פרשת בראשית - וַיאמר אלהים נעשה אדם / הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

הקב"ה אחד, והוא יצר את עולמו להבליט על ידו את האחדות. פאר היצירה הוא האדם, שהוא היחיד שנברא אחד, כמשמעות הפשוטה של "בצלם אֹלהים ברא אֹתו" (א, כז).

ונשים לב ששני דברים אחרי יצירתם חילקם הבורא:

א. את היצירה הראשונית ביותר – המים: כי הבדיל ה' "בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (א, ז). ואולי גם משום כך לא נאמר ביום השני 'וירא אֹלהים... כי טוב', שכן גם אם ההפרדה הכרחית, אין בה טוב (בראשית רבה ד, ו).

ב. בסוף היצירה יצר אלוקים את האדם אחד וראה כי "לא טוב היות האדם לבדו" (ב, יח), לכן חילק אותו לשניים, למען ה"טוב", כדי שיתחברו יחד: "על כן יעזֹב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (ב, כד).

זאת חלוקה אחרת, חלוקה שאין בה חיסרון, כי מטרתה כדי שיהיו "אחד".

ואולי זאת משמעות הביטוי "נעשה אדם", שבו משתמש הבורא כאשר מתחיל את תהליך בריאת האדם. כביכול הקב"ה פונה אל האדם וקורא לו: אני ואתה "נעשה אדם", שיהיה שניים ויתלכד ל"אחד" בבחירתו וברצונו ועל ידי זה יהיה ל"צלם אֹלהים".

עוד יש לומר שייתכן שאותה אמירה של הקב"ה "נעשה אדם" (א, כו) – אלינו היא מכוונת.

הקב"ה רוצה לשתף אותנו ביצירת "האדם" שבנו. "עַ יִ ר פרא – אדם יִּוָ לֵ ד" (איוב יא, יב). כמו שהעַיִר יצא מבטן אמו כך הוא יהיה עד סוף ימיו, אך "אדם יִּוָ לֵ ד": אמנם בתינוק היוצא מבטן אמו יש רוח חיים, אולם אין הוא מסתובב, אינו רואה ואף אינו שומע, ולאט לאט הוא מתחיל לראות ולשמוע, ללכת ולדבר. בידינו לגדול "כעַ יִ ר פרא", ובידינו – וחובתנו, כי "אדם יִּוָ לֵ ד".
עלינו לזכור כי "יום ליום יביע אֹמר" (תהלים יט, ג) – כביכול כל יום מדבר אלינו, מצַווה אותנו לרכוש "דעת" כדי לגדול ולהתפתח ב"צלמו וכדמותו", לרכוש חכמה, ללמוד תורה ולרכוש דעת בכל תחומי חיים. אל נבזבז את הזמן, אל נהפוך אותו לחולי חולין, אלא נקדש אותו כראוי. נפַתח את כישרונותינו שזכינו בהם בחסדי ה' עלינו, וננצל כל יום ויום כראוי, לקיים "ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכַ י יחפצון" (ישעיהו נח, ב).