מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת אחרי מות – שבת הגדול - מה אני באמת צריך...? / הרב אריאל רוקח ראש ישיבת בני עקיבא ראשון לציון

פרשת אחרי מות – שבת הגדול - מה אני באמת צריך...? / הרב אריאל רוקח ראש ישיבת בני עקיבא ראשון לציון

פרשת אחרי מות – שבת הגדול - מה אני באמת צריך...? / הרב אריאל רוקח ראש ישיבת בני עקיבא ראשון לציון

בתוך הפרשה אנו מוצאים התייחסות מעניינת לשחיטת קורבן שאינה נעשית מול פתח אוהל מועד, כשהיחס לכך מחמיר מאוד: "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה...ואל פתח אוהל מועד לא הביאו...דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" (ויקרא פ"יז, ג' - ד').

רש"י על אתר, עורך השוואה שנדמה כי גם לדידם של לוחמי איכות סביבה ושמירת טבע יסכימו להשוואה הצורמת :"כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו...".

מה פשר השוואה זו?

התורה מבקשת לחנך אותנו לאחריות. מותר וצריך האדם להשתמש במצוי בעולם. כל עוד נעשה הדבר לצורך ועפ"י כללי השימוש. אולם אם האדם נוהג בדברים באופן משחית היינו באחת משתי דרכים: שלא לצורך או שלא עפ"י כללי השימוש נמצא שברייה שלמה, בין אם דומם, צומח, חי וקל וחומר מדבר נגדעו לריק. על כך מזהירה התורה ועל כך מחדד רש"י בהשוואתו לשפיכות דם האדם.

קורבן הפסח הנאכל למנוייו, ועל שמו קרויה שבת זו "שבת הגדול"[1], נאכל לשובע. יש בכך ביטוי ל- מהו שימוש ראוי. מחד, נדרשת חבורת קורבן הפסח לכלכל מעשיהם ולחשב כמה "כזיתים" יש בשה זה, ומאידך לגשת שבעים דיי הצורך על מנת לאוכלו, כאמור, על השובע.

דווקא בחיינו המודרניים החירותיים עשוי האדם ליפול לכבלי ולשעבוד המותרות יותר מבעבר. פעמים רבות אנו משתמשים שלא לצורך, באוכל, בביגוד, בציוד, בספרים ועוד. נדרשים אנו לאמץ חירות כפולה, בהקשר זה:

1.      היכולת והצורך ללמוד ולכלכל עצמנו מהו הגבול הדק בין צורך להשחתה.

2.      אימוץ דברי רבי[2]: "אל ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו"[3]. היכולת לעשות שימוש משני בדברים שכבר השתמשתי בהם.  

יתכן לראות בפסח חג החירות, העצמה של אני העצמי, עד כמה אני מצליח להיות קשוב לעצמי, להגיע לאיזון במה אני משתמש ומה אני צריך. כיצד רכושי יכול לסייע לסביבתי, לשכניי, לקרוביי וכדו'.

בתוך ומתוך כך נזכה להיות בבחינת "צדיקים ההולכים לפני האלוקים - ושכל עניינינו לקדושת שמו יתברך"

 

  

 


[1] לזכר הנס הגדול שארע לאבותינו שהיו לוקחים פסחיהם בעשרה בניסן והיה הדבר בשבת. והיו שואלים המצרים לשם מה לוקחים את אלוהיהם?  ואומרים להם לקורבן לה' אלוקינו. והיו שיניהם של מצריים קהות.

[2] מופיע במס' מקומות בש"ס. בין היתר יבמות מד' ע"א.

[3] המשנ"ב משתמש בביטוי זה בהקשר הלכתי של איסור השחתת פתילי ציצית הראויים לשימוש ע"י אחרים.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה