מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשות שמות - וארא/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשות שמות - וארא/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשות שמות - וארא/ הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת שמות ופרשת וארא עוסקות בעניינים רבים. הפרשות עוסקות בעיקר בתחילת הגלות בארץ מצרים, ותאור התפקיד של משה רבנו להוציא את בנ"י ממצרים.
הייתי רוצה להתמקד הפעם בנושא חשוב ביותר שדיברתי עליו השבוע בישיבה.
פרשיות אלו מעלות בפנינו את אחד הערכים החשובים ביותר – ערך הכרת הטוב.
הכרת הטוב היא מידה שאנו נתקלים בה מידי יום. לצערי , קשה לאדם לומר "תודה". מתי בפעם האחרונה אמרנו לאימא תודה רבה על הטרחה הרבה שהיא טורחת למענינו. מתי בפעם האחרונה אמרנו לאימא תודה רבה על המאכלים הטעימים שהיא הכינה לקראת סעודות שבת......... מתי אמרנו תודה לאבא ,
מתי בפעם האחרונה ניגשנו לר"מ או למורה ואמרנו – תודה רבה על השיעור המצויין שהיה לנו......ועוד כהנה וכהנה דוגמאות רבות מחיי היום-יום.

הפעם אני מבקש לעסוק במידת הכרת – הטוב.  

בואו  ונאמר  תודה – מידת הכרת הטוב

כשנתבונן בפרשות שמות - וארא, או כשנעמיק ביחסי ישראל-מצרים בפרט, נגלה כמה דברים מפתיעים, ואולי ניתן לומר שהם בחינת מראה הפוכה, זה לעומת זה עשה אלוקים- מכירי טובה מול כפויי טובה.

העם המצרי כפוי טובה הוא. "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", ואמרו חז"ל: "עשה עצמו כאינו מכיר". פרעה שכח והשכיח מעמו את חסדי יוסף עימם. ואותו פרעה ש"לא ידע את יוסף" אומר בהמשך "לא ידעתי את ה'". ומכאן טבעו חז"ל את המטבע: "כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה". כי כשם שאין גבול להכרת הטוב, כך במקביל אין גם גבולות לכפיות הטובה.

מול המצריים כפויי הטובה, ניצב עם ישראל בכלל ומשה בפרט. התורה מזהירה "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". גר היית בארצו! האם היה זה מלון חמישה כוכבים? הרי "ויענו, ויעבידו" – עבודת פרך, ילדים נזרקים ליאור, ואעפ"כ התורה כמשימה חינוכית לא קלה, מחייבת אותנו להתעלם לרגע מכל זה ולנסות להתבונן בנקודה אחת, יחידה וטובה- גר היית בארצו!
רש"י אומר על פסוק זה : "אכסניה היו לכם בשעת הדחק"... גם על מצרים, על עבודה קשה ו"כל הבן הילוד היאורה  תשליכוהו" צריך להכיר טובה???
כנראה שיש מקום להכיר טובה על אותו מקום שהיה לנו אכסניה . החינוך להכרת הטוב ו"לרכישת מידה זו" בשורש הנפש, בכדי שהיא תהיה שלי לגמרי- יש צורך בהקניית המידה בכל מקום ובכל זמן וגם במצרים.


בפרשה שלנו, עקב סירובו של פרעה לשלח את עם ישראל,  ה' מכה את מצרים בעשר המכות. כידוע, שלוש המכות הראשונות, מכה אהרון ולא משה. וכך הסביר רבי תנחום במדרש:
"ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את ידך" (שמות, ח', א). אמר רבי תנחום: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה - המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור לא ילקו על ידיך"...
וכך גם לפני מכת כינים: "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ" (שמות, ח', יב). אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה - "עפר שהיגן עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקה על ידך לפיכך לקו ג' מכות אלו על ידי אהרן"...

השאלה המתבקשת היא- מדוע מידת הכרת הטוב  רלוואנטית לדומם?  לעפר? לדם? וכי היאור "מרגיש" שיש צורך לחוש כלפיו - הכרת הטוב ולא להכות אותו?  וכי הדומם "עשה לי טובה"? האם ניתן לדבר על הכרת הטוב למים ולעפר, הרי הם אינם חשים דבר ואינם ברי דעת כלל וכלל???
אלא באמצעות מעשה זה, האדם מתחנך ומפנים בנפשו את ערך הכרת הטוב, ובנוסף גם מפתח את המסוגלות להתבונן תמיד בנקודות האור ולהפנות את המבט אל הטוב המקיף אותנו, ולא להתמקד בנקודות השליליות.
הרב אליהו דסלר זצ"ל שהיה משגיח בישיבת כפר חסידים בספרו מכתב מאליהו חלק ג',  בפרק שעוסק בהכרת הטוב מעמיק בכך: "יסוד גדול ומקיף בכוחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה: כל מדות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא רק על ידי השכל. לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהנינו ממנו וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו נפגע הרגש, שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההיגיון. הרגש של בעל מעלת החסד, שרוצה אך לתת וליהנות אחרים, אסיר תודה הוא לכל אשר הפיק ממנו הנאה, בכל צורה שהיא, ואפילו לדומם. והכלל הוא: פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות וממילא נפגמת מדת הכרת הטוב."
הרב דסלר טוען שמידותיו של אדם נקנות והופכות להיות חלק ממנו, באופן מלא, המונע גם מהרגש. כשאדם הוא אוהב- הוא אוהב את הכול. הוא איש אוהב . אם משה רבנו היה מכה על היאור, היאור לא מרגיש כלום, אך מידת הכרת הטוב של משה רבנו הייתה נפגמת, משום שהיאור הציל את משה רבנו שתיבתו הייתה ביאור, ואם הוא יכה על היאור , הוא בעצמו יפגע במידת הכרת הטוב שבו .
אתן דוגמא נוספת בעניין זה : ה'  מצווה את משה ללכת למצרים להושיע את ישראל. אך ע"פ המדרש משה מביע התנגדות אך ורק בגלל הכרת הטוב ליתרו חותנו! משה מבקש מה' ללכת ליתרו ולבקש ממנו אישור לרדת למצרים ואכן ה' מסכים עקרונית אתו, ולפיכך מורה לו לבקש את רשותו של יתרו.
וזה לשון המדרש:
בשעה שא"ל הקב"ה למשה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. אמר ליה משה: רבון העולם איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו הוא חייב לו...ולא עוד, אלא כל הפותח פתח לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו... וכך אמר משה לפני הקב"ה: ריבון העולם קבלני יתרו ונהג בי כבוד אלך שלא ברשותו? לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו....(מדרש תנחומא פרשת שמות סימן טז)

המכיר טובה קונה לעצמו מעלת עין טובה. הוא מתרגל להתבונן בנקודות האור ולא מתמקד בשלילה. כך יראה את הטוב שסובב אותו בעולם, את הטוב שבאנשים סביבו, ולא פחות חשוב מכך את האור הטוב שבו עצמו.
אך באמת מידה חשובה זו של הכרת הטוב, מעבר לכך שהיא מוסרית וערכית היא מתבקשת ונחוצה, לאמיתו של דבר, ובסופו של העניין ומטיבה עם האדם עצמו. אומלל הוא בעל העין הרע ומאושר הוא המוצא את הטוב הגדול והמרובה הסובב אותו, הטוב שבו, הטוב שברעיו ובמשפחתו, הטוב הגדול והעצום של ריבונו של עולם.

מה למדנו מזה ????
כולנו צריכים לחזק בעצמנו את מידת הכרת הטוב. מידה זו עוזרת לנו להסתכל תמיד בעיניים טובות, בעיניים חיוביות על כל המעשים שנעשים סביבנו. בא נתרגל לומר תודה – רבה להורים, למורים ולחברים ואם נתרגל לכך נוכל לראות את העולם תמיד באופן 
חיובי.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה