מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרסומי ניסא מחוץ לבית / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרסומי ניסא מחוץ לבית / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרסומי ניסא מחוץ לבית / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

מובא במסכת סופרים (פרק כ'):  "נר חנוכה מצוה להניחה בפתח הסמוך לרשות הרבים שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל,    לקיים מה שנאמר "מה יפית ומה נעמת" מה יפית - במזוזה, ומה נעמת - בנר חנוכה".

חז"ל מצביעים בדברים אלו על קשר מהותי בין החיוב לקבוע מזוזה בפתח הבית ובין מצות הדלקת נר חנכה. מה הקשר והשייכות בין מצוות אלו ?, מהו המסר בציווי  להדליק נרות חנוכה על פתח הבית מבחוץ לפרסומי ניסא, כאשר לימינם קבועה המזוזה על פתח הבית?

להבנת הדברים נקדים הקדמה יסודית. בברכת ההבדלה במוצאי שבת אנו מברכים: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לַחֹשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה", כאשר מעיינים בברכה רואים שיש הבדל יסודי בין חלקי הברכה. ההבדל בין אור לחושך נראה לעין כל, דבר שאפילו חיות מבחינות בו, כפי שנאמר: "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה. בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר... תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן. וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן" (תהלים קד).

שונה היא לגמרי ההבדלה בין קודש לחול ובין ישראל לעמים, שבהם העין ,לעיתים קרובות, אינה מבחינה כלל וכלל. ההבחנה בחלוקה זו היא משהו פנימי - נסתר. דוגמא לזה מביאים חז"ל במדרש (תנחומא פר' וירא):"וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" - אמר לו ליצחק: אתה רואה מה שאני רואה? אמר לו: אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו. אמר לנעריו: רואים אתם כלום, אמרו לו: אין אנו רואים אלא מדברות. אמר להם: "שבו לכם פה עם החמור" – הואיל והחמור איננו רואה ואינכם רואים כמותו".

המדרש מראה את ההבדלה בין קודש לחול בין יצחק לבין ישמעאל ואליעזר ומראה שזהו הבדל פנימי ולא רואים מבחינה חיצונית כל הבדל.

נוסח ההבדלה במוצאי שבת מלמדנו שאין להסתפק בהבדל פנימי אלא יש להפוך אותו להבדל חיצוני. ההבדלה בין ישראל לעמים היא בשתי בחינות: בשלב הראשון ההבדלה נסתרת אך אין זה מספיק, צריכה להיות גם הבדלה גלויה כמו אור וחושך. צריך שיהיה ברור לכל העולם שקיימת הבדלה שכזו, כמו שדרשו חז"ל "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי" - מלמד שהיו ישראל מצוינים שם" – ישראל במצרים לא שינו את שמם ומלבושם וכך המצרים הכירו בגלוי שהם שונים.

הגאון הרב ר' מאיר שפירא מלובלין זצ"ל כותב רעיון דומה לגבי מתן תורה. הלוחות הראשונים ניתנו ב"קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר" (שמות יט, טז) – למעמד הר סיני היה פרסום גדול, לעומת זאת הלוחות השניים נתנו בצנעה. אולם, דווקא בשל הפרסום- סופם של הלוחות הראשונים שנשתברו, כפי שאומר המדרש: "הלוחות הראשונים על שניתנו בפומבי שלטה בהם עין הרע ונשתברו".

אם כן, נשאלת השאלה מדוע היה מעמד הר סיני בפרסום ולא בצנעה ?

 

 

התשובה היא, שתכליתו של מעמד הר סיני להראות לכל העולם כולו שעם ישראל הוא עם נבחר שיש לו קשר מיוחד עם הקב"ה. ההבדלה בין עם ישראל לאומות העולם צריכה להיות גלויה, התכלית של יהודי אינה שהיהודי ישמור מצוות בלבד, אלא שכל העולם יכיר בכך כמו שנאמר: "'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ' ותניא רבי אלעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש" (ברכות י.). התפילין מפרסמות כלפי חוץ את ההבדל הפנימי בינינו ובין אומות העולם.

זהו גם היסוד של פרסומי ניסא בנרות חנוכה, וכפי שכותב הרמב"ם (פ"ג מהל' חנוכה הלכות ב'-ג'):

הלכה ב :  וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

הלכה ג : ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

ויש לשאול על לשון הרמב"ם מהו ההבדל בין להראות לבין לגלות את הנס. להראות - זהו פרסום בגלוי שיש כאן בית יהודי וזוהי ההבדלה הגלויה. אך יש גם גילוי פנימי, שכן נרות חנוכה הם כנגד הנרות שבמקדש, והנר תמיד שבמקדש היה "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" (מנחות פו:). נר חנוכה הוא אמצעי של גילוי השארת השכינה בתוך העם היהודי ומעיד על הקשר בין עם ישראל לה' יתברך . שורש ומהות המלחמה שלנו עם היוונים היא סביב הרעיון של "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", וע"י הדלקת נרות חנוכה על פתח הבית אנו מגלים לכל העולם, מראים בגלוי , כלפי חוץ שהשכינה שורה בישראל ואנו העם הנבחר.

לאור עקרון זה נבין את הקשר בין מצות הדלקת הנר למצות המזוזה. המזוזה – נסתרת-מבטאת קדושה פנימית, את הכתוב בתוכה "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" אף אחד לא רואה כי הקלף מגולגל ונמצא בתוך בית המזוזה. המזוזה מסמלת את קדושת הבית היהודי הפנימי. כנגדה אנו מציבים את נרות החנוכה על פתח הבית מבחוץ - המגלים לעין כל את אותה קדושה נסתרת. זהו "מה יפית" - כמזוזה "ומה נעמת" - בנרות חנוכה. (שיר השירים ז'-ז') .

 

 

 

 

 

הייתי מבקש להמשיך רעיון זה בכיוון נוסף

הגמרא אומרת - "אמר רב הונא: הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת, כ"ג:)

הגמרא קושרת בין הקפדה על הדלקת הנר לבין חינוך הבנים, ומדקדק רש"י, כי כוונת הגמרא להדלקת נר שבת ונר חנוכה, המזכה את עושיה בזכות לבנים תלמידי חכמים, ובלשונו: "בנים תלמידי חכמים – דכתיב (משלי ו): "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה שבת וחנוכה בא אור התורה".  מדברי הגמרא ורש"י עולה, כי על מנת ללמוד פרק נוסף בחינוך ילדים, עלינו להבין מהם יסודות ההקפדה של נר שבת ונר חנוכה ??

בהקפדה על נר השבת, על צביון השבת, ישנו מסר חינוכי מובהק. במרוצת השבוע טרודים אנו בענייני לימוד ופרנסה, אולם דווקא בשבת מנוחה, אנו נבחנים על "תרבות הפנאי" שלנו. ככל שהוויית השבת ספוגה באור הנר, ברוחניות, בלימוד, בשירה, בחינוך הילדים, מלמדים אנו את בנינו כי בתינו מושתת על אדני הקדושה.

ההקפדה על נר השבת היא היא שורשו של הבית היהודי. נר השבת מאיר את פנים הבית ומבליט את סגולותיו, וכדברי המדרש (ב"ר ס'):  ""ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" ... כל הימים שהייתה שרה קימת היה נר דלוק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאה רבקה חזר".  בית שבו יש הקפדה על שמירת השבת, על שולחן השבת, על הזמירות ודברי התורה בסעודת השבת, הוא בית, אשר עתיד להצמיח בנים ובנות יראי שם, היודעים להעריך ולהוקיר את צביון בית אבא, ולהנחילו הלאה לדורות הבאים.  אופן התנהגות הילדים מעיד על צביון השבת שבביתם. ילדים הגדלים בבית שבו ישנה הקפדה על ערכי השבת, יעידו על כך בהתנהגותם.

אולם, ע"פ דברי רש"י, אין די בהקפדה על נר שבת על מנת לזכות בבנים תלמידי חכמים. על מנת לזכות "בבנים תלמידי חכמים" נדרש שיהא אדם מקפיד הן על הדלקת נר שבת והן על הדלקת נר חנוכה. בעוד נר השבת דולק בתוך הבית, ומאיר את פנימיותו של הבית, נר חג החנוכה מוצב על מפתן הפתח, משום "פרסומי ניסא".  בכך, למדים אנו מחג החנוכה, הוא חג החינוך, מסר חינוכי יסודי. אנו מצווים לא רק להקפיד על צביון ביתנו פנימה, על האור הדולק בתוך הבית, אנו מצווים להקפיד גם על הנר הדולק על הפתח ונראה לעין כל.  המסר החינוכי שבחג החנוכה הינו מסר של עקביות בחינוך. עקביות הנמשכת בתוך הבית ומחוצה לו. הדוגמא האישית שהיא היסוד המרכזי בחינוך, איננה נמדדת רק באופן בו אנו מתנהגים בתוך הבית, אלא גם באופן בו אנו מתנהגים כלפי חוץ, בין אנשים.

חג החנוכה מלמדנו כי אדם מצווה להיות  אדם יהודי הן בביתו והן בשעריו. אדם צריך להאיר פנים בפנים הבית, כמו גם בקהל. בכל דרכיו, ובכל מעשיו, צריך אור נר האלוקים שבנשמת האדם לבעור ולפעם, בבחינת אש תמיד תוקד על המזבח.

בית בו מקפידים על נר שבת - האור הרוחני שבין כתלי הבית, ועל נר חנוכה - האור הרוחני הנמשך מהבית היהודי אל החוץ, בית בו אין מסר חינוכי כפול- של הבחנה בין הערכים הנשמרים בפנים הבית לבין ערכים הנשמרים מחוץ לו, הוא בית אשר עתידים לצמוח ממנו בנים תלמידי חכמים, אשר כל נטיעות שנוטעים ממנו, עתידות להיות כמותו.  על בית כזה נאמר: "הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים".

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה