאיכות ירודה למדי). יש שם עדיין מעט יבול שישית מיהודים, אך זה הולך ונגמר.

איני רוצה להיכנס כאן לכל הדיון, ואסתפק רק בנתון אחד. בשמיטה הקודמת הגבירו הערבים את גידול הפירות והירקות שלהם פי שלושה, בכדי לספק את 'המהדרין' שבתוכנו. מה שמדהים הוא, שאחרי השמיטה הם לא צמצמו חזרה, אלא נשארו באותם היקפי גידול ופרנסה. הגדלה משמעותית נוספת נעשתה גם לקראת השנה[3]. האם תסייע  להם ברכישתך?! האם בכדי מספרת הבדיחה הצינית שגביר ערבי הציע לרבנות הון עתק בכדי שיכריזו על שמיטה פעם בשנתיים...?[4]

ביום א' האחרון הזדמן לי להיות באותו יום בסופרסל-דיל שבפ"ת (מאחורי הקניון הגדול)  וכעבור שעות ספורות ב-'חנות מהודרת' אחרת בעיר. להלן השוואת המחירים לאותו יום:

מוצר

מחיר בסופרסל (היתר מכירה)

מחיר בחנות 'מהודרת' (תוצרת ערבית או גויים)

מוצר

מחיר בסופרסל (היתר מכירה)

מחיר בחנות 'מהודרת' (תוצרת ערבית או גויים)

גזר

4.50

6.00

בצל

2.45

5.00

קישוא

7.50

10.00

מלפפון

5.00

8.00

עגבנייה

5.50

8.00

תפוח אדמה

3.00

5.00

תפוח עץ מוזהב

6.50

10.00

מה מקבלים בתמורה:

תוצרת יהודית, מחיר זול בכשליש, ואיכות נהדרת. ממש תוצרת יפה. ובמחיר זה אף זוכים לחזק את אחיזתנו בארץ.

תוצרת פלסטינית או של גויים, מחיר יקר בכשליש, ואיכות ירודה. בונוס: זכות להשתתף בקיפוח פרנסתם של יהודים ובהחלשת אחיזתנו בארץ.

 

מה מקבלים בתמורה:

תוצרת יהודית, מחיר זול בכשליש, ואיכות נהדרת. ממש תוצרת יפה. ובמחיר זה אף זוכים לחזק את אחיזתנו בארץ.

תוצרת פלסטינית או של גויים, מחיר יקר בכשליש, ואיכות ירודה. בונוס: זכות להשתתף בקיפוח פרנסתם של יהודים ובהחלשת אחיזתנו בארץ.

כמה הערות:

א. איני פוסק הלכה. בכל שאלה הלכתית יפנה כל אחד לרבו.

ב. לשמחתי, יש באזור שלנו ישנן חנויות המספקות תוצרת של 'אוצר הארץ'. מנהלי 'אוצר הארץ' רואים עצמם כמסייעים לנו לאכול פירות עם קדושת שביעית (אשר י"א שזו מצוות עשה ממש) ואף מכינים את כולנו ליום בו נזכה לקיים שמיטה מדאורייתא. המחיר שלהם הוא במכוון יקר בכ-10% משאר השוק. זאת מסיבה כפולה. ראשית,  בכדי לכסות את עלויות המנגנון. שנית, בכדי לוודא שאנשים לא יקנו סתם (תוך אי הקפדה על קדושת הפירות). באופן זה גם סוחרים זריזים לא יקנו רק כי מצאו תוצרת יותר זולה. על כן התוצרת קצת יותר יקרה, בכדי לוודא שמי שיקנה יעשה זאת במודע ובכוונה.

ג. לא באתי כעת להמליץ להעדיף את תוצרת היתר המכירה על פני אוצר הארץ וכאמור איני פוסק. באתי להפנות את תשומת לבכם לתוצרת שמוכרים בחנויות ה'מהודרות' ואצל ירקנים רבים המכנים עצמן 'מחמירים', ואשר שומר נפשו לא ירכוש שם ירקות ופירות. שווה להתאמץ עוד רבע שעה, ולהיות שותף בחיזוק אחיזתנו בארץ ולא חלילה בהחלשתה.

ד. הגיע הזמן להיות ציוני-דתי גאה, גם בעת רכישת מזון.

הערה אחרונה: בשבוע שעבר הייתי כמה ימים בשליחות קצרה בחו"ל. באחת השיחות נשאלתי בין השאר: 'מה קורה עם השמיטה בארץ'. לאחר שעות רבות במטוס, עלה על דעתי דימוי פשוט: תארו לעצמכם אדם הלומד הלכות שבת. במקום להבין שדרכן ועל ידן ייחשף ליום שכולו קודש, ליום שהוא 'מכובד מכל הימים', הוא מתמלא חרדה, ושואל עצמו הכיצד יוכל לקיים הלכות אלו?! ואז, הוא יוצא עם מבצע. הוא מארגן לכל מי שמוכן לשלם:  שבת 'למהדרין'. בסוף כל שבוע יעלו על מטוס סילון. בעת ששבת בצד אחד של כדור הארץ, יטוסו לצד השני, שם עדיין חול. בעת ששבת בצד השני, יטוסו מסביב למקום שכבר יום ראשון. אמנם ישלמו יותר (כמו על יבול נוכרי) ואף יפרנסו את היזם ה'מהודר' הזריז (ואת הטייס הפלסטיני?!). אך הם יזכו ל-'שבת למהדרין'! על דופן המטוס יהיה כתוב באותיות קידוש לבנה: 'כאן שומרים שבת למהדרין' ואולי גם 'שבת היום לה' או "ללא חשש שבת". והרי כך קוראים לשמיטה עת עוקפים אותה לחלוטין ומרוקנים אותה מכל תוכנה!

סוף דבר, על הקיר של החנות המהודרת שליד ביתי יש שלט ענק: "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה' ". אילו הארץ באמת הייתה שובתת, החרשנו. אך היא נעבדת (ונאבדת) ביתר שאת על ידי אויבנו, בין השאר בזכות יהודים 'מהודרים'. למען האמת, אין מקום לבוא עם טענות דווקא להנהלת החנות. הם לא המציאו דבר. כבר היו רבנים חשובים בגולה שהורו לחסידיהם לא לעלות ארצה (בראשית ימיה של הציונות) כי הארץ קדושה מידי ופשוט לא ניתן לחיות בה...

יהי רצון שנזכה לאכול בקדושה, עת נקיים שמיטה מהתורה.


[1] יש עוד כמה אפשרויות. ביניהן: מצע מנותק שאינו נחשב גידולי קרקע, דרום הערבה שאינו נחשב א"י לעניין שמיטה בימינו וכמובן מה שעדיין נותר מהשנה השישית.

[2] 'אוצר הארץ' ו-'אוצר בית דין' אינן מילים נרדפות. 'אוצר בית דין' הוא מושג הלכתי, על פיו פועלת חברה מסחרית המופעלת ע"י מגורשי כפר דרום בשם 'אוצר הארץ'. במילים אחרות: המנגנון ההלכתי נקרא 'אוצר בית דין'. החברה הציונית דתית הפועלת לפיה קוראת לעצמה 'אוצר הארץ'.

[3] יצואני עזה הגדילו השנה פי שלוש את כמות הסחורה שהם הבטיחו לספק לעומת הכמות שהם קיבלו על עצמם לספק בשמיטה הקודמת. כשהם נשאלו כיצד יעמדו בזה, הם השיבו שבקיץ לפני שנתיים הם קיבלו כמות גדולה של שדות וחממות מעולות, ולכן הם יכולים להגדיל מאוד את יצואם...

[4] היה מי ששאל האם ההקפדה על רכישת ירקות ופירות מיהודים אינה 'מזויפת', שהרי כל שאר ששת השנים איננו מבררים מי גידל את התוצרת שאנו רוכשים. כמדומני שזה בדיוק אחת ממטרות השמיטה: להזכיר לנו את היחס הראוי כלפי הארץ ותוצרתה. לגרום לנו לשאול שאלות כאלה ולעורר אותנו לתיקון היחס לאורך השנים כולם. על כן, הלוואי ונוכל לקבל על עצמנו אף בשנים רגילות להקפיד על חיזוק החקלאות היהודית. לשמחתי, 'אוצר הארץ' כבר הודיעו שבכוונתם להמשיך לפעול אף לאחר השמיטה, לאורך השנים כולם. זאת על ידי אספקת סחורה יהודית למהדרין.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה