פרשת בהר-כל אחד הוא ילד שצריך עידוד/ הרב עמי צברי, ראש אולפנת בני עקיבא תהילת ישראל" אילת

בפרשת השבוע שנקרא אנו קוראים את אחד הפסוקים שהם אבן יסוד ביהדות "וכי-ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (ויקרא כה). ננסה להעביר פסוק זה לשדה החינוך של כל אחד ואחת מאתנו המורים וההורים.

כתוב במדרש "אשרי משכיל אל דל (תהילים מא) מה שייך לשון השכלה אל דל? ניתן לומר אשרי מי שמשכיל ומחפש מעצמו לראות מה חסר לדל. לפעמים העני מתבייש לבקש ולספר שהמצב שלו דחוק, ולכן צריך להיות חכם ולדעת לגלות ולמצוא מי הוא העני שאין לו ומתבייש לבקש וכפי הידוע צריך שיהיו אנשים ממונים בכל קהילה לחפש ולאתר מי האנשים העניים ולדאוג להם.

גם בנים נקראים אחים כמו שאמר רש"י על דברי יעקב אבינו "ויאמר "יעקב לאחיו לקטו אבנים" ורש"י פירש שהכוונה לבניו.

אם ילד לא מתקדם בלימודים כמו שצריך או שהוא מופנם, צריך בחכמה לראות מה חסר לו, מה מעיק עליו ומה גורם לו להיות כך. אם מכים אותו (גופנית או נפשית) או גוערים בו גורמים לו לבלבול יותר גדול ולקשיים יותר גדולים. כל ילד רוצה ללמוד ורוצה להיות טוב, אלא שיכולים להיות לא מעט גורמים שבגללם הילד לא יוכל להתרכז בלמידה, ולכן המחנך (-וכל מורה והורה הוא בבחינת מחנך) חייב להיות "אשרי משכיל אל דל", להיות חכם ולגלות מה הסיבה שבגללה קשה לילד ללמוד. יכול להיות שיש לו צורך שיסבירו לו באיטיות ויותר פעמים וכמובן ישנם עוד שלל סיבות... כל ילד זקוק שיאירו לו פנים ויגלו כלפיו סבלנות ורק ע"י כך יצליח ויבין !

והדוגמאות הן רבות וידועות. סיפורים כאלו אפשר למצוא לרוב. על כאלה שגילוי קשיי למידה גדולים מאוד כתלמידים בילדותם, ולאחר מכן הצליחו:

ומי לנו דוגמא יותר גדולה ורלוונטית - רבי עקיבא נתקשה ללמוד ונשאר עם-הארץ עד גיל 40, שאז הלך ללמוד תורה עם בנו עד שגדל והלך ונעשה מגדולי ישראל שבכל הדורות.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות עם תלמיד חלש?  ראשית צריך לזכור שכל תלמיד ראוי וצריך את עזרתנו ואחריותנו לעזור לו לפתח את האישיות, היצירתיות והכישרונות השונים שלו. וכמו שכתב הרבי מלובביץ ז"ל: "מה שאתם רואים מנגד עיניכם הוא השי היקר ביותר שהעניק לנו האלוקים - חיים חדשים, צחים כשלג שירד זה עתה...לכל אחת מתכונותיו של ילד יש תכלית, ויש לעודד אותה. כל ילד נושא בקרבו משאבים נפלאים ויכולות שיספיקו לו לכל ימי חייו, הדרך שבה תגדלו את הילד תשפיע לא רק על חייו, אלא גם על חיי ילדיו וילדי ילדיו" (מתוך "הדרך לחיים של משמעות - חכמת הרבי מלובביץ'). הדרך הבטוחה לחזק את התלמיד הוא דרך פעולה פשוטה שנקראת עידוד.

על כן  תפקידנו כמורים והורים הוא ליצור סביבה תומכת שתאפשר לילדינו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ולעזור להם לבנות תדמית עצמית חיובית. אחד הכלים הבסיסיים לכך - זה עידוד. ילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מגיע למסקנה שהעולם הוא מקום בטוח, ושהוא שייך אליו מעצם היותו הוא. יש לו אומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות. הוא מאמין בכוחות עצמו.

למה כל כך קשה לעודד?- לרוב הנטייה היא להתמקד במה שחסר או במה שנראה לא טוב או שלם. את הדברים הטובים אנו נוטים לראות כמובנים מאליהם, ועל דברים הפחות מוצלחים מעירים כדי לתקנם - כי זה מפריע ובולט לעין.

העידוד אומר - תעזור לילד לצמוח עם מה שיש לו. עידוד בא לחזק את הקיים (מהמילה "עוד"). אי אפשר לחזק את מה שאין! אך בהחלט אפשר לחזק אצלו את כוח הרצון, את ההתמדה, את הנחישות וכו'.

כל ילד זקוק לעידוד. ללא עידוד אפשר לשרוד, אולי, אך אי אפשר לצמוח.

אנו נמצאים בתקופה של בחינות וסיכומים לקראת השנה הבאה, למרות שהדברים הנ"ל נכונים לגבי כל השנה וכל החיים כולם, ולא רק עם ילדים...

יהיו דברים אלה נר לרגלינו בפעילותינו החינוכית !

שבת שלום