מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת אמור - כיצד נחנך לצדקה | הרב רגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת אמור - כיצד נחנך לצדקה | הרב רגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת אמור - כיצד נחנך לצדקה | הרב רגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

באמצע פרשת המועדות שבפרשתנו מופיע הציווי על מתנות עניים: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".

ולכאורה זה תמוה: מדוע התורה מצווה על מתנות עניים דווקא באמצע פרשת המועדות, אחרי הציווי על חג שבועות?  ניתן לתרץ על כך בפשטות: מכיוון שחג שבועות הוא חג הקציר וחל בזמן שקוצרים את התבואה, דווקא אז מזכירה התורה שבזמן הקצירה יש להשאיר לעניים את חלקם.

אך אנו רוצים לשאול שאלה נוספת:

מדוע יש חזרה וכפילות, הרי הציווי על מתנות עניים כבר הוזכר בפרשת קדושים וביתר הרחבה: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". א"כ למה לכתוב פעמיים , גם בפרשת קדושים וגם בפרשת אמור את עניין מתנות העניים ???

כדי לענות על שאלות אלו נברר תחילה את עניין מתנות עניים.

על הפסוק "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" דורשים חז"ל: "תעזוב לפניהם. הנח תבואה בקשהּ, תלתן בעמיר, תמרים במכבדות"( ספרא ,פרשת קדושים פרק ג' אות ז'). כלומר, בעל השדה לא יכול לומר לעצמו: הואיל ואני בין כך קוצר - אקצור כבר לעצמי את כל השדה, ואתן לעניים כסף במקום היבול - אין הוא מותר בכך. אלא צריך להשאיר לעניים את מתנותיהם בשדה מבלי להתעסק בהם כלל וכלל, "תבואה בקשה, תלתן בעמיר ותמרים במכבדות".

וכך מודגש היטב בלשון הפסוקים, ביחס לתרומה גדולה הניתנת לכהן אומרת התורה: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ". וכן ביחס למעשר ראשון הניתן ללוי אומרת התורה: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי". אולם ביחס למתנות עניים מדגישה התורה ביטוי מיוחד: "לעני ולגר תַּעֲזֹב אֹתָם". כלומר: לגבי הדברים הניתנים כמתנות לכוהנים  וללויים יש צורך בנתינה. בעל הפירות לוקח משלו והולך לכהן או ללוי ונותן לו. אולם במתנות עניים בעל השדה משאיר חלק שאינו נוגע בו כלל והעניים באים ולוקחים. מדוע היה צריך לכל זה? מדוע שגם לגבי עניים לא ייקח בעל השדה מתבואתו וייתן לעניים כשם שנותן לכהן וללוי ??

אומר האלשיך הקדוש: "שיהיה דרך כבוד. שלא תכלה פאת השדה ותיקח בידיך הלקט והפרט לתתו בידיך לעני, כי יתבייש, רק שתניח הפאה והלקט והפרט והם ילכו כלוקטים משלהם דרך כבוד... כי רצה הוא ית' ללמד מה רב טוב מתן בסתר אשר לא יבוש המקבלה . וזה מאמרו 'ראה נתתי לכם תבואתכם' - בלתי נרגש שאתם מקבלים, רק כאילו הוא קציר ארצכם משלכם, אם שאני נתתי לכם את כל, כן גם אתה הזהר מלהתראות כאילו אתה נותן לו, רק תניח הפאה ולקט ועוללות והם ילכו אח"כ ולקטו אחר הסתלק הבעלים"( על פרוש לויקרא י"ט-ט') .

 

התורה לא דואגת רק לצד הכלכלי של העני, אלא גם לרגשות של העני. על כן אין המצווה רק לתת לו כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא לתת לו ג"כ באופן שהוא לא יתבייש כלל, וירגיש בשדה כלוקט בתוך שלו. בזה מתבטא הטוב הישראלי המיוחד, הדאגה הרגישה והעדינה לא רק למחסור הכלכלי של העני אלא יחד עם זאת גם לרגשי נפשו.

לדבר זה יש ג"כ ביטוי בהלכה.

הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק ד' הלכה י"ב פוסק : "ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כרחו", ואילו במתנות כהונה פוסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק י"ב הלכה ט"ו : "אסור לכהן ליטול תרומה או שאר מתנות שלו עד שיפרישו אותם הבעלים... עד שירימו, ואח"כ יזכה בהם. ולא יטלם אחר שהורמו אלא מדעת בעלים שהרי הם של בעלים ליתנן לכל כהן שירצו". במתנות כהונה בעל המתנה יכול לבחור לעצמו לאיזה כהן לתת, משא"כ במתנות עניים שבאים העניים ולוקטים בעל-כורחו.

משמעות הדברים היא, כשנותנים מתנות לעניים צריך להתחשב גם ברגשותיהם של העניים ולא רק במחסור הכלכלי שלהם.

לא רק בימי חז"ל היה כך, אלא גם בדורנו קיימים הדברים הנפלאים של עזרה לזולת, ומתן בסתר בצורה מושלמת. ניתן לראות את הטוב הישראלי המיוחד. אמנם המושג צדקה נמצא בכל העולם ובכל השפות, אבל כזאת רגישות גם בנתינת הצדקה, שלא תהיה כ"זריקת עצם לכלב", אלא באנושיות ותוך התחשבות עדינה גם ברגשותיו של העני - זה נמצא רק ביהדות. זהו הטוב הישראלי המיוחד.

ועתה ניתן לחזור ולתרץ את השאלה בה פתחנו- מדוע יש חזרה וכפילות,( הרי הציווי על מתנות עניים כבר הוזכר בפרשת קדושים , א"כ למה הכפילות שזה מוזכר גם בפרשתנו ??) ??? ועוד – למה זה מוזכר דווקא באמצע פרשת המועדות ??????

ביחס לכפילות אומר רש"י על הפסוק שלנו: "ובקצרכם - חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין". התורה חזרה וכפלה את הציווי על מתנות עניים כדי לתת שני לאווין, וזה מבטא את החשיבות המיוחדת של מצווה זו עד שהמבטל מצווה זו  עובר בשני לאווין. ממשיך רש"י ואומר ביחס למיקום באמצע פרשת המועדות (ומקור דבריו בספרא): "אמר רבי אבדימי ברבי יוסף : "מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים - פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן ??? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש, והקריב עליו קרבנותיו בתוכו".

הקרבת קרבנות בבית המקדש זוהי הפסגה של עבודת ה'. באה התורה ומסמיכה את מתנות עניים למועדות ללמדנו שמתנות העניים הם ג"כ הפסגה של עבודת ה', מנקודות השיא של עבודת ה'.

 

 

 

מה אנו יכולים ללמוד מכאן ??

למדנו שצריכים להיות רגישים כלפי בני האדם, כלפי ההורים והאחים,  כלפי בני המחזור בישיבה וכלפי כל חבר וחבר. הרגישות צריכה להיות לא רק כלפי העניים אלא כלפי כל אדם. אולי את הנקודה הזו תלמידי ר"ע לא הבינו , או לא יישמו. אין ספק שתלמידיו של ר"ע שאמר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" לא הרביצו ולא השחיתו את דברי חבריהם. אך ייתכן לומר שהרגישות שלהם כלפי חבריהם הייתה רגישות מועטה. דווקא בימים אלו אנו אי"ה נתחזק בנקודה זו, ובע"ה ה' יתברך יהפוך לנו את הימים הללו לימי שמחה כבעבר.

 

ומשהו למבוגרים - להורים ולמדריכי בנ"ע ועזרא :

רש"י על הפסוק הראשון בפרשה מפורסם מאוד. התורה כותבת : ".....אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת להם...." .  שואל רש"י , מדוע יש ייתור , למה לכתוב פעמיים – "אמור...ואמרת" ??? רש"י עונה בעקבות מסכת יבמות- להזהיר גדולים על קטנים" . כלומר, הציווי שנאמר לכוהנים הגדולים, שלא להיטמא למתים, והכוהנים הגדולים נדרשים להזהיר את הכוהנים הקטנים שאינם בני מצווה ולחנכם שלא להיטמא.

נשאלת השאלה : למה דווקא , מדוע אזהרה זו באה דווקא בפרשיות אלו, והרי בכל מצווה נדרשים הגדולים להזהיר את הקטנים מדין חינוך, א"כ מה המיוחד דווקא כאן , שצריך לייתר את המילים "אמור...ואמרת" לצורך כך ??

תשובה : אולי צריך לומר שענייני טומאה וטהרה קשים מאוד לילדים קטנים והיינו חושבים שבנושא זה הגדולים פטורים מללמד את הקטנים, ולכן התורה צריכה לומר דווקא כאן שהגדולים צריכים להזהיר את הקטנים למרות שדינים אלו קשים להבנה, ואת יתר המצוות הקטנים יבינו לבד בשכלם . לכן דווקא כאן הגדולים מצווים להזהיר את הקטנים למרות שהם עניינים קשים להבנה.

ברצוני לתרץ תרוץ אחר : צריך לקרוא את האזהרה הזו באופן נוסף . צריך להזהיר את הגדולים על המעשים של הקטנים. כלומר , האזהרה מכוונת אל הגדולים שייזהרו הם בהתנהגותם אפילו בדברים הקטנים, כיוון שהקטנים מסתכלים עליהם ואם הגדולים רוצים שהקטנים ילכו בדרך הטובה הם צריכים לשמור על עצמם אפילו בדברים הקטנים , כיוון שהם נותנים "דוגמא אישית" לקטנים. בחינוך יש כלל גדול וניסח זאת אלברט איינשטיין כך – "דוגמא אישית היא לא הדרך היעילה להשפיע על האחרים, היא הדרך היחידה". ידוע לכולם מש שוויה של שיחת מוסר ותוכחה של אב לבנו או של מורה לתלמידו אם האב / המחנך אינו מתנהג כפי שלימד את הבן / התלמיד. דברי המוסר לא שווים כלום !!!

מה ניתן ללמוד מכאן ??? הבה נחנך את בנינו מתוך דוגמא אישית , נשים לב גם לדברים הקטנים ואז נוכל להיות גאים במעשי בנינו היקרים.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • אזכרתו של מו”ר הרב אברהם צוקרמן זצ”ל

    אזכרתו של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

    אזכרה למו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל היום - יום חמישי, ט"ז בחשוון (14/11) בשעה 15:45 בבית העלמין כפר הרא"ה. הציבור מוזמן
    המשך לקריאה
  • בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    בקשתה האחרונה של ניצולת השואה

    שרה פרייליך ז"ל הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון. בעבר היא ביקשה שביום הלוויתה לא ישכחו אותה. תלמידות אולפנת הדר גנים התייצבו.
    המשך לקריאה
  • בית שמש: נחנכה המכינה הקדם צבאית ”ידידיה” של מרכז יב”ע

    בית שמש: נחנכה המכינה הקדם צבאית "ידידיה" של מרכז יב"ע

    ראש עיריית בית שמש, ד"ר עליזה בלוך, חנכה היום את מכינת "ידידה"מרכז ישיבות בני עקיבא בעיר: "המטרה מבחינתנו היא לעודד צעירים להיות בבית שמש"
    המשך לקריאה